רש"י על קידושין כ״ט א

1 עד שימשוך - בשור:

2 ויחזיק - בבית:

3 משכו - הדיוט חפץ של הקדש מיד הגזבר במנה:

4 ולא הספיק לפדותו - כלומר לתת דמיו לגזבר:

5 נותן מאתים - דכי אייקר ברשות הקדש אייקר הואיל ולא נתן המעות:

6 לא יהא כח הדיוט כו' - שאם משכו מיד הדיוט ישלם כל מעותיו דקנאו במשיכה וברשותו הוא דזל:

7 פדאו - נתן את המעות:

8 מתני' כל מצות האב כו' - בגמ' מפרש לכולה מתני':

9 שהזמן גרמא - שהזמן גורם לה שתבא:

10 חוץ מבל תקיף - פאת הראש:

11 ובל תשחית - פאת זקן:

12 ובל תטמא - דכהנים:

13 גמ' אי נימא דמיחייב ברא למיעבד לאבא - והכי משמע כל מצות שהבן מצווה על אביו נשים פטורות בתמיה:

14 איש אמו ואביו תיראו הרי כאן שנים - לשנים הוא אומר:

15 המוטלות עליו על האב - כגון הנך דמפרש בברייתא ללמדו תורה ולמולו ולפדותו בה' סלעים אם בכור הוא ולהשיאו אשה וכולה יליף ואזיל מקראי:

16 אף להשיטו בנהר - שמא יפרוש בספינה ותטבע ויסתכן אם אין יודע לשוט:

17 ליסטות ס"ד - והלא ישב ולא למדו כלום:

18 כאילו מלמדו ליסטות - דכיון דאין לו אומנות ויחסר לחמו ילך בפרשת דרכים וילסטם את הבריות:

19 מיחייב איהו - כשיגדל:

20 כאשר צוה אותו - ולא את שרה:

21 אשכחן מיד - לאברהם נאמר כן:

22 אינו אלא לשון זירוז - שיהא מהיר וזריז בדבר ונוהג מיד ונוהג לדורות:

23 ואיהי מנלן דלא מיפקדא - איהי אמו מנין שאינה מצווה לפדות את בנה דכיון דמצות עשה שלא הזמן גרמא הוא בעי קרא למעוטה:

24 לפדות את עצמו - כשהוא בכור ולא פדאו אביו:

25 ואיהי מנלן דלא מיחייבה - נהי דאביה אינו מצווה לפדותה דכתיב בכור בניך אימא איהי תפדה נפשה לכשתגדל דהא קרינן ביה תפדה אלמא מצוה אברא נמי רמיא והך מצות עשה שאין הזמן גרמא היא:

26 תיפדה תפדה כו' - כלומר קרי ביה תפדה:

27 כל שאחרים כו' - האב:

28 הוא לפדות - שלא פדאו אביו: