רש"י על קידושין ט״ו א

1 ונאמר להלן אוזן - במצורע עני שכל הפרשה לדרשה שהרי נאמרה לעצמה במצורע עשיר והוכפלה והכי אמרינן במנחות דף י.:

2 ההוא מאוזן ומיעוטא נפקא לן - מדכתיב אזנו דמשמע אזנו של זה ולא של אחר:

3 ולא אזנה - של אמה העבריה נרצעת והא דכתיב דברים טו ואף לאמתך תעשה כן אהענקה קאי כדלקמן קידושין דף יז::

4 כשהוא עבד - מואם יאמר העבד נפקא שאם לא אמר אהבתי את אדוני לא אצא חפשי עד שיכלו שש שניו אינו נרצע:

5 עבד העבד - עבד עד שיאמר כשהוא עבד העבד נפקא ליה מה"א יתירא למעוטי אמה:

6 לא דריש - דאורחא דקרא לאישתעי הכי:

7 ולא ליורשיו - אם לא הספיק להעניקו עד שמת:

8 פעולתו - שכר פעולתו:

9 ולא לבעל חובו - אין האדון מחוייב להגבות הענקו לבעל חובו ומשום דסבירא לן בעלמא כרבי נתן דאמר הנושה בחברו מנה וחברו בחברו מוציאין מזה ונותנין לזה איצטריך למעוטי הענקה מהאי דינא:

10 מכי משנה שכר שכיר נפקא - גמרינן בעל כרחו וכי תנא ביה קרא אדוניו יתן לו כו' למעוטי מוכר עצמו:

11 ושב אל משפחתו - במוכר עצמו כתיב לומר שיצא ביובל:

12 אם במוכר עצמו - וללמד שאם פגעו יובל בתוך שש יובל מוציאו:

13 הרי כבר אמור - דכתיב לעיל מיניה עד שנת היובל יעבוד עמך:

14 אם בנרצע - ללמד שאף הנרצע יוצא ביובל:

15 הרי כבר אמור - לקמיה בעי לה מאי היא:

16 דלא עבד איסורא - דלא גנב כלום אבל מכרוהו ב"ד בגניבתו נימא נקנסיה לעבוד עד שש:

17 ליקנסיה - על שאמר לא אצא ועבר על כי עבדי הם ויקרא כ״ה:מ״ב והוא קונה אדון לעצמו חנם:

18 ושבתם איש אל אחוזתו - בפרשת יובל כתיב:

19 הרי כבר אמור - כדאמר לעיל עד שנת היובל יעבוד עמך:

20 אי במכרוהו ב"ד הרי כבר אמור - ושב אל משפחתו כדאוקימנא לעיל:

21 דלא מטא זימניה - לא מלאו שש שניו לצאת:

22 ליקנסיה - על שאמר לא אצא ועבר על כי עבדי הם ויקרא כ״ה:מ״ב והוא קונה אדון לעצמו חנם:

23 משום דעבד ליה שש - קודם לכן ואין רבו מפסיד בשילוחו אבל מכרוהו ב"ד שפגע בו יובל בתוך שש אימא דלא נפסדיה לאדון קמ"ל:

24 לעולם - ועבדו לעולם והוא לעולמו של יובל דטפי מהכי ליכא למימר דהא כתיב קרא אחרינא ושבתם איש וגו' ואוקימנא בנרצע:

25 ה"מ - דיוצא נרצע ביובל ולא קודם לכן היכא דלא עבד שש אחר רציעה אבל היכא דעבד שש אחר רציעתו אימא ניפוק בשש דלא תהא רציעה חמורה מתחילת ממכרו:

26 קמ"ל לעולם - מידי דחשוב עד לעולם: