רש"י על קידושין ל׳ ב:ב׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על קידושין ל׳ ע״ב:א׳ רש"י על קידושין ל׳ ע״ב:ג׳ »

1 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על נתיבות עולם פתח ↗

51 רש"י קידושין ל: "נעשו אויבים - מתוך שמקשים זה לזה ואין זה מקבל דברי זה". הרי הקושיות מוליכות ל"נעשו אויבים".

2 קידושין פתח ↗

מַאי ״אֶת אוֹיְבִים בַּשָּׁעַר״? אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: אֲפִילּוּ הָאָב וּבְנוֹ, הָרַב וְתַלְמִידוֹ שֶׁעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה בַּשָּׁעַר אֶחָד – נַעֲשִׂים אוֹיְבִים זֶה אֶת זֶה. וְאֵינָם זָזִים מִשָּׁם עַד שֶׁנַּעֲשִׂים אוֹהֲבִים זֶה אֶת זֶה שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֶת וָהֵב בְּסוּפָה״, אַל תִּקְרֵי ״בְּסוּפָה״ אֶלָּא ״בְּסוֹפָהּ״.

1 נעשו אויבים - מתוך שמקשים זה לזה ואין זה מקבל דברי זה:

2 את והב בסופה - הכי דריש לה ספר מלחמות מלחמה שעל ידי ספר אהבה יש בסופה:

2 פרי צדיק פתח ↗

וכן ביום החמישי מז' ימי בראשית שהוא נגד מדת הוד נזכר פעם ראשונה בתורה הלשון חיים נפש חי' ועיקר החיים הוא התורה כמו שנא' ראה נתתי לפניך את החיים ובחרת בחיים. וזה שנא' ביום ה' ישרצו המים ואין מים אלא תורה ב"ק י"ז. נפש חי' והוא דגים וישראל נמשלו לדגים דאי' בר"ר פ' צ"ז מה דגים גדלים במים וכיון שיורדת טפה א' מלמעלה מקבלין אותה בצמאון וכו' כך ישראל גדלים במים בתורה כיון ששומעין דבר חדש מן התורה הן מקבלין אותו בצמאון כמי שלא שמעו ד"ת מימיהן. וזהו נפש חיה היינו ריבוי בתורה. וכן מדת הוד דיהיב למשה כמ"ש בתיקונים תי' י"ג שהוא בחי' תושבע"פ והוא ע"פ שא' בגמ' נדרים ל"ח. לא נתנה תורה אלא למשה וכו' משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל וכו' אלא פלפולא בעלמא שהפלפול בתושבע"פ ניתן רק למשה רבינו והוא מדת הוד ואהרן הכהן מרכבה למדה זו. וזה שא' בגמ' ברכות הנ"ל וההוד זה בהמ"ק וע"פ שא' מגילה כ"ט. ואהי' להם למקדש מעט אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל ור"א אמר זה בית רבינו שבבבל והיינו רב שהי' בתחלת אלף החמישי ובאלף הזה הי' עיקר התפשטות תלמוד בבלי. והנה בגמרא ברכות הנ"ל נדרש מקודם והנצח זו מפלתה של מלכות הרשעה וההוד זה מלחמת נחלי ארנון כי כל וגו' זה מלחמת סיסרא. והנה הנצח שנדרש על מפלתה של מלכות הרשעה לאשר שהם סוברים שהם הנצח דח"ו נצח של ישראל יש לו הפסק וכטענת ההגמון בזוה"ח פ' תשא לכן נדרש הנצח על מפלתה דנצח ישראל אין לו הפסק כמו שנת' פ' שופטים ומלחמת סיסרא הוזכר דכתיב מן שמים נלחמו הכוכבים ממסילותם. אבל מה שדרש על וההוד זו מלחמת נחלי ארנון למה דוקא מלחמה זו ולא הוזכר מלחמת ל"א מלכים. והענין דבפסוק נא' ע"ז ע"כ יאמר בס' מלחמות ה' את והב בסופה ודרשו בגמ' ברכות נ"ד: על מלחמת ארנון שנתגלה ע"י את והב עי"ש ולמה נקרא זה מלחמות ה'. ועל סיחון ועוג דכתיב למכה מלכים גדולים וגו' אעפ"כ לא נזכר מלחמה. ובאמת למה הוצרך השי"ת להראות הנסים אלו והלא ברוח פיו ימות אלף פעמים כמותם. אך הענין דכאן הי' המלחמה ע"י הארון כמו שכ' בגמ' שם ולא הוי ידעי דארון הוה מסגי קמייהו דישראל וכו' כיון דאתא ארון אדבקו טורי בהדי הדדי וקטלינון וכו'. מפני שהי' נצרך עוד לבירורים. והארון שהי' נוסע לפני המחנה אי' ברש"י מספרי בהעלותך שהי' בו שברי הלוחות דהארון שהיו בו הלוחות שניות הי' באמצע המחנה. ושברי הלוחות זה היה התחלה לתושבע"פ דאמר לו הש"י אשר שברת ודרשו חז"ל יישר כחך ששברת. ואף שעשה זאת מדעתו והי' נראה לכאורה שלא עשה כהוגן אדרבה זה גרם עוד לרב חכמה וכמו שא' שמו"ר פ' מ"ו אל תצטער וכו' ובלוחות שניות אני נותן לך שיהי' בהן הלכות מדרש ואגדות וכו' כי כפלים לתושי'. וע"י ארון זה היינו בכח זה נעשה המלחמה ונהרגו. וכן נדרש קידושין ל': את והב בסופה אהבה בסופה וברש"י שם בספר מלחמות ה' מלחמה שע"י ספר. ואף דאיתא בתוס' חגיגה ט"ז. מהירוש' משרבו תלמידי ב"ש וב"ה שלא שמשו כל צרכן רבו מחלוקת בישראל נמצא שהמלחמה בא ע"י שלא שמשו כל צרכן מ"מ הוא אהבה בסופה וכמו שא' יבמות י"ד: על מחלוקת ב"ש וב"ה ללמדך שחיבה וריעות נוהגין זה בזה לקיים מה שנא' האמת והשלום אהבו שממחלוקת זה נעשה השלום האמיתי וחיבה וריעות. וכן הרב כעס מביא לידי רוב חכמה. וזה הענין שדרשו בגמ' ברכות שם את והב שני מצורעין הי' דהוו מהלכין בסוף מחנה ישראל וכו' כי אתו את והב חזו דמא וכו'. והיינו כמו שאמרנו כבר דמצורע הוא כנגד קליפת הקנאה והכעס והוא נשתלח מחוץ לכל הג' מחנות עד שאמרו על גחזי שאין לו חלק לעוה"ב כמו שא' ריש פ' חלק כיון שהוא משולח עד עולם ממחנה ישראל. וכאן נתגלה הנס דוקא ע"י את והב שהיו ב' מצורעין לרמז דדוקא הרב כעס מביא לידי רב חכמה שהוא התושבע"פ. ולכן נדרש וההוד על מלחמת ארנון שהי' ע"י הארון שהיו מונחים בו השברי לוחות שהם התחלה לבחי' תושבע"פ כנ"ל. וכן נדרש אח"כ וההוד זה בהמ"ק שבאמת עומד המקדש גם היום שזה הוא ואהי' להם למקדש מעט שאין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד כמ"ש ברכות ח'. וזה כי רבים בני שוממה מבני בעולה שאז הי' עיקר מלחמתה של תורה. ושבת יש בו השפעת בחי' תושבע"פ ששבת כנגד מדת מלכות ומלכות פה תושבע"פ קרינן לה. ובזוה"ק ח"א מ"ז ב' ביום השביעי דא תושבע"פ. ולכן בו יש לישראל נייחא ונחמה שאדרבה וההוד זה בהמ"ק שעומד גם עתה בבנינו שעי"ז מתרבה תושבע"פ והוא למקדש מעט. והשי"ת צופה רק לטובה לכן קורין כל הנחמות בשבת:

« רש"י על קידושין ל׳ ע״ב:א׳ רש"י על קידושין ל׳ ע״ב:ג׳ »