רש"י על קידושין נ״ג א:ח׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על קידושין נ״ג ע״א:ז׳ רש"י על קידושין נ״ג ע״א:ט׳ »

1 מעשי למלך על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו פתח ↗

א' הכהנים הובדלו מכל הלוים ומ"ע להבדיל הכהנים ולקדשם ולקרבן שנאמר וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב. וז"ל ספר תורת העולה הכהנים במקדש שהיו עובדים כדמות מלאכי מעלה במרום שעל ידם נעשה ההוויית וההפסד בעולם ולכן הכהנים היו מקריבין הקרבן ועובדים עבודתו שהם דמות הוי' והפסד העולם העליון ובהיות הכונה בתחלת הבריאה שהאדם ובניו יהי' כאחד מצבא מעלה וכמו שנאמר אמרתי בני אלקים אתם לכן הי' הכהן מלובש בגדי כהונה בשעת עבודתו כדי להורות ג"כ על ענין אדם ובניו ואמרו במדרש פ' במדבר אדה"ר הי' בכורו של עולם והקריב קרבן ולבש בגדי כהונה גדולה שנאמר ויעש אלקים לאדם ולאשתו כתנות אור וכו' ומסרו לשת ושת לנח כוונו בזה תכלית הבגדים והמצות שנצטוו ושקבלו זה מזה ענין חדושו של עולם עד אדם הראשון וכו' וכבר השיב החבר למלך הכוזר שענין חדוש העולם מקובל מאדם הראשון על ידי שת ושת לנח וכו' ובהיות כי זו מעלת הכהנים הם הראשונים במעלה ומחוייבין להקדישן בכל דבר שבקדושה והיו נותנים להם כ"ד מת"כ ולכן הי' כל ממונה על עבודתה להיות כי כך הממונים ברקיע שבכל יום ויום משתנה עבודתן ושירתן עכ"ד והנה בהל' ב' כתב רבינו וצריך כל אדם לנהוג בהן כבוד ולהקדים אותם לכל דבר שבקדושה הנה הוא גמ' בגיטין דף נ"ט אמנם בירושלמי שם פליגי אי הוה מדרבנן או מה"ת ודעת התוס' בחולין דף פ"ז דהוא רק אסמכתא והריב"ש סי' צ"ד העלה דהוא מה"ת והביא לשון רבינו בס' המצות שכ' דהוא מה"ת וכמש"כ המ"א סי' ר"א והב"ח יור"ד סי' כ"ח הביא דמלשון רבינו פה משמע דהוא מדרבנן דבהלכה א' כתב דמ"ע לקדשו ובהל' ב' כ' וצריך כל אדם לנהוג בהן כבוד משמע דזהו דין בפ"ע ורק מדרבנן ולי נראה דיגיד עליו רעו שכ' בס' המצות שהוא מה"ת והמשך לשון רבינו כך הוא דהנה רבינו כ' בהל' ג' משה רבינו חלק הכהנים לח' משמרות ובס' המצות כתב דהיא מ"ע שיהיו משמרות ורמב"ן השיג עליו דל"ה מ"ע והביא שמלשון רבינו בספרו היד משמע ג"כ דל"ה מ"ע ובמגא"ס כתב דכונת רבינו גם בספרו הגדול דהוה מ"ע כי מראשית כ' ומ"ע להבדיל הכהנים לקדשם ולהכינם לקרבן ואח"כ כ' וצריך כל אדם לנהוג בהן כבוד וכ' עוד משה רבינו חלק הכהנים לח' משמרות ונ"ל כי פי' כך הוא בראשונה כ' שמ"ע להבדיל הכהנים ולקדשם רצונו כמו שמפרש אח"כ שינהוג