רש"י על עירובין פ׳ א

1 ואין טועמין מפירותיה - דאי לאו דפלחוה לא הוו פרשי מינה:

2 נצרפי - שם ע"ז שהיתה באותה מדינה:

3 צריך להודיע - אם חפצין בכך שמא מקפידין בעירובין ואמר בפ"ק המקפיד על עירובו אינו עירוב שעינו צרה באותה פת ליתן לחביריו אבל משלו אין צריך להודיעו דזכין לו לאדם שלא בפניו:

4 הכא תנן - בעירובי חצירות ומזכה להן:

5 הכא לא תנן - בעירובי תחומין קתני לקמן עירובין דף פב. כיצד משתתפין בתחומין וכו'. ולא קתני ומזכה להן:

6 שהלכה לבית המרחץ - מבעוד יום חוץ לתחום עירה וחשכה לה ואסר לה לחזור:

7 ר' חייא בבלי היה כדאמרינן במסכת סוכה דף כ. עלו ר' חייא ובניו ויסדוה:

8 ואיבעיא להו - גרסינן:

9 בריה דבת יעקב - אביו לא היה הגון לפיכך לא הזכירו:

10 אקיף - הרבה עלי הדרך בשבילו:

11 וזיל אסולמא דצור - דרך מסילת צור:

12 ר' חייא קאי כרב בתחומין וגבי חצירות טעמא דרב משום דכיון דקאסר עליה גמר ומקני ואין צריך זכייה ואע"ג דמתני' פליגא עליה דרב רב תנא ופליג:

13 מי איכא למאן דפליג - מי אשכחן דפליג איניש עליה:

14 טורזינא - נכרי היה ממונה על כלי זיין העשויין לשמירת העיר להלחם על הצרים ודר בעיר:

15 הא דאסר - על בני המבוי לא בעינן דעתיה ומתניתין בדלא אסר כגון חצר שבין שני מבואות ורגילה עם זה ולא עם זה:

16 הכי נמי מסתברא - דמודה שמואל היכי דלא אסר:

17 ולא נשתתף - אינו רוצה ומתכוין לאסור עליהן: