רש"י על קידושין ל״ב ב:י״ב

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על קידושין ל״ב ע״ב:י״א רש"י על קידושין ל״ב ע״ב:י״ג »

1 ברכת אשר על התורה פתח ↗

ואילו כגירסה האחרת נוהגים בעלי הענוה, שאינם רוצים שהציבור יקום לפניהם, לא בכניסה ולא ביציאה, ולכאורה יש בזה משום הכבוד האמיתי הרודף אחר הכבוד... ולהיפך, ועל כל פנים ענוה אפשרית רק על רקע כבוד. ויש שנוהגים כגירסה זו ויש שנוהגים כגירסה האחרת, ואלה ואלה דברי וכו'. פ' דברים תשנ"ח הרא"ם מבאר: "נכנס אחרון" - כדי שיהיו כל העם עומדים בכניסתו. המהר"ל ב"גור אריה" מקשה על כך מדברי הגמרא קידושין לב ע"ב "מנין לזקן שלא יטריח? תלמוד לומר 'זקן ויראת' אם יכול לילך דרך אחרת, שלא יעמיד את הציבור - רש"י שם", ומבאר באופן אחר - נכנס אחרון, כדי שלא יצטרך להמתין, אבל לא תהיה מחשבתו כדי שיעמדו בפניו.

2 קידושין פתח ↗

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: מִנַּיִן לְזָקֵן שֶׁלֹּא יַטְרִיחַ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״זָקֵן וְיָרֵאתָ״. אִיסִי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר: ״מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם״ – אֲפִילּוּ כׇּל שֵׂיבָה בַּמַּשְׁמָע.

3 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על באר הגולה פתח ↗

102 כשיטתו של איסי בן יהודה קידושין לב: "כל שיבה במשמע", "ואפילו זקן אשמאי" רש"י שם, "והנה יצוה בכל שיבה, אפילו על אשמאי, שהוא הבור" לשון הרמב"ן ויקרא יט, לב. ובגמרא קידושין לג. אמרו שהלכה כאיסי בן יהודה. וראה בגו"א ויקרא פי"ט אות נג שהאריך בזה טובא. ובנתיב התורה ר"פ יא א, מו. כתב: "כי הכבוד מתיחס אל אשר הוא רחוק מן החמרי, כי החומר הוא בעל גנות וחרפה, כי מצד החומר נמצא הזנות ושאר גנות, ואילו השכל הנבדל מן החומר הוא הכבוד. ולפיכך ראוי לנהוג כבוד בחכמים, עד שאמרה תורה ויקרא יט, לב 'מפני שיבה תקום והדרת פני זקן', וחיבר בעל שיבה גם כן עם זקן, מפני שהשיבה מפני זקנתו מסולק מן הגשמי החמרי לעת זקנתו, עד שהוא קרוב להיות נבדל מן הגשמי, ולפיכך ראוי אל הכבוד ג"כ, שכל אשר מסולק מן החמרי הוא ראוי אל הכבוד. ומפני כך נקרא יניק וחכים גם כן בשם 'זקן', ואין זקן אלא שקנה חכמה קידושין לב:, וכל זה מפני שבעל החכמה מסולק מן הגשמי, וכן הזקן בימים, ושניהם ראוים אל הכבוד". וראה למעלה בבאר השני הערה 601, ובנר מצוה ח"ב הערה 337. וכן כתב בח"א לב"מ פז. ג, נא., וז"ל: "כי לעת זקנתו נחלשו כחות הגופניים, ומתגברים כחות השכליים... ומפני כך ציוה בתורה 'מפני זקן תקום והדרת פני זקן', כי הזקן הוא כאילו כאשר היה מסולק מן הגשמי, והוא נבדל, ולפיכך יש לכבדו". ושם אמרו כי בימי אברהם נתחדשה הזקנה ב"מ פז., כי בימיו העולם קבל מעלת השכל, שהכירו את בוראם, ועם מדרגת השכל באה הזקנה, והובא למעלה בבאר הרביעי הערה 1157. וראה להלן הערה 602.

12 שלא יטריח - אם יכול לילך דרך אחרת שלא יעמיד את הציבור:

13 זקן ויראת - להכי סמך ויראת לזקן לומר שאף הזקן יירא:

14 כל שיבה במשמע - ואפי' זקן אשמאי:

« רש"י על קידושין ל״ב ע״ב:י״א רש"י על קידושין ל״ב ע״ב:י״ג »