בו כבוד וכשאמר עוד להכינם לקרבן רצונו לחלקם למשמרות שיעבדו בהן וזה שכ' אח"כ מש"ר חלק הכהנים לח' משמרות עכ"פ הרי דזה דיבור אחד דמה שצריך לנהוג כבוד דנלמד מוקדשתו וא"כ שפיר הוה דאורייתא וכדבריו בס' המצות: והנה לפי"ז כמו דלענין הכנה לקדשם לעבודה כמש"כ בתורת העולה הנ"ל דנלמד מוקדשתו הוה בע"כ א"כ ה"ה זהו דלנהוג בו כבוד דנלמוד ג"כ מוקדשתו הוה אף בע"כ וכ"כ רבינו באמת בס' המצות והנה לפי"ז יש לתמוה אהא דאיתא בהוריות דף י"ג דממזר ת"ח קודם לע"ה והיינו ע"כ משום דעשה דכבוד התורה עדיפא מעשה דוקדשתו וכדאמרינן במגילה דף ג' והקשה בט"א הא ת"ח שמחל על כבודו מחול ולישב קו' הט"א ע"כ לומר כמש"כ רבינו בפי' המשנה בגיטין דכהן יכול למחול כבודו שיעלה ישראל ראשון א"כ גם כהן יכול למחול לכן שוב עשה דכבוד התורה עדיפא וא"כ יקשה הא דרשינן וקדשתו בע"כ א"כ איך מהני מחילה על כבודו הא ע"כ מחויבין לקדשו ולכאורה הי' אפשר לישב דהנה מהאי דוקדשתו ילפינן עוד דין אחר דאסור להשתמש בכהן וכדאיתא בירושלמי פ"ח דברכות אף דבירושלמי יליף מקרא אחרינא כמו שיבואר הנה ע"כ זהו ג"כ בכלל וקדשתו כמש"כ הט"ז סי' קכ"ח להשיג על הרמ"א שכ' דכהן יכול למחול על קדושתו דאז רשאין להשתמש בו והקשה דכתיב וקדשתו בע"כ ולפי"ז אני אומר בוודאי לשמש בכהן שהיא ביזיון זהו א"י למחול אבל מה שהוא רק מניעת כבוד והידור כגון לפתוח ראשון בזה מהני מחילה ולכן ת"ח קודם וא"ל דגם זהו ביזיון שישראל יקראו קודם ואיך יכול למחול דז"א דא"כ גם לת"ח הוא ביזיון ועל ביזיון אין ת"ח יכול למחול כמש"כ בט"א וא"כ שוב ת"ח קודם דגם ת"ח יש לו דין כהן כדאיתא בנדרים דף כ' שרי למימר צ"מ אני וא"כ ממנ"פ נתישב קו' הט"א אלא דמדברי רבינו בס' המצות משמע דאפי' כבוד והידור א"י למחול שכ' הוא שציונו לכבד זרע אהרן ולפארם ואפי' ימאנו לא נשמע מהם זה כאלו הגדולה לאל יתעלה אחר שהוא לקחם ובחרם לעבודתו וא"כ הדרה קו' לדוכתה איך כ' בפי' המשנה דיכול למחול ולמה ת"ח קודם לכהן ע"ה כיון שת"ח יכול למחול על כבודו וכהן שה"ד שא"י למחול על כבודו ונראה לישב בטוב טעם עפמש"כ התב"ש סי' כ"ח הא דאמרינן בהאיש מקדש מצוה בו יותר מבשלוחו ובשאר דוכתין איתא דיכול לעשות שליח וכ' דוקא היכיא דקעביד שליח לא בדרך שמכבד לאחר לזכות במצוה רק נראה כאינו רוצה לטרוח בעצמו לכן אין המצוה כ"כ כמו אלו טרח בעצמו אבל דרך כבוד שמכבד למי שמהדר אחר מצוה על כיוצא בזה אמרינן ביומא דף ל"ט למי שמודד אפרסמון שאומרים לו בא ונתבסם אני ואתה שהוא גרם המצוה