רש"י על קידושין ס״ו ב:א׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על קידושין ס״ו ע״א:ט״ז רש"י על קידושין ס״ו ע״ב:ב׳ »

1 קידושין פתח ↗

מְנָא אָמֵינָא לַהּ, דִּתְנַן: אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: מַעֲשֶׂה בִּמְגוֹרָה שֶׁל דִּסְקִים בְּיַבְנֶה שֶׁהָיְתָה עוֹמֶדֶת בְּחֶזְקַת שְׁלֵימָה, וּמָדְדוּ וְנִמְצֵאת חֲסֵירָה –

2 שו"ת מהרש"ם חלק ג פתח ↗

ובעיקר הדין דנד"ד הנה בשו"ת ד"ח שם הביא מתשו' ריב"ש סי' רצ"ב והעלה דאם המים זוחלין רק ממקוה א' לשנים והמים נשארין בשני' לכ"ע לא מיקרי זוחלין ע"ש וכן מצאתי במי נדה לסופו בסי' ר"א שהעלה ג"כ בדין מקוה נובעת ממעיין ועשו חפירה ותיבה מנוקבת בצדה והמים יוצאין מהמקוה הגדולה לקטנה והעלה דכיון דבהשניי' קוו וקיימו כשר לטבול גם בראשונה והביא ג"כ מהריב"ש ומהא דסנ"ב וסנ"ד וסנ"ט והעלה דגם אם אין חוזרין והקטנה לגדולה שרי ע"ש באורך ולפמ"ש הריטב"א בנדרים בשם ר"פ דגם להאוסרים במקום שלה מהלך בתחלתו אינו אלא מדרבנן משום מ"ע א"כ יש לסמוך בדרבנן על המקילים ובפרט בכה"ג שי"ל דגם המחמירים מודים וע' במגיד משרים להב"י פ' ויקהל בד"ה עוד א"ל בנוטפים וכו' ואולם ראיתי בשו"ת ר"מ שי"ק סי' ר"ה שרז לדברי הר"ש פ"ד מ"ד במ"ש בביאור התוספתא דמפורש דגם בנזחלין לבית אסור לטבול בהזוחלין וחוכך שם גם בדאיכא חיבור כשפ"ה בין ב' המקואות דאין הזוחלין מערבין אלא במעיין ע"ש וא"כ אם באנו לחוש שאין לו דין מעיין ממילא ל"מ החיבור בזחילה וע"ש במהר"מ שי"ק שרמז להתשב"ץ ח"ג סי' ד' והוא ט"ס וצ"ל סי' ל"ד ושם מבואר שהמים מוגבהין בטבילה ושוטפין ע"ג שפת המקוה והכתלים מעכבין מסביב שהוא כמקוה א' ממש וע' בש"ך ס"ק ק"כ במ"ש בשם הריב"ש דביוצאין דרך טבילה ל"ה זוחלין ומהתשב"ץ ל"מ כן ואין מזה ראי' לנד"ד כמובן ולכן דברי המ"נ והר"ח הנ"ל צע"ג לדינא ומה שהאריך בדין אם בנ"ד מיקרי זחילה והביא דברי הרשב"א וש"ע סנ"א דבעינן זחילה ניכרת והביא בשם הגר"א בביאורו סקצ"ו שתמה ע"ז דהרשב"א כ"כ לשיטתו דס"ל כפי' הר"ש