רש"י על קידושין ו׳ ב:א׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על קידושין ו׳ ע״א:ט״ו רש"י על קידושין ו׳ ע״ב:ב׳ »

1 רש״ש פתח ↗

רש"י ברה"ע אם כתב לשון זה בגט. ל"י מה דחקו לפרש כן דהרי לשון גרוע גריע מאם לא אמר לה כלום כדלעיל:

2 צפנת פענח על משנה תורה, הלכות אישות פתח ↗

כל העושה שליח כו'. עיין בהשגות מה שהקשה דהוה כמו מקדש בלא עדים. הנה לכאורה קשה הא גבי חליצה ג"כ הב"ד הם עושים הדבר לא בירור וא"כ למה סגי שם רק באשתמודענא כמבואר ביבמות ד' ל"ט ע"ב ע"ש ברי"ף. ונ"ל כך דרבינו הולך לשיטתו דס"ל בהל' י"ח דדי אם כותב השטר מדעת השליח לקבלה, והרמב"ן חולק על זה ובזה פליגי דרבינו ז"ל ס"ל דתיכף כשנעשה שליח יש עליו שם הדבר ועי' קדושין ד' מ"ג גבי הך דשליח נעשה עד ותוס' ב"ב ד' פ"א מה דפליגי עם רשב"ם אם יכולים הבעלים לקרוא אם הביא השליח ע"ש ועיין מש"כ רבינו ז"ל בזה בהל' תרומות פ"ד ה"ט ובהשגות שם ומשום דס"ל לרבינו כיון דלא בטלו מתורת שליח דשם מיירי בשותף או בבן בית וכדומה רק שביטל את השליחות וכיון שהתחיל להלוך מקרי התחיל בשליחותו ושוב אינו יכול לבטל את השליחות ועיין בהך דב"מ ד' צ"ד בעלים באמירה ע"ש בתוס' ועי' בירושלמי שביעית פ"ח ה"ד דהוה בזה מחלוקת ר"י ור"ל אם שכר רגליו הוא נותן לו או מה שעושה הפעולה ע"ש וב"ק ד' קט"ז ע"ב ומש"כ בזה בדברי רבינו בהל' שכירות פ"ט ה"ח ע"ש בזה וא"כ גבי תרומה דכבר הלך אינו יכול לבטל השליחות רק אם ההילוך לא היה כמו שצוה לו בעל הכרי אז לא מקרי התחיל בשליחות כגון שאמר לו תרום מן הצפון ותרם בדרום אף דלא הויא קפידא, וא"כ נגמר הדבר כאן וא"צ עדים על זה, והרמב"ן ז"ל ס"ל דלא מתחיל השליחות רק בשעת הקדושין וא"כ צריך שיהיה מתחלה קדושין דהיינו שיהיה מתחלה נכתב לדעתה, ולכך כאן ס"ל לרבינו ז"ל דגבי שליח לקדש לאשה זה הוה דבר בפני עצמו ולכך א"צ עדים והראב"ד ז"ל ס"ל דזהו ג"כ מן גדר הקדושין ולכך צריך עדים משא"כ בחליצה דהב"ד הוא רק בגדר דין אף דמעכב מ"מ לא איכפת לן. והנה גבי שליח לקבלה דצריך עדים הטעם כך דהנה עיין ברש"י קדושין ד' ו' ע"ב ד"ה הרי את מותרת דאמר שם דגט הוא מתירתה לכל שהיתה אסורה על ידו. והנה לכאורה קשה למ"ד אין קדושין תופסין בחייבי לאוין א"כ ע"י גט נאסרה לכהן ואין קדושין תופסין בה על ידי הגט. אך באמת כך דהנה קדושין עושה ב' פעולות אחד מה שקנויה לו ואחד מה שנאסרה על אחרים ועיין בהך דגיטין ד' פ"ב ע"ב גבי בעיא דקדושין היאך וכן הדין גבי שפחה חרופה בגיטין ד' מ"ג דשם רק שהיא מיוחדת לו ולא שאסרה על אחרים כמש"כ לקמן בזה פ"ד הי"ו ע"ש ובגט עושה ב' פעולות אחד שפוטרה ממנו ומתירה לאחרים, ועיין מש"כ רש"י ז"ל קדושין דף ט' ע"ב ד"ה ודעת מקנה וד' ב' ע"ב וד' ז' גבי מה דמקשה ונפשוט קדושי בכולה והנה ריח הגט דס"ל לרבינו דפוסל לכהונה מה"ת והוא רק שפוטרה ממנו