רש"י על קידושין מ״ד ב:א׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על קידושין מ״ד ע״א:ט״ז רש"י על קידושין מ״ד ע״ב:ב׳ »

1 קידושין פתח ↗

נַעֲרָה, מַהוּ שֶׁתַּעֲשֶׂה שָׁלִיחַ לְקַבֵּל גִּיטָּהּ מִיַּד בַּעְלָהּ? כְּיַד אָבִיהָ דָּמְיָא, אוֹ כַּחֲצַר אָבִיהָ דָּמְיָא? כְּיַד אָבִיהָ דָּמְיָא, מָה אֲבִיָּה מְשַׁוֵּי שָׁלִיחַ – אַף הִיא נָמֵי מְשַׁוְּיָא שָׁלִיחַ. אוֹ דִילְמָא כַּחֲצַר אָבִיהָ דָּמְיָא, וְעַד דְּמָטֵיא גִּיטָּא לִידַהּ לָא מִיגָּרְשָׁה.

2 שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין פתח ↗

הכל מודים בקידושין וכו'. פי' בקונטרס הוא מדברי רש"י בקידושין דף מ"ד. וכתבתי במס' קידושין פ"ב ה"א בתוס' בד"ה הכל וכו' וקשה א"כ מאי קאמר בסמוך ע"ד דר"י וכו' ואינו עושה שליח מנ"ל לתלמודא הא דלמא קסבר ר"י לרבנן כיד אביה דמיא ועושה שליח כדאיתא בבבלי דף מ"ד ע"ב. וא"ל הא דאמרינן בבבלי בקידושין שם דמיבעיא ליה לרבא אי כיד אביה דמיא או לחצרו דמיא היינו לרבנן דאמרי דהיא עצמה מקבלת גיטה אבל לר"י דסובר הכל מודים בקידושין ודאי לא דמיא ליד אביה. דבסוגיין מבואר דאף בגט קאמר ר"י לרבנן דאינו עושה שליח דאל"כ מאי פריך בסמוך ממתני' דקטנה שאמרה התקבל לי גיטי וכו' הא איכא לשנויי מתני' כרבנן אתיא. ושם כתבתי דדוקא בגט פליגי רבנו דמקבלת גיטה דכחצר אביה דמיא ולא יהא אלא זורק גיטה לחצרה מתגרשת בע"כ ה"נ מגורשת אבל בקידושין אם זרק לאשה קידושין לחצרה שלא מדעתה פשיטא דאינה מקודשת הלכך מודו רבנן אביה ולא היא. והשתא דייק שפיר דאינה עושה שליח דהא לחצר אביה דמיא. וא"ת בבבלי שם דף מ"ג קאמר מ"ט דר' יוחנן אליבא דרבנן. למה לא קאמר דס"ל כחצר אביה דמיא וכמ"ש וי"ל הא מסיק בבבלי דף מ"ד ע"ב דלא שייך תורת חצר באדם בן דעת כשהוא ניעור. וא"ל דס"ל לירושלמי טעמא דר"י אליבא דרבנן כדמסיק התם בבבלי גירושין דמכנסת עצמה לרשות אביה בין היא בין אביה דניחא ליה שתקבל היוא והוי גיטא אבל קידושין דמפקעת עצמה מרשות אביה אביה ולא היא. דא"כ קשיא מנ"ל דאינה עושה שליח הא ודאי ניחא ליה לאב דתתגרש כל היכי דמצי להתגרש. וכ"ת הא דאמר לר"י אינה עושה שליח היינו בנשואה דאינה מכנסת עצמה לרשות אביה דמשהשיאה אין לאביה רשות בה דודאי נערה שניסת היא מקבלת גיטה ולא אביה. אף אם נאמר דכיד אביה דמיא אפ"ה אינה עושה שליח כדמסיק בבבלי דף מ"ד ע"ב לא אלימא כיד אביה לשוויי שליח. דהא מיבעיא ליה לרבא מי אלימא כיד אביה לשוויי שליח אי לא ורב נחמן מסברא דנפשיה הוא דקאמר דאינו עושה שליח אבל מדר"י ליכא למשמע מידי ובסוגיין אמרינן ע"ד דר"י אינו עושה שליח ועוד נ"ל רב נחמן דקאמר אין עושה שליח ס"ל טעמא דר"י לאו משום דבגירושין מכנסת עצמה לרשות אביה דא"כ אף שליח נמי לשוויי אלא קסבר משום דגירושין בע"כ. ולפ"ז אין לפסוק כרב נחמן דבדף מ"ד ע"א משמע לפי המסקנא עיקר טעמא משום דמכנסת עצמה לרשות אביה ע"ש וכל הפוסקים פסקו כרב נחמן. הלכך מחוורתא דהירושלמי סובר טעמא דר"י משום דכחצר אביה דמיא:

1 נערה - לרבנן דאמרי מקבלת את גיטה מהו שתעשה אחר שליח לקבל את גיטה בחיי אביה:

2 כיד אביה כו' - הא דאמרי רבנן דהיא עצמה מקבלת מאי סבירא להו ליד אביה מדמו לה או לחצר אביה מדמו לה:

« רש"י על קידושין מ״ד ע״א:ט״ז רש"י על קידושין מ״ד ע״ב:ב׳ »