והאחר עושה ושניהם מתבסמים ומעתה ניחא גם כאן די"ל בוודאי היכיא דאין הכהן רוצה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון יען שאין כבוד כהונתו חביב ויקר בעיניו להתכבד בו כהך דפסחים ביששכר בר ברקאי על זה אמרינן וקדשתו בע"כ אבל מי שחביב כבוד קדושתו בעיניו רק שמכבד לאחר המצוה ומוחל לגבי' כדי שיתבסם גם הוא גם בזה מתקיים וקדשתו שמתכבד ע"י שאחר מתכבד במצוה שהוא גרם לו וזהו נכון בסברא: ואמנם רבינו בספרו היד כ' דכהן קודם לת"ח לענין קריאת התורה וכן כתב בטור בשם רב נוטרנאי גאון והא דאמרינן ת"ח קודם לכהן ע"ה היינו בעל עבירה שאין נוהג כשורה כמש"כ בברכו' וע"ד שכ' החינוך דבבעל עבירה ליכא מצוה דוקדשתו אבל שאר כהן עדיף מת"ח והטעם נראה לי כקו' הט"א באמת דת"ח יכול למחול על כבודו משא"כ כהן מקדישין אותו בע"כ או מטעם שכ' רבינו בספר המצות דזה הכל הגדולה לאל יתעלה אחר שהוא לקחם ובחרם לעבודתו א"כ כאלו מחלקין כבוד לשכינה דכהנים שלוחי דרחמנא נינהו ומתכבד בכבדן אלא ממגילה שם דפריך אר"י דאמר מעולם לא ברכתי קודם לכהן ופריך מרי"ו דת"ח עדיף מכהן עם הארץ ויקשה הא זה דוקא בעובר עבירה ור' יוסי מכהן כשר אייריא אע"כ בכל ע"ה ת"ח קודם: ב' מ"ע לקדשם ולהכינם לקרבן שנאמר וקדשתו כי את לחם וכו'. וכן לקמן בהלכה ב' כ' וצריך כל אדם מישראל לינהג בהם כבוד הרבה והנה דבר זה נשמע ג"כ מקרא דוקדשתו כמבואר בדבריו בסהמ"צ שכ' שצונו לכבד זרע אהרן ולנשאם ולרוממם וכו' והוא אמרו וקדשתו כי את לחם קדוש יהי' לך ובא הפי' לכ"ד שבקדושה לפתוח ראשון וכו' והוסיף עוד לומר וז"ל אפי' ימאנו לא נשמע להם וכו' ולשון ספרי וקדשתו על כרחו לומר כי ציווי זה נצטוינו בו ואינו בבחירת הכהן את"ד והיינו שכ' וצריך כל אדם מישראל לנהוג בהם כבוד הרבה ולהקדים אותם לכ"ד שבקדושה דמ"ע לקדשם ולהכינם לקרבן שלא יופסל לעבודה בנישואי נשים פסולות וזה נשמע מרישא דקרא דוקדשתו ומסיפא דקרא קדוש יהי' לך נשמע דמ"ע לקדשו לכל דבר שבקדושה וכמש"כ הדרישה סס"י קל"ה להוכיח מדברי רש"י גיטין דף נ"ט דמייתיא כולי' קרא דקדוש יהי' לך: והנה מזה נשמע דהא דדרשינן וקדשתו בע"כ היינו רק מה שאנו לומדים מוקדשתו מרישא דקרא היינו בע"כ לאפרושי מנשים פסולות אבל הא דוקדשתו לכל דבר שבקדושה דילפינן מסיפא דקרא קדוש יהי' לך זה ל"ה בע"כ ויכול למחול על כבודו וכמש"כ הריב"ש סי' צ"ד הביאו המג"א סי' ר"א סק"ד: אמנם יקשה דבת"ה דרשו מקרא דקדוש יהי' לך אבע"מ דחייב ג"כ לקדשו וכן הביאו בס' החינוך אך י"ל דהנה