אבל אינה מתירה לכו"ע ואסורה משום א"א, עיין בגיטין ד' פ"ב וביבמות ד' נ"ב ע"ש ומ"מ אסורה לכהונה מה"ת הרי חזינן דהפסול שנפסלת מן הכהונה לא משום ההיתר לעלמא רק משום מה שפוטרה ממנו וא"כ בהך דהתירה לכל אדם לא אסרה על כהן ועיין בתוס' גיטין ד' פ"ב ע"ב דריח הגט מ"מ אם מת הבעל מתיבמת ליבם ע"ש הרי חזינן דהיבום אינו מה שהיא של הבעל רק מה שהיא אסורה לעלמא. ועי' בגיטין ד' פ"ג ע"ב מה דמקשה והרי יבם דבעל אסור כו' ועי' בקדושין ד' י"ד ע"א וד' ט' ע"ב וכ"מ בזה, וזהו מה דאמר בגמ' דיבמות ד' נ"ב ע"א בעי מיניה אביי וכו' נתן לה גט כו' גט דמהני בא"א כו' ע"ש ברש"י ומה דמקשה שם מן יהיב לה ניירא ר"ל כך דגט דמהני בא"א ר"ל לאוסרה על יבם אם מת בעלה משא"כ בריח הגט דאם מת הבעל מותרת ליבם ע"ש בגמ' וא"ש, וה"ה גבי קדושין ג"כ נעשה שני דברים ע"י הקבלה שלה היא נאסרה לכו"ע וע"י הנתינה שלו היא נקנית לו, ועיקר הטעם דדבר שבערוה הוא מה שנאסרה לכו"ע וזה ע"י קבלתה ובאמת עיקר הדבר מה דמרבינן שליח לקבלה הוא כמו שנעשה לה יד חדש וזה תליא בהנך ב' תירוצים דגיטין ד' כ"א ע"א, ועי' בירושלמי פ"ד דמעש"ש התורה זיכתה אותה בדבר שאינו שלה ע"ש וזהו מה דאמר בגיטין הנ"ל ד' כ"א הנ"ל שכן אב מקבל גט לבתו קטנה ע"ש ר"ל דשליחות לקבלה ג"כ מטעם זה דהתורה נתנה לה זכות שתעשה עוד יד ועל זה צריך ב' עדים ומדעתה וזהו כונת רבינו ז"ל בהל' גירושין פ"ו ה"ט ואין מעידין על הקטן ע"ש ר"ל דהעדות דשליחות לקבלה הוא על פעולתה וא"כ צריך להעיד עליה ועל הקטן אין יכול להעיד ונ"מ דיוכל להיות דאם עשתה שליח לקבלה ואח"כ נשתטית יכול לקבל הגט דשוב א"צ דעתה. ועי' במה דפליגי רש"י ותוס' בהך דגיטין ד' ס"ד ע"ש ומש"כ רש"י ז"ל בגיטין ד' י' ע"א ד"ה חזרה מה דדייק שם דכיון דבטל משלח שליחותו דשליח ע"ש ועי' קדושין ד' נ"ט ע"ב דאמר שם נהי דבטלה מתורת שליח, ובגיטין ד' ל"ב ע"ב אמר דבטלה שליחותיה דשליח ר"ל לא השליח בעצמו רק שליחותו וזה ר"ל מה דפליגי בקדושין שם גבי הך דחזרה ע"ש בתוס' ד"ה לא מש"כ שם אך ר"ל כך דלא בטלה השליח בעצמו רק לשליחותו ועי' מש"כ רש"י ז"ל שם ד' ע"ח ע"ב ד"ה אם שלו ג"כ משום דבטליה ומה שייך לומר בטליה הא היא נעשית א"א קודם הקדושין של השליח. ועי' שם ד' ע"ט ולא דמי להך דפסחים ד' צ"ח ע"ב דשם יכול למשוך עצמו מן הפסח אך י"ל דנ"מ כגון אם מת הראשון קודם שקידשה שליח ועי' בירושלמי ריש פ"ג דכאן ובר"ן ובמרדכי בגיטין בשם תשובת רש"י, ובזה הוה הך מחלוקת דר"י ור"ל אבל אם ביטל להשליח עצמו י"ל דלא מהני, ועי' בירושלמי גיטין ריש פ"ד דמביא ראיה משם דאינו יכול לבטל שליחותו בדברים ר"ל מדאמר ליה גט שנתתי לך בטל ולא אמר שמבטל השליח ואף דקיי"ל דהגט אינו בטל זהו רק הגט, אבל הגירושין הוא מבטל, אבל השליח עצמו אינו מבטל, ועי' מש"כ בדברי רבינו ז"ל פ"ו מהל' גירושין הל' י"ח:

