רש"י על קידושין מ״ט ב:י״א

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על קידושין מ״ט ע״ב:י׳ רש"י על קידושין מ״ט ע״ב:י״ב »

1 קידושין פתח ↗

מַתְנִי׳ ״עַל מְנָת שֶׁאֲנִי כֹּהֵן״ וְנִמְצָא לֵוִי, ״לֵוִי״ וְנִמְצָא כֹּהֵן, ״נָתִין״ וְנִמְצָא מַמְזֵר. ״מַמְזֵר״ וְנִמְצָא נָתִין, ״בֶּן עִיר״ וְנִמְצָא בֶּן כְּרַךְ, ״בֶּן כְּרַךְ״ וְנִמְצָא בֶּן עִיר. ״עַל מְנָת שֶׁבֵּיתִי קָרוֹב לַמֶּרְחָץ״ וְנִמְצָא רָחוֹק, ״רָחוֹק״ וְנִמְצָא קָרוֹב.

2 יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות אישות פתח ↗

ואינו יכול להוציאה ממדינה לכפר וכו' שיש דברים ויש דברים וכו'. הכי איתא בש"ס דף ק"י בכתובות בשלמא מכרך לעיר דבכרך שכיחי כל מילי אלא מעיר לכרך מאי טעמא מסייע וכו' מנין שישיבת כרכין קשה שנא' ויברכו את העם וכו' ע"כ נמצא דיש בזה מה שאין בזה דבכרכין הן אמת שכיחי כל מילי אבל ישיבת כרכין קשה ועיר אה"נ הן אמת דאוירן יפה אבל לא שכיח כל מילי ומשו"ה אין מוציאין מעיר לכרך ולא מכרך לעיר וזה שכתב רבינו שיש דברים ויש דברים וכ"כ הסמ"ג לאוין פ"א וטור אה"ע סי' ע"ה ומן התימה על רש"י בקידושין דף מ"ט ע"ב גבי מתני' על מנת שאני בן כרך ונמצא בן עיר כתב וז"ל אע"פ שהטעה לשבח טעות הוא עכ"ל ולמה פי' שהוא שבח ולא פירש כפשטיה דהוי טעות דבעיר לא שכיחי כל מילי דומיא דסוגיין דבכתובות דיש בזה מה שאין בזה והוי דומיא דבן עיר ונמצא בן כרך דאף דבכרך שכיחי כל מילי מ"מ חשיב טעות כיון דישיבת כרכין קשה ועוד יש לגמגם דלמה בפירוש ישיבת כרכים קשה שינה פירושו מכתובות לקדושין והן אמת דהכל אמת ודוק. ועיין בס' ב"ה חלק אה"ע סי' ל"ח דקשיא ליה על מ"ש רש"י בקדושין וז"ל בן עיר וכו' ישיבת כרכים קשה וכו' ושבים עכ"ל מסוגיית כתובות דאנן בה ופירש"י שם וסיים וז"ל וא"כ קשה הך בן כרך חשיב יותר דשכיחי כל מילי והא דאין מוציאין מעיר לכרך היינו מטעם דאין אוירן יפה הא בלא"ה בן כרך חשוב יותר מבן עיר ואיך פרש"י ישיבת כרכין קשה וכו' עוברים ושבים וצ"ע עכ"ל ולא ידעתי מאי קשיא ליה דיפה פירש"י הרעותא דאיכא בכרך מ"ש בש"ס בכתובות דישיבת כרכים קשה ופשוט אך קשה מה שהקשנו עליו.

11 מתני' בן עיר ונמצא בן כרך - ישיבת כרכים קשה שהכרך הוא מקום שווקים והיוקר מצוי בו ודוחק עוברים ושבים:

12 בן כרך ונמצא בן עיר - אע"פ שהטעה לשבח טעות הוא:

1 פרשת דרכים פתח ↗

הַכְּלָל הָעוֹלֶה מִסּוּגְיָא זוֹ דִכְתֻבּוֹת, דְּבִכְרַךְ יֵשׁ דָּבָר אֶחָד לְשֶׁבַח, דְּהַיְנוּ שֶׁהַכֹּל מָצוּי בּוֹ, וְדָבָר אֶחָד לִגְנַאי, שֶׁאֵין אֲוִירוֹ יָפֶה מֵחֲמַת דֹּחַק הַבָּתִּים; וּבְעִיר הוּא לְהֵפֶךְ, שֶׁאֲוִירָהּ יָפֶה אַךְ לֹא נִמְצָא הַכֹּל בָּהּ. וּמִסּוּגְיָא זוֹ אֲנִי תָּמֵהַּ עַל מַה שֶּׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י בְּפֶרֶק שֵׁנִי דְקִדּוּשִׁין מט ע"ב עֲלַהּ דִּתְנַן: עַל מְנָת שֶׁאֲנִי כֹּהֵן וְנִמְצָא לֵוִי, לֵוִי וְנִמְצָא כֹּהֵן, נָתִין וְנִמְצָא מַמְזֵר, מַמְזֵר וְנִמְצָא נָתִין, בֶּן עִיר וְנִמְצָא בֶּן כְּרַךְ וְכוּ' — אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: בֶּן עִיר וְנִמְצָא בֶּן כְּרַךְ — יְשִׁיבַת כְּרַכִּים קָשָׁה, שֶׁהַכְּרַךְ הוּא מְקוֹם שְׁוָקִין וְהַיֹּקֶר מָצוּי בּוֹ וְדֹחַק עוֹבְרִים וְשָׁבִים. בֶּן כְּרַךְ וְנִמְצָא בֶּן עִיר — אַף עַל פִּי שֶׁהִטְעָהּ לְשֶׁבַח טָעוּת הוּא. עַד כָּאן דְּבָרָיו. וּתְמֵהַנִי לָמָּה לֹא כָּתַב גַּבֵּי חֲלֻקַּת בֶּן כְּרַךְ וְנִמְצָא בֶּן עִיר דְּאִיכָּא הַקְפָּדָה דְּבִכְרַךְ שְׁכִיחִי כָּל מִלֵּי וּבְעִיר לָא שְׁכִיחִי כָּל מִלֵּי, וְכִדְאִיתָא בְּסוֹף כְּתֻבּוֹת דְּמִטַּעַם זֶה אֵין מוֹצִיאִין מִכְּרַךְ לְעִיר.

2 רש״ש פתח ↗

רש"י ד"ה בן כרך. אע"פ שהטעה לשבח כו'. עי' רש"א ובס' פר"ד דרוש ז':

« רש"י על קידושין מ״ט ע״ב:י׳ רש"י על קידושין מ״ט ע״ב:י״ב »