בסנהדרין דף ס"ח יליף כן לענין שריפת בת כהן דאין חילוק בין כהן בע"מ מדכ' אשר הם מקריבין והיו קודש וא"כ א"צ קרא דקדוש יהי' לך לבע"מ אע"כ דלפי גמ' דילן אתיא לדרשא דחייבין לנהוג בו כבוד דמוקדשתו לא אתי דלינהוג בו כבוד כיון דוקדשתו משמע בע"כ ולא מסתבר להו לדרוש דחייבין לינהוג בו כבוד בע"כ וא"י למחול ולכן מוקי וקדשתו רק דחייבין לאפרושי מאיסורא והא דבת"כ דריש תרווייהו לבע"מ צ"ל דהי' להם איזה צריכותא: אולם יקשה מהא דאיתא בב"מ דף ל"ב דפעמים שאתה מתעלם כגון זקן ואינו לפי כבודו הרי דרשאין להתעלם ואין יכול למחול על כבודו כמבואר בחו"מ סי' רס"ב א"כ גם כאן למה לא נדרוש הכל מוקדשתו דבאמת חייבין לינהוג כבוד בע"כ וא"י למחול והנה בברכ"י סי' קכ"ח הרגיש בזה שיש בזה קצת סתירה ולי קשה יותר אגוף הדרשא דהוה לן למילף מוקדשתו גם דחייבין לינהוג בו כבוד בע"כ כדמצינו בעלמא לענין זקן ואינו לפי כבודו אך י"ל א"כ קדוש יהי' לך למאי אתי דאין לומר לבע"מ דא"כ קשה מסנהדרין דיליף כן מקדוש יהי' לך לבע"מ ול"ל תרי קראי וע"כ דקדוש יהי' לך גלי דמה שאנו חייבין לינהוג בו כבוד אינו בע"כ ויכול למחול והא גופי' גלי קרא דלא נאמר דהוה בע"כ כמו בוהתעלמת: עוד נראה לי הא דצריך קרא דוקדשתו וקרא דקדוש יהי' לך דיש לחקור אם עשה זו דוקדשתו על הישראל לבד או גם על הכהן והנה מסברא נראה דמוקדשתו ל"ש גבי כהן שנאמר דאם קראו אותו ראשון קיים הוא המ"ע או שעליו מוטל לקיים המ"ע ולהשתדל לקראו ראשון דאין זה במשמעות דוקדשתו אבל כיון דכ' קדוש יהי' לך בזה שפיר י"ל דעל הכהן ג"כ מוטל שיהא קדוש ויקדשו אותו ואם ממציא עצמו שיקראו ראשון לדבר שבקדושה מקיים גם הוא מ"ע דקדוש יהי' לך וראי' לזה מדברי תוס' והרא"ש חולין דף פ"ה דאם הקדים ישראל לכהן דצריך לשלם לכהן אם הוה וקדשתו מ"ע דאורייתא ואי איתא דאינו שייכה בכהן א"כ למה חייב לשלם הא הכהן אין מקיים מ"ע ולא הפסיד לו כלל אע"כ כמש"כ דמקדוש יהי' לך דהמ"ע על הכהן שינהוג בעצמו הקדושה הראוי לו לפי כבוד כהונתו ושפיר חייב לשלם: והנה ראיתי בשו"ת מהר"ם שיק סי' ס"ו שהעלה בפשיטות דליכא בכהן מ"ע דוקדשתו דל"ד למת"כ שיש לכהן זכות שזהו חלקו ונחלתו אבל בכבוד הכהונה אין זה זכות שלו וכ"כ הלבוש הביאו הטו"ז סס"י קכ"ח דאין מוטל עליו המצוה דוקדשתו ולפמש"כ מבואר דגבי הכהן איכא נמי מ"ע והיינו מקדוש יהי' לך: אח"ז ראיתי כי בשו"ת מהרי"א עמד על מקצת דברים שכתבנו והנה בסי' קל"ה במג"א סי' קל"ה העלה דאם הי' שם כהן וטעו וקראו לישראל ובירך אינו