רש"י על קידושין מ׳ א:ה׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על קידושין מ׳ ע״א:ג׳ רש"י על קידושין מ׳ ע״א:ו׳ »

1 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרך חיים פתח ↗

84 פירוש - שני חלקי הפסוק "כי נר מצוה ותורה אור, ודרך חיים תוכחת מוסר" מקבילים לגמרי לשני חלקי הפסוק "למען ייטב לך, והארכת ימים"; כנגד "למען ייטב לך" נאמר "כי נר מצוה ותורה אור", וכנגד "והארכת ימים" נאמר "דרך חיים תוכחת מוסר", וכמו שמבאר. ושני חלקים אלו הם "שיהיה לך הטוב הגמור, ויהיה הטוב ההוא נצחי" לשונו כאן. וכן כתב בבאר הגולה באר חמישי לט., וז"ל: "דע כי הטוב המקוה לצדיקים, כתיב דברים כב, ז 'למען ייטב לך והארכת ימים'. ופירשו חכמים חולין קמב. 'למען ייטב לך' לעולם שכולו טוב, וזהו עולם הבא, שהוא כולו טוב, ו'למען יאריכון ימיך' דברים ה, טז, לעולם שכלו ארוך נצחי. והנה תמצא כי הבטחת השכר שהוא לעתיד הוא בשני דברים; הטובה, שיהיה להם הטוב לגמרי. והשני, שלא יהיה הפסק לטוב, רק שיהיה נצחי. ובשני דברים נכלל הכל; הטוב שהוא בתכלית, והנצחי... הקיום הנצחי כמו שאמרנו... ועוד שיהיה להם המדריגה הרוחנית, מסולקים מן החומר, והוא הטוב הגמור, בלי צער... והוא שרמז עליו דוד ע"ה תהלים טז, יא 'נעימות בימינך נצח', והבן זה כי הוא דבר מופלא מאוד", ושם הערות 223-237. ובדרוש על התורה כט. כתב בביאור הפסוק שמות יט, ה "ועתה אם שמוע תשמעו בקולי וגו' והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ", וז"ל: "ועוד יש לפרש כי 'והייתם לי סגולה', ר"ל שיהיו בני עולם הבא, כמשמעותו הפשוט, שרצה לומר שיהיו לו לנצח נצחים... ולכן אמר שוב 'כי לי כל הארץ', הוא הרמז על עולם הבא, דכתיב ביה ישעיה ס, כא 'ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ'. וכן נקרא העוה"ב 'כל' כדאיתא בב"ב יז. ג' הטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין עה"ב, ואלו הן האבות, דכתיב בהם בראשית כד, א 'בכל', בראשית כז, לג 'מכל', בראשית לג, יא 'כל'. והנה שתי המלות האלו הכתובות כאן, דהיינו מלת 'כל' ומלת 'הארץ', רמזו על ב' דברים שהם כל עיקר העוה"ב. אם האחד, הוא הנצחיות, הוא הנרמז במלת 'ארץ', כדכתיב קהלת א, ד 'והארץ לעולם עומדת'... ומלת 'כל' יורה ענין השני, הוא העוה"ב, שהוא הטוב הגמור, וכולו טוב, שיש לו כל. וזהו 'כל הארץ', וכמו שכתוב בכל מקום על עוה"ב דברים כב, ז 'למען ייטב לך והארכת ימים', שרצה לומר שיהיה לו הטוב המוחלט, שזהו כאשר יש לו כל, ושהטוב ההוא יהיה נצחי". וראה להלן בביאור משנת "כל ישראל" הערה 53. ובגבורות ה' פכ"ג צז. ביאר את השמות השונים של הר סיני, והנוגע לנו הם השמות "הר בשן", ו"הר גבנונים" תהלים סח, טז, עפ"י שמו"ר ב, ד, וז"ל: "שני שמות המורים על הטוב שיהיה אל המקבלים והמקיימים התורה... והטוב נכלל בשני דברים, הטוב בעצמו, והמשך הטוב שיהיה נצחי. והשם הראשון מאלו שני שמות המורה על הטוב שיקבלו שומרי התורה, ולפיכך נקרא 'הר בשן', שכל מה שאוכלים בשניהם בשביל התורה. השם השני מורה על הנצחית שיש לישראל, ולפיכך נקרא ההר הזה 'גבנונים', שנקי מכל מום כגבינה, ובעבור שהוא נקי ואין בו מום, ישראל שקבלו התורה אין בהם מום, ודבר שאין בו מום וחסרון הוא מקוים לנצח, שכל הפסד שמגיע אל דבר לא יגיע רק מפני מום וחסרון, אבל לדבר שאין לו מום יש לו קיום נצחי. נמצא שני שמות המורים על הטוב; האחד, הטוב שיקבלו. השני, מורה על הנצחית, ואלו שני דברים נזכרים בתורה תמיד על מעלת התורה, 'למען ייטב לך' וזהו הטובה שיקבלו, 'והארכת ימים' הוא הנצחית, כי כאשר הטוב הוא נצחי הוא טוב בכל, כי אם אינו נצחי אין טובתו נחשב". וכן הוא בנתיב הצדקה ר"פ ב א, קע.. ועוד אודות ש"והארכת ימים" מורה על הטוב הנצחי, כן דרשו חכמים קידושין מ. על פסוקים דומים שמדובר ב"דברים שאדם עושה אותן ואוכל פירותיהן בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא", ופירש רש"י שם "יאריכון ימיך - לעולם הבא". ובגו"א שמות פכ"ה אות יז ד"ה והקשה כתב: "וידוע כי האורך ימים הוא העולם הבא". ובח"א לשבת סג. א, לט. בביאור הגמרא שם "למיימנים בה אורך ימים איכא", כתב: "כי מי שעוסק בתורה מתעלה, ולכך ראוי אליו אורך ימים, הוא עולם הבא... כי התורה יש לה התעלות עד עולם העליון, ולפיכך אמרו כי למיימנים, דהיינו שלומד תורה לשמה כאשר ראוי להיות, הוא זוכה לאורך ימים, הוא עוה"ב, שכל מקום שאמרו 'אורך ימים' הוא ליום שכולו ארוך". וכן כתב להלן פ"ד מ"ט ד"ה ועוד יש, ובהקדמה ראשונה לגבורות ה' ג. וראה עוד בנתיב התשובה ס"פ ב, ושם הערה 150, תפארת ישראל פי"ג הערה 58, ושם פט"ו הערה 18.

2 קידושין פתח ↗

בְּכִיבּוּד אָב וָאֵם כְּתִיב: ״לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ״, בִּגְמִילוּת חֲסָדִים כְּתִיב: ״רֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד״,

3 קידושין פתח ↗

5 יאריכון ימיך - לעולם הבא:

6 ייטב לך - בחייך:

7 ימצא חיים - לעולם הבא צדקה וכבוד בעולם הזה:

« רש"י על קידושין מ׳ ע״א:ג׳ רש"י על קידושין מ׳ ע״א:ו׳ »