2 כסף משנה על משנה תורה, הלכות עבדים פתח ↗

הכותב לשפחתו הרי את מותרת וכו'. פרק המגרש גיטין דף פ״ה ע״ב פשיטא אמר לשפחתו הרי את מותרת לכל אדם לא אמר כלום ואיתא נמי בריש קידושין דף ו' ע״ב ופירש״י שם דטעמא משום דאין זה לשון שחרור דשפחה דאי בת חורין משוה לה אינה מותרת לעבדים אבל לשון גט הוא לאשה שמתירה לכל שהיתה אסורה לו על ידו:

1 לא אמר כלום - להתגרשה אם כתב לשון זה בגט שאין זה לשון גירושין:

2 הרי את מותרת - לשון גירושין הוא ולא לשון שחרור דשפחה דאי בת חורין משוה לה אינה מותרת לעבדים אבל לשון גט הוא לאשה שמתירה לכל שהיתה אסורה לו על ידו:

2 רשימות שיעורים על קידושין פתח ↗

אולם רש"י ד"ה הרי את מותרת בסוגיא דידן ביאר את הגמ' באופן אחר, וז"ל הרי את מותרת - לשון גירושין הוא ולא לשון שחרור דשפחה דאי בת חורין משוה לה אינה מותרת לעבדים אבל לשון גט הוא לאשה שמתירה לכל שהיתה אסורה לו על ידו עכ"ל. ומשמע מדברי רש"י דהלשון ד"מותרת לכל אדם" באמת שייך לשחרור שפחה אלא דהוי לשון דאינו מדוייק כי היא אסורה לעבדים לאחר השחרור. ודברי רש"י צ"ע, דהרי לפי מה שביארנו לשון דהתרה אינו שייך לשחרור בכלל. וצ"ל דרש"י נקט דההיקש לה לה מאשה גם מלמד דלשון התרה ראוי לשטר שחרור. אמנם גם זה קשה, דבשלמא לומר דההיקש מלמד דינים מסויימים מגט לשטר שחרור כמו הצורך ללשמה וכיוצא בזה, אבל לכאורה קשה לומר דההיקש לה לה מאשה מלמד דאפי' לשון דבעצם אינו שייך לשטר שחרור ראוי לגרום חלות שחרור. ועוד קשה על רש"י דאם כל הטעם דהרי את מותרת לכל אדם לא מהני בשפחה הוא מפאת האיסור לעבדים, למה הלשון "הרי את מותרת לכל בני חורין" אינו מועיל. ואולי רש"י סובר דזה דומה לגט דכתוב בו הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני דפסקינן דאינו מועיל לגירושין. אבל הדמיון הזה קשה כי בגט כזה היא עדיין אסורה לאותו פלוני מחמת האישות דהראשון, אבל בשפחה דנשתחררה האיסור לעבדים אינו משום דיש איזה שיור בשפחות שלה. ולהיפך, היא אסורה לעבדים לאחר השחרור מכיון דעכשיו היא בת חורין. וצ"ע בדברי רש"י.

« רש"י על קידושין ו׳ ע״א:ט״ו רש"י על קידושין ו׳ ע״ב:ב׳ »