פוסק והפר"ח העלה דעכ"פ עולה למנין ז' ומזה נולד ספק אחר אם במזיד קראו לישראל קודם כהן דלדעת פר"ח דאין עולה למנין ז' פשיטא דעולה כהן אחריו ואפשר דבמזיד גם לדעת המג"א הדין כן דכהן עולה ומברך אך בנוב"י מהד"ת סי' י"ד חולק על הפ"ח דאם כבר קראו עולה למנין ז' ואין קורין לכהן עוד וראיתי בשו"ת נטע שורק סי' ז' שנסתפק היכיא דבמזיד קראו לישראל כדי להקל בכבוד הכהן דאיכא חיובא לכהן לעלות דעליו ג"כ מוטל המ"ע להמציא עצמו שיקדשוהו הציבור וחייב הוא לעלות וכדעת הפר"ח והגאון המחבר ז"ל העלה דאין על הכהן חיובא דאין עליו המצוה ולפמש"כ שפיר איכא מצוה על הכהן מקרא דקדוש יהי' לך א"כ לדעת הפר"ח חייב הכהן לעלות שיקויים על ידו עשה דקדוש יהי' לך זה מ"ע שעל הכהן: כעת בשעת הדפסת ספרי יצא לאור שו"ת ערוגת הבשם ממעכ"ק מחו' הגה"ג הצדיק מו"ה משה גר"וו זצ"ל שהי' אבדק"ק חוסט ראיתי שהעלה ג"כ שחייב לעלות לקיים וקדשתו כי הברכה שבירך הישראל הוה בוצע ברך אבל לא ביאר הדבר כאשר בארנו וכן לדעתי מוכח מדברי מהרי"ק שורש ט' וז"ל ועוד יש להביא ראי' ממנהגנו להתענות בה"ב ואין זה אלא מנהג אפ"ה אם אין הכהן מתענה יצא הכהן ועומד ישראל המתענה לקרות בתורה ואע"ג דפשיטא דאי לאו משום התענית לא הי' הכהן רשאי למחול על כבודו אפי' בב' וה' כדפירש ר"ת וכו' ובוודאי שאם הי' יכולין הכהנים למחות שהיו מוחין אלא שאין בידם כח לבטל המנהג מפני כבוד הציבור את"ד הרי דאם הדין הי' דיכולין למחות נגד המנהג הוה מוחין הרי דגם על הכהן איכא מצוה דוקדשתו ומזה ראי' למש"כ דאף אי מ"ע וקדשתו לא על הכהן קאי אבל עשה דקדוש יהי' לך קאי גם על הכהן ומחוייב הוא למחות כשאין קורין אותו ראשון: ועוד נראה לי בנידון זה שדן בשו"ת ערוגת הבושם שבוודאי לא יצאו בברכת הישראל דהא מסתמא כבר נהגו לקרוא הכהן תחילה דאי לא נהגו כן מפני כבוד תורה או מטעם אחר מבואר במהרי"ק שם דאין לכהן לערער ע"ז ומבואר בסי' קנ"ג דגם במצוה איכא חזקה ובארתי היטב בפ"ו מה' אלו וא"כ פשיטא דכהן שהוחזק לקרוא ראשון דכבר זכה ואם קוראין ישראל לפניו הוה הקורא בוצע ברך ועשה דקדושן רק צריך במקום שלא הוחזק זה הכהן לקרוא ראשון בוודאי זכה בו הכהן ועדיף ממכירי כהונה ויכול הוא לעלות מעצמו דל"ה כנוטל מעצמו כיון שהוחזק כבר באותו מצוה לקרוא ולברך תחילה ובנידון הנטע שורק מבואר דלא נהגו כן לקרוא הכהן תחילה מטעם תקנה וכבוד התורה שהי' שם ולפי"ז הני תרי פסקי הלכה שבשו"ת נטע שורק ושבשו"ת ערוגת הבושם קיימין להלכה ומר אמר חדא ולא פליגא