רש"י על קידושין ס״ד א:ג׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על קידושין ס״ד ע״א:ב׳ רש"י על קידושין ס״ד ע״א:ד׳ »

1 תורה תמימה על התורה פתח ↗

נתתי לאיש. אמר רב הונא אמר רב, מניין לאב שנאמן לאסור את בתו מן התורה, שנאמר את בתי נתתי לאיש קלטכלומר, מניין לאב שאמר קדשתי את בתי לפלוני, שהוא נאמן ואסורה על כל אדם משום א"א ועי' רש"י קדושין ס"ד א', והיינו רק בקטנה או בנערה שבידו לקדשה כמבואר בדרשות הקודמות, ועיין מש"כ השייך לדרשה זו לעיל אות קל"ז. ואע"פ שבדרשה הבאה מצריך פ' זה לדרשה אחרת דהפה שאסר הוא הפה שהתיר, אך כבר כתבנו שם דאותה דרשה ידעינן גם מסברא לבד, ועיקר הפ' דרוש לדרשה זו שלפנינו. או נוכל לומר דכאן עיקר הדרשה מנתתי לאיש, שהפה אוסר ושם מהזה שהפה מתיר. .כתובות כ"ב א'

2 קידושין פתח ↗

גְּמָ׳ מַאי שְׁנָא רֵישָׁא וּמַאי שְׁנָא סֵיפָא? רֵישָׁא בִּידֵיהּ, סֵיפָא לָאו בִּידֵיהּ.

3 גמ' רישא בידו - בעודנה קטנה בידו לקדשה לאחר ולחזור ולקבל גט הימנו הלכך נאמן דמה לו לשקר אי בעי פסיל לה:

4 סיפא לאו בידו - לקדשה משגדלה ולא למוסרה ביד עובד כוכבים לא גדולה ולא קטנה:

« רש"י על קידושין ס״ד ע״א:ב׳ רש"י על קידושין ס״ד ע״א:ד׳ »