רש"י על קידושין י״ד ב:ט׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על קידושין י״ד ע״ב:ח׳ רש"י על קידושין י״ד ע״ב:י׳ »

1 קידושין פתח ↗

וּמַאן תַּנָּא דְּלָא יָלֵיף ״שָׂכִיר״ ״שָׂכִיר״? הַאי תַּנָּא הוּא, דְּתַנְיָא: הַמּוֹכֵר עַצְמוֹ נִמְכָּר לְשֵׁשׁ, וְיָתֵר עַל שֵׁשׁ, מְכָרוּהוּ בֵּית דִּין – אֵינוֹ נִמְכָּר אֶלָּא לְשֵׁשׁ.

2 קידושין פתח ↗

9 ויתר על שש - אם התנה לימכר לעשר שנים:

10 מכרוהו ב"ד - דכתיב שם ועבדך שש שנים אבל במוכר עצמו לא כתיב שש דכי תקנה עבד עברי מיד אחרים משמע ורציעה במכרוהו ב"ד כתיבא וכן הענקה דגבי ימכר לך כתיבי:

1 ערוך השולחן פתח ↗

יש שדקדקו מלשון רש"י בקידושין קידושין יד ב, שפירש על הא דאמרינן שם מוכר עצמו נמכר לשש – ויתר על שש אם התנה לימכר לעשר שנים. עד כאן לשונו. ודקדקו מזה דכשמכר עצמו סתם – הוויין לשש שנים, דאם לפחות משש אינו אלא שם "שכיר" עליו ולא "עבד" משנה למלך בשם מהרי"ט. ונראה דלפי זה גם בית דין המוכרים לא ימכרו על פחות משש, דאם לא כן אין עליו שם "עבד". אבל הריטב"א כתב דמוכר עצמו יכול למכור עצמו בין ליותר מששה בין לפחות משש שנים. ומירמיה לד מבואר כדעה ראשונה, דכתיב: "אנכי כרתי ברית גו' מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי אשר ימכר לך, ועבדך שש שנים וגו'". והתם במוכר עצמו מיירי, שהרי מקודם כתיב: "איש את עבדו ואיש את שפחתו העברי והעבריה חפשים", ואשה אינה נמכרת בבית דין. אך אפשר לומר דבאב המוכר בתו מיירי, ופשטא דקרא לא משמע כן עיין תוספות ערכין לג א ד"ה אלא. ובירושלמי שם יש פלוגתא בזה, עיין שם.

« רש"י על קידושין י״ד ע״ב:ח׳ רש"י על קידושין י״ד ע״ב:י׳ »