רש"י על קידושין כ״ו א:י״ב

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על קידושין כ״ו ע״א:י״א רש"י על קידושין כ״ו ע״א:י״ג »

1 קידושין פתח ↗

וּלְרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר: דְּבַר תּוֹרָה מָעוֹת קוֹנוֹת, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? תַּנָּא תַּקַּנְתָּא דְרַבָּנַן קָתָנֵי.

2 רשימות שיעורים על בבא קמא פתח ↗

ב עוד יש לומר ששונה חלות הפדיון דמע"ש מחלות הפדיון דהקדש, שביעית, ופטר חמור. יסוד החלות של פדיון מעשר שני הוא שהפודה קונה את הפירות בקנין כסף ממע"ש. וראייה לכך משיטת הראשונים שממע"ש נלמד דין קנין כסף דעלמא144עיין ברש"י קידושין כו. ד"ה דבר ובחי' הגר"ח הלוי על הרמב"ם פ"ח ממע"ש הל"ז, וע"ע בס' רשימות שיעורים לנדרים ח"א דף נ"א - נ"ג ולנדרים ח"ב דף רסח.. ואילו בהקדש יש שתי הלכות פדיון: א פדיון בתורת חלות קנין מהקדש; ב פדיון מדין חלות מתיר של איסורי הקדש. והראייה דבקונם כללי יש פדיון משום דהוי הקדש נדרים דף לה.. והנה בקונמות אע"פ שאיסורי הקדש חלין בחפצא מ"מ ליכא בעלות ורשות הקדש, דרק בקדשי מזבח ובקדשי בדק הבית חלה בעלות דהקדש ורשות גבוה בחפצא. משא"כ בקונמות, דאינן קדשי השם. ומשו"ה ההפקעה דהקדש משמירה, שבועה, גניבה וכו' אינה חלה בקונמות, כי רק ברשות גבוה חלה ההפקעה דהקדש ולא בקונמות שאינן ברשות גבוה. ומ"מ יש פדיון בקונמות כבהקדש דעלמא משום שפדיון הקדש וקונם חל מדין מתיר ואע"פ שאינו חל מדין קנין. ובכן כשחלות הפדיון הוא חלות מתיר, כבהקדש, גם אדם אחר שאינו הבעלים יכול לפדות, ולפיכך אדם אחר יכול לפדות הקדש בתורת מתיר. מאידך רק הבעלים יכולים לפדות מע"ש כי הפדיון במע"ש חל רק מדין קנין בלבד.

2 רשימות שיעורים על סוכה פתח ↗

אנראה שההבדל בין הקדש לשביעית בדין פרי ראשון שהקדש יוצא לחולין ולא שביעית הוא משום שהקדש חל בקדושת פה משא"כ קדושת שביעית שחלה מאליה, וקדושה הבאה מאליה אינה מתחללת מהפרי הראשון לעולם. החלוק בין פרי ראשון לבין פרי שני הוא בכך שקדושת פרי ראשון דשביעית חלה מאליה מן השמים, וקדושת פרי שני חלה ע"י מעשה אדם. משום כך בהקדש דהוי דבר הנדור שוה פרי ראשון לפרי שני, דהא קדושת פרי ראשון דהקדש מתהוה ע"י מעשה נודר ולא חלה מאליה מן השמים. מאותו הטעם ראויה קדושת פרי ראשון דההקדש לצאת לחולין בדומה לפרי שני. עוד יתכן לומר שבפדיון דברים קדושים יש שתי הלכות - דין קנין ודין תפיסת דמים. בהקדש חל הפדיון מטעם קנין ע"פ גזה"כ ונתן הכסף וקם לו עיין ברש"י בקדושין כו. ד"ה דבר ולפיכך גם פרי ראשון דהקדש יוצא לחולין. אולם בשביעית אין החלול חל מדין קנין אלא שהוא חלות מדין תפיסת דמים, עיין לקמן.

3 קידושין פתח ↗

12 ולר' יוחנן דאמר - בפרק הזהב:

13 דבר תורה מעות קונות - כדאשכחן גבי הקדש ונתן הכסף וקם לו:

14 אמר לך - מתני' לא תקשי לי דתקנתא דרבנן קתני תנא דמתני' שעקרו חכמים קנין המעות ואמרו לא תקנה אלא משיכה גזירה שמא יאמר לו נשרפו חיטיך בעלייה:

1 בבא מציעא פתח ↗

כֵּיצַד: מָשַׁךְ הֵימֶנּוּ פֵּירוֹת וְלֹא נָתַן לוֹ מָעוֹת – אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ וְכוּ׳. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: דְּבַר תּוֹרָה מָעוֹת קוֹנוֹת, וּמִפְּנֵי מָה אָמְרוּ מְשִׁיכָה קוֹנָה – גְּזֵירָה שֶׁמָּא יֹאמַר לוֹ ״נִשְׂרְפוּ חִטֶּיךָ בָּעֲלִיָּיה״.