שבסעי' הקודם דאפי' נשאר מ"ס למטה שאינן זוחלין פסול אבל להסוברים דאינו נפסל בנשאר מ"ס נדחה ראיותו שהביא דאל"כ אין לך מקוה כשרה ולהנ"ל אינו ראי' והביא מחת"ס סי' רי"א שהביא ראי' מהא דמקוה שנמדד ונמצא חסר דמוקי לה בחסר ואתאי ומיחך דכ"ז שיש בו מ"ס כשר ואינו נפסל משום זחולה ורו"מ דחה די"ל דמיירי במעיין והנה מ"ש ראי' זו בשם הח"ס יעוין בתשב"ץ ח"א סי' י"ז שהביא ראי' זו בשם הרשב"א עצמו ושפתיו ברור מלל שהרי בתוספתא שהובא בר"ש פ"ב מ"ב מייתי עלה ר"ש עובדה דמגורה של דוסקים דפליגי ר"ט ור"ע וכמו שהובא גם בקידושין ס"ו וברש"י שם מבואר דמגורה היינו בריכת מים וראיית הרשב"א שם דניחוש שמא נשבר וניקב למטה והוי סד"א דזחילה פוסלת מה"ת א"ו דבכה"ג לא מיקרי זחילה ומזה הוכיח דגם בניקב אין חשש והח"ס שם נדחק בזה מנ"ל להרשב"א דגם בניקב כשר ולא ראה ד' התשב"ץ אבל מ"ש הרשב"א ראי' מהא דאורעא חלחולי מחלחל צ"ע דזהו רק במעין כמ"ש תוס' פסחים י"ז ע"ב ד"ה אלא וכו' ובר"ש פ"ה דמקואות וברא"ש ה' מקואות ובמעין אין פוסל זחילה ומה שהאריך רו"מ בדין אם זוחל רק למטה בקרקעיתה יעוין בתשו' שו"מ מ"ת ח"ד סי' קע"ח בשם פמ"א ח"ג סי' מ"ב שהחמיר בזה והוא צידד להקל שו"ר במכתבו אח"כ שרמז להשו"מ הנ"ל במ"ש דשני מקואות הזוחלי מזל"ז לא מיקרי זוחלין וכבר הבאתי לעיל גם מתשו' ד"ח ור"מ שיק הנ"ל וע"ש בשו"מ תליתאה ח"ב סי' כ"ז עוד בענין זחילה ניכרת וגם למה רומז רו"מ אח"כ ומה שהאריך רו"מ והביא מהשו"מ מהד"ג ח"א סי' ס"ה דבנוטף טפה אחר טיפה הוי בכלל זוחלי ורו"מ הביא מהרא"ש בפירושו פ"ה ובפסקיו דמוכח להיפוך ועוד מכמ"ק וגם מתשו' ב"ש ח"ב סי' נ"א ולפע"ד מראיית הרא"ש סי' י"א ואשכול סי' ס' שהביאו מהא דגודר בכלים לעכב הזחילה וא"א להעמיד כלים כ"כ בדוחק שלא יצאו מיד מביניהם אם לא שידביק ע"י טיט וסיד ולא נזכר במשנה מזה ובע"כ דאם המים זוחלין מעט כל שאינו זוחל כמעין לא מיקרי זחילה ע"ש מזה מבואר דגם בנוטף טפה אחר טפה וגם יוצאין בקצת זחילה דקה מן הדקה אינו בכלל זחילה ומזה ראי' להרשב"א

