רש"י על קידושין נ״ד ב:ט״ז

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על קידושין נ״ד ע״ב:ט״ו רש"י על קידושין נ״ה ע״א:א׳ »

1 קידושין פתח ↗

וְאִי סְתָמָא דַּוְקָא, מָה לִי חַד סְתָמָא מָה לִי תְּרֵי סְתָמֵי?! אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר הוֹאִיל וּתְנַן בִּבְחִירָתָא כְּווֹתֵיהּ.

2 יכין עדיות פתח ↗

שם קריאת מסכת זו כתב אאמ"ו הגאון זצוק"ל שהוא עדיות בחירק תדע ממה שכתב כמה פעמים הלכה כפלוני, מדתנן בבחירתא כוותיה. ומ"ש בעירובין דס"ד האומר שמועה זו נאה וזו אינו נאה, אסור. אינו רק כשמסיים אינו נאה. ורישא לרבותא אף באמר עמו זו נאה ׳ דמשמע דרק שאינה נאה כזו, אפ׳׳ה אסור, עכ"ל ע"ר זצוק"ל. אבו"ת זה אמת ברור, דהרי אשכחנא לרבותינו חז"ל שבועות מ"ה ב' דקאמרו, כמה מעליא הא שמעתתא. אולם בקריאת שם המסכת, לא משמע כן מרש"י קידושין נ"ד ב' שפיר דתנן בבחירתא כוותיה, וז"ל מסכת עדיות קרי ליה בחירתא, שכל דבריהם העידו מפי גדולים, עכ"ל. ומדל"ק בחירתא היינו עדיות, וגם מדקאמר מלת העידו, ולא קאמר אמרו, משמע טפי דלרש"י נקודתו בצירי, וי"ל:

16 הכי גרסינן ואי סתמא דוקא מה לי חד סתמא כו':

17 הואיל ותנן בבחירתא כוותיה מסכת עדיות קרי בחירתא שכל דבריהם העידו מפי הגדולים והלכה כמותן:

« רש"י על קידושין נ״ד ע״ב:ט״ו רש"י על קידושין נ״ה ע״א:א׳ »