2 רשימות שיעורים על בבא מציעא פתח ↗

ונראה דאין כאן רק דין בעלמא בשינוי סדר חליפי הקדושה, דמחוץ לירושלים הקדושה מתחלפת ועוברת מפירות לכסף, ובירושלים מתחלפת ועוברת מכסף לפירות. אלא שיש כאן שני דינים וחלויות שונים. ונראה דפדיון פירות מע"ש על כסף מחוץ לירושלים חל מדין קנין כסף, דהוא יסוד דין פדיון הקדשות דעלמא וכדמבואר ברש"י קידושין דף כו. ד"ה דבר תורה מעות קונות וז"ל כדאשכחן גבי הקדש ונתן הכסף וקם לו עכ"ל. וכמו"כ כתב רש"י לקמן דף מו. ד"ה סבר וז"ל דבר תורה מעות קונות כדאשכחן גבי הקונה מן ההקדש שאמרה תורה ונתן הכסף וקם לו עכ"ל. וכן נמי מוכח מהגמרא בקידושין דף ה. "מה לכסף שכן פודין בו ההקדש". ומכאן דאף פדיון הקדש חל מדין קנין כסף. ולכאורה נמי משמע הכי מלישנא דמשנה קידושין כח ב "רשות הגבוה בכסף ורשות ההדיוט בחזקה", דמשמע דקניני הקדש חלין מדין קנין כסף ואילו בהדיוט מעות אינן קונות אלא חזקה קונה.6עיין בחידושי רבינו חיים הלוי על הרמב"ם פ"ח מהל' מעשר שני ה"ז ובחידושי הגר"מ הלוי פ"ד מהל' עכו"ם הי"ג וע"ע בספר אבי עזרי על הרמב"ם פ"ג מהל' אישות ה"א. וה"ה בפדיון מע"ש, חלות דין הפדיון הוא דהפודה קונה את הפירות ממע"ש עם הכסף, ומאחר שקנה את הפירות הקדושה מתחללת מהפירות ומתחלפת ונתפסת בכסף הפדיון שהוא קנוי עכשיו למע"ש, והפירות יוצאים לחולין ביד הפודה שקנאם.

2 רשימות שיעורים על שבועות פתח ↗

ויתכן שבהתאם לכך מביא הרמב"ם שני נמוקים לפטור שומר צדקה מתשלומין. אשר לקנין ממון לשבט עניים פטור השומר מלשלם כי המעות הן ממון שאין לו תובעים. אמנם, הרי חלה בחפצא חלות שם צדקה בדומה לחלות שם הקדש שחלה בחפצא, ורשות גבוה מהווה בעלים שכן להקדש יש קנינים. לעקרון זה יש הרבה הוכחות; בין השאר: א דין אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט המהוה קנין ממון עי' קידושין כח:, ובמלחמות ד' רפ"ד דב"ק; ב מעילה בהקדש שביסודה מהוה חיוב גזילה וכפי שביאר הגר"ח זצ"ל עי' בספרו על הרמב"ם פ"ח ממעילה הל"א; ג גנב והקדיש חייב ד' וה' כי "מה לי מכרו להדיוט מה לי מכרו לשמים" ב"ק ע"ט א; ד פדיון הקדש מהווה ביסודו קנין כסף עי' בספר הגר"ח זצ"ל על הרמב"ם פ"ח מהל' מע"ש הל"ז וברש"י קידושין כו. ד"ה דבר. ולשם כך חלה שמירה בהקדש כדי לחייב השומר של הקדש כמזיק כי ההקדש הוא בעלים בדיני ממונות ובנכסי ההקדש חלה איפוא חלות שמירה. מאידך גזיה"כ דלשמור ולא לחלק מחדשת שבנוגע לשמירה אין הצדקה בעלים, מפני שממון צדקה עומד להחלק לעניים, ולא תישאר ברשות צדקה. צדקה אינה חלות דין בעלים אלא שם מצוותה שחל בחפצא המחייב חלוקת הצדקה לעניים.47עיין בס' רשימות שיעורים לשבועות ונדרים חלק א' דף ט"ו בשם הגר"ח זצ"ל. וכן עיין בחידושי הגר"ח על הרמב"ם פכ"ב מהל' מכירה הלי"ז.

« רש"י על קידושין כ״ו ע״א:י״א רש"י על קידושין כ״ו ע״א:י״ג »