לדינא: אך קשה לי דהא בסי' קכ"ח מבואר דאין כהן חייב לעלות לנכ"פ רק אם אמרו לו עלה אבל רק כשיש שנים אבל אם אין כאן אלא אחד עולה אף שלא קראו דהמ"ע עליו לברך וכדילפינן מדכ' אמור להם כדאיתא בסוטה דף נ"ח וקשה לי התינח בפעם ראשון שלא הוחזק עוד לברך בציבור זה אבל אם הוחזק כבר לעלות לברך אמאי נאמר אם לא קראו א"ע הא זה מצוה דרמיא על הכהן וכל מצוה שהוחזק בה אף אם לא ירצו שיברך להם הא א"י ליטול ממנו המצוה א"כ אמאי אינו עולה אם לא קראו וכהא"ג קיימ"ל בסי' נ"ג בש"ץ קבוע א"צ ליטול רשות מן הציבור אף שתפלה היא של הקהל במקום התמידין שהי' באין משל ציבור ואין ראוי שיהא שלוחם שלא מדעת כמש"כ המהרי"ק הביאו בב"י אפ"ה א"צ לשאול כיון שכבר זכה בהמצוה שיהא שליח הציבור א"כ גם בכהנים נאמר כיון שכבר זכו א"צ לקרות כהנים וחייבין לעלות ואם לא עלו עוברים בעשה: ג' ומ"ע לקדשם ולהכינם לקרבן. הנה לכאורה אינו מובן מאי הכונה להכינם לקרבן ונראה שרמז בזה למש"כ המג"א סי' רפ"ב ס"ק ז' דבכהן קטן דלא מקריב א"צ לכבדו דבקרא כתיב רק כי לחם אלקיו מקריב וזה ל"ש בקטן וזה שכ' רבינו לקדשם ולהכינם לקרבן ומוכח דבקטן ליכא העשה דוקדשתו אלא דיקשה ע"ז דרבינו בס' המצות כתב דאפי' בע"מ שאין מקריב ג"כ חייבין לקדשו מקרא דוהי' קודש ונראה לישב דהנה מה דילפינן מוקדשתו דרשינן וקדשתו בע"כ אבל בע"מ וה"ה קטן אין ללמוד מוקדשתו אלא מוהי' קודש א"כ כשאין רוצה או מחל אין מחוייבין לקדשו בע"כ וא"כ י"ל דזה שכ' רבינו ולהכינם לקרבן דמשמע דוקא במקריב י"ל דהיינו דאז אפי' בע"כ מקדשין אותו אך לפמש"כ המג"א דקטן א"צ לכבדו כלל משמע אפי' מוהי' קודש לא ילפינן קטן ויקשה מ"ש מבע"מ ונראה לישב דרש"י קידושין דף נ"ג פי' לכן בע"מ חולק בקדשים יען דכשר לשחיטה ומתליעין בעצים משא"כ בקטן לכן גם לענין זה שאני קטן דא"צ לכבדו אלא דיש להבין א"כ הא דכ' רבינו בס' המצות והי' קודש לרבות בע"מ שלא נאמר אחרי שלא יאות להקריב לחם אלקיו למה זה ניתן לו הקדמה ת"ל והי' קודש כל הזרע הנכבד ויקשה הא כיון דבע"מ חולק ואוכל בקדשים דאיקרי ג"כ עבודה כדאמרינן בפסחים דף ע"ב וכן בב"ק דף ק"י עבודתו לאנשי משמר דקאי אאכילת קדשים וא"כ בבע"מ נמי שייך כי לחם אלקיו הוא מקריב ועוד א"כ לאיזה צורך נתנה תורה הטעם כי לחם אלקיו הוא מקריב כיון דאין הטעם יען דמקריב דאפי' בע"מ מקדימין וי"ל חדא מתורצת בחברתה דבוודאי מודה רבינו דבע"מ באמת מהא"ט מוזהרין לכבדו יען דחולק ואוכל בקדשים אך אי לאו קרא דקדוש יהי' לך הוה ממעטינן בע"מ כיון שאין מקריב ממש ועמש"כ רבינו בפ"ז מבהב"ח יכנסו בע"מ לתוס' יבמות דף ל"ג ששימש בטומאה ודו"ק: עוד י"ל דהאי כי לחם אלקיו הוא מקריב כתבה התורה לאשמעינן אף דכהן אין רק כהן מוחזק דילמא לאו אביו הוא ואין כלל מזרע אהרן אפ"ה צריך לקדשו ולכבדו דעכ"פ מקריב לחם אלקיו ע"ד מש"כ הח"ס חיו"ד דאיתא בת"כ דס"ד דאסור כהן לטמא לאביו חזקה אף דאי לאו אביו הוא גם כהן ל"ה אפ"ה הרי מקריב קרבן אלקיו ואף אי לאו כהן כיון דעכ"פ מקריב מטעם חזקה ורוב שוב אסור לטמא ובזה יש לתרץ דברי רש"י גיטין דף נ"ט שכתב אדרשא דוקדשתו כי את לחם וגו' והקשה בדרישה מאי וגו' וכ"כ פירושו לעיל לפמש"כ י"ל דכונתו כי את לחם אלקיך הוא מקריב לומר אף דרק כהן מוחזק חייבין לקדשו: עוד יש לומר דכונת רבינו לקדשם ולהכינם לקרבן ע"ד שכ' בפ"ג בלוים דמ"ע להיות פנוים ומוכנין לעבודת המקדש בין רצו בין לא רצו כן י"ל ג"כ דכהן מ"ע להכינם בע"כ לקרבן לעבודה בין רצו בין לא רצו ונראה דמזה הוא דיצא לגמ' ביבמות פנוי בע"כ בנושא נשים פסולות משום דפשטי' קרא בוודאי וקדשתו היינו להכינו מקרבן ואף בע"כ אם אין רוצה א"כ כשרוצה לישא נשים פסולות ועי"ז יפסול לקרבן יש לנו ג"כ לכופו כדי שיהא ראוי לעבודה וכן משמע מדברי רבינו בריש הלכות אלו מנה מ"ע לקדש הכהן לעבודה משמע כדברינו שיהא ראוי לעבודה:

2 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרך חיים פתח ↗

444 בכת"י כתב משפט זה כך: "דאינו ממון של עבדיו, רק ממון האדון, כך נחשב זה ממון גבוה, והוא מפרנס וכו'". וכמו שאמרו במשנה קידושין נב: "המקדש בחלקו בין קדשי קדשים בין קדשים קלים אינה מקודשת", וביארה הגמרא שם "מאי טעמא, כי קא זכו משלחן גבוה קא זכו". וכתב הרמב"ם שם בפירוש המשניות שלו בזה"ל: "הדברים שלוקח הכהן מקדשי הקדשים ומקדשים קלים ממון גבוה הם, וכהנים משלחן גבוה קא זכו, ולא נתן להם הקב"ה אלו החלקים אלא לאכילה, לא שיעשה בהם אלא זה". הרי כאשר זוכים משולחן גבוה, אין זה ממון האוכלים, ורק רשאים לאוכלו, ותו לא. והתויו"ט כאן השוה את האמור כאן "משולחנו של מקום" לשולחן גבוה של כהנים. וכן פירש רש"י קידושין נג. "ושמעינן מינה דלאו ממונו הוא, אלא משלחן גבוה הוא דזכו".

8 אפי' בעל מום - שאף הם היו מתליעים בעצים ומפשיטים ומנתחים ושוחטים:

9 ספרא - תורת כהנים והא בתורת כהנים איתא אלמא לית בה דין שאר חלוקות בעילוי דמים ושמעינן מינה דלאו ממונו הוא אלא משלחן גבוה הוא דזכו:

« רש"י על קידושין נ״ג ע״א:ז׳ רש"י על קידושין נ״ג ע״א:ט׳ »