רש"י על קידושין ס״ב ב:ב׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על קידושין ס״ב ע״ב:א׳ רש"י על קידושין ס״ב ע״ב:ג׳ »

1 קידושין פתח ↗

מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי אַבָּא בַּר מֶמֶל: אֶלָּא מֵעַתָּה, הַנּוֹתֵן פְּרוּטָה לְשִׁפְחָתוֹ, וְאָמַר: ״הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי לְאַחַר שֶׁאֲשַׁחְרְרִיךְ״ – הָכִי נָמֵי דְּהָווּ קִידּוּשִׁין? הָכִי הַשְׁתָּא?! הָתָם – מֵעִיקָּרָא בְּהֵמָה, הַשְׁתָּא – דַּעַת אַחֶרֶת.

2 קידושין פתח ↗

2 הכי נמי דהוו קידושין - הואיל ובידו לשחררה ולקדשה:

3 ה"ג מעיקרא בהמה והשתא דעת אחרת - הלכך אין מחוסר מעשה גדול מזה:

2 דרכי משה (עמיאל) פתח ↗

ועיין שם במל"מ שמסיק, דלפ"ז עבד או שפחה שקבלו גט שחרור לזמן, דיכולים לקבל הקדושין בתוך הזמן שיחולו לאחר הזמן. ואמנם בזה עוד יתכן הדבר משום דבכה"ג הרי ג"כ אין החסרון מצד דעת, אלא מצד החלות האי אפשרית בהוה; אבל מה ענין זה לקטן או קטנה שכל החסרון הוא מצד חסרון דעת כנ"ל. ואמנם בעיקרא דדינא, גם בעבד או שפחה שקבלו גט שיחרור לזמן לא נחשב זה רק למחוסר זמן לבד אך ג"כ למחוסר מעשה, כמו שמבואר להדיא בקדושין סב, ב, שאע"פ שדבר שהוא בידו לא נחשב לדבר שלא בא לעולם בכ"ז "הנותן פרוטה לשפחתו ואמר הרי את מקודשת לי לאחר שאשחרריך" לא הוו קדושין, משום ד"התם מעיקרא בהמה השתא דעת אחרת", וכדברי רש"י שם: "הלכך אין מחסור מעשה גדול מזה". אכן עכ"פ בקטן וקטנה אין אנו זקוקים גם להטעם של חסרון מעשה, דגם זהו מצד הדבר שלא בא לעולם אתינן בזה, אלא פשוט מצד חסרון דעת, ומצד החסרון הנ"ל מה יועיל לו מה שקובע את החלות לאחר זמן, ובכן הדרא הקושיא לדוכתה, דאיך יתכן שרש"י יסבור דבכה"ג חלים הקדושין?

« רש"י על קידושין ס״ב ע״ב:א׳ רש"י על קידושין ס״ב ע״ב:ג׳ »