2 בבא בתרא פתח ↗

אַגְבַּהּ עִישּׂוּר נִכְסֵי, אֲפִילּוּ מֵאִצְטְרוֹבְלֵי דְרֵיחַיִים. אָמַר רַב אָשֵׁי: כִּי הֲוֵינַן בֵּי רַב כָּהֲנָא, מַגְבֵּינַן אֲפִילּוּ מֵעַמְלָא דְבָתֵּי. מַתְנִי׳ הַמּוֹכֵר אֶת הֶחָצֵר – מָכַר בָּתִּים, בּוֹרוֹת, שִׁיחִין וּמְעָרוֹת; אֲבָל לֹא אֶת הַמִּטַּלְטְלִין. בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ: ״הוּא וְכׇל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ״ – הֲרֵי כּוּלָּן מְכוּרִין. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ – לֹא מָכַר לֹא אֶת הַמֶּרְחָץ, וְלֹא אֶת בֵּית הַבַּד שֶׁבְּתוֹכָהּ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הַמּוֹכֵר אֶת הֶחָצֵר – לֹא מָכַר אֶלָּא אֲוִירָהּ שֶׁל חָצֵר. גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: הַמּוֹכֵר אֶת הֶחָצֵר – מָכַר בָּתִּים הַחִיצוֹנִים, וּבָתִּים הַפְּנִימִים, וּבֵית הַחוֹלְסָאוֹת. חֲנוּיוֹת פְּתוּחוֹת לְתוֹכָהּ – נִמְכָּרוֹת עִמָּהּ, וְשֶׁאֵין פְּתוּחוֹת לְתוֹכָהּ – אֵין נִמְכָּרוֹת עִמָּהּ. פְּתוּחוֹת לְכָאן וּלְכָאן – אֵלּוּ וְאֵלּוּ נִמְכָּרוֹת עִמָּהּ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הַמּוֹכֵר אֶת הֶחָצֵר – לֹא מָכַר אֶלָּא מִילוּסָא שֶׁל חָצֵר. אָמַר מָר: פְּתוּחוֹת לְכָאן וּלְכָאן – נִמְכָּרוֹת עִמָּהּ. וְהָא תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא: אֵין נִמְכָּרוֹת עִמָּהּ! לָא קַשְׁיָא; הָא דְּרוֹב תַּשְׁמִישְׁתַּיְיהוּ לְגוֹ, הָא דְּרוֹב תַּשְׁמִישְׁתַּיְיהוּ לְבַר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הַמּוֹכֵר אֶת הֶחָצֵר – לֹא מָכַר אֶלָּא אֲוִירָהּ שֶׁל חָצֵר. אָמַר רַבָּה: אִי דַּאֲמַר לֵיהּ: ״דֵּירְתָּא״ – דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּבָתֵּי מַשְׁמַע. כִּי פְּלִיגִי – דַּאֲמַר לֵיהּ: ״דָּרְתָּא״; מָר סָבַר: תַּרְבִּיצָא מַשְׁמַע, וּמָר סָבַר: בָּתֵּי מַשְׁמַע. אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רַבָּה: אִי דַּאֲמַר לֵיהּ ״דָּרְתָּא״ – דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּבָתֵּי מַשְׁמַע. כִּי פְּלִיגִי, דַּאֲמַר לֵיהּ: ״חָצֵר״; מָר סָבַר: חָצֵר – אַוֵּירָא מַשְׁמַע, וּמָר סָבַר: כַּחֲצַר הַמִּשְׁכָּן. וְאָמַר רַבָּה אָמַר רַב נַחְמָן: מָכַר לוֹ חוֹלְסִית וּמְצוּלָה; הֶחְזִיק בַּחוֹלְסִית – לֹא קָנָה מְצוּלָה, הֶחְזִיק בַּמְּצוּלָה – לֹא קָנָה חוֹלְסִית. אִינִי?! וְהָא אָמַר שְׁמוּאֵל: מָכַר לוֹ עֶשֶׂר שָׂדוֹת בְּעֶשֶׂר מְדִינוֹת, כֵּיוָן שֶׁהֶחְזִיק בְּאַחַת מֵהֶן – קָנָה כּוּלָּן! הָתָם הוּא דְּסַדָּנָא דְאַרְעָא חַד הוּא, וְכוּלַּהּ חֲדָא תַּשְׁמִישְׁתָּא הוּא; אֲבָל הָכָא – הָא תַּשְׁמִישְׁתָּא לְחוֹד, וְהָא תַּשְׁמִישְׁתָּא לְחוֹד. וְאִיכָּא דְּאָמְרִי,

3 קידושין פתח ↗

4 קידושין פתח ↗

1 מנא אמינא לה - דאין עד אחד נאמן בדבר ערוה לפסול ואפילו אין לו מכחיש:

2 מגורה - מגורת מים כמין בריכות מים כדאמר בבבא בתרא דף סז. לא מכר את המגורות של מים:

3 של דיסקים - שם אדם או שם מקום שביבנה:

4 בחזקת שלימה - ארבעים סאה:

« רש"י על קידושין ס״ו ע״א:ט״ז רש"י על קידושין ס״ו ע״ב:ב׳ »