רש"י על עירובין ק׳ ב

1 דלא קא עביד איסורא - כשהוא יושב ואינו נותן הלאו דבל תגרע והעשה דונתן על קרנות נעקרין מאליהן אבל זה ישיבתו תשמיש הוא שהוא משתמש באילן:

2 יבש - שאין בו לחלוח ולאו מחובר הוא:

3 בימות החמה - יבש מותר דליכא אפי' משום מראית העין שהרי ניכר לכל שהוא יבש שאינו מוציא עלין והא דקתני אסור בימות הגשמים שאין ניכר בין לח בין יבש ואיכא משום מראית העין:

4 קא נתרי פירי - שנשארו בו משנה שעברה ואתי למשרי ביה תלישה דלח נהי דעליה דיבש אטו עליה דלח לא גזרי' דהיא גופא גזירה מיהו תלישה אטו תלישה נגזר:

5 בגדודא - יחור שנשרו ענפיו כולם:

6 בקעה מצא - כלומר אינן בני תורה שידעו להזהר כבקעה זו שאין לה שומר והכל פרוץ:

7 ואץ ברגלים חוטא - אלמא הלוך נמי חטא קרי ליה והכא איכא חטא שתולש עשבים:

8 לחים - אסור דהוי תולש יבשין כתלושין דמי:

9 בימות החמה - זרע יש בגבעולין ומשירן:

10 סיים מסאני - שרי:

11 לא סיים מסאני - אסור שעשבים נדבקין בקשרי אצבעותיו ונתלשין:

12 עוקצא - אשפי"א כפול מתחתיו והעשבים נדבקים שם ותולשן:

13 שרכא - פתילה ארוכה שהעשב ארוך אסור:

14 כר"ש - דאמר דבר שאין מתכוין מותר:

15 לדבר מצוה - תשמיש:

16 ברגלים - לשון תשמיש דכתיב שופטים ה׳:כ״ז בין רגליה כרע נפל שכב:

17 גם בלא דעת - רישא דהאי קרא אץ ברגלים הוא:

18 נפש לא טוב - לא טובים הבנים הנעשים בלא דעת האשה שהיה בעלה אץ ברגלים:

19 הבועל ושונה - שמטריחה:

20 יבעול וישנה - שמחמת ביאה ראשונה נתאוה האשה והולבשה תאוה וכשבא ביאה שניה היא מזרעת תחילה והיכא דהיא מזרעת תחילה יולדת זכר:

21 לדעת - האשה:

22 לדבר מצוה - תשמיש:

23 נבונים - מבינים דבר מתוך דבר:

24 יששכר - לאה תבעה את יעקב לדבר מצוה ותאמר אלי תבוא כי שכר שכרתיך וגו':

25 צער עבור - עוברות חולות הן:

26 כמשמעו - צער הלידה:

27 משתוקקת - מתאוה לתשמיש:

28 והוא ימשל בך - שהוא מושל לומר בפה תאות לבו והאשה בלב ובושה להוציא בפה:

29 דמרצייא ארצויי קמיה - מראה לפניו עניני חיבה:

30 עטופה כאבל - בושה לצאת בראשה פרוע:

31 מנודה לכל אדם - לקמיה מפרש שאסורה לכל אדם חוץ מבעלה והאיש נושא נשים הרבה:

32 וחבושה בבית האסורים - כל כבודה בת מלך פנימה:

33 כלילית - שד:

34 כבהמה - שכורעת כשהיא משתנת ודרך פרידה לעשות כן:

35 כר לבעלה - שהוא למעלה בשעת תשמיש:

36 שבח הוא לה - יושבת ומשתנת בצניעות ואינה חסרה כלום בדבר ונעשית כר לבעלה אין לה טורח כל כך טורחו מרובה משלה:

37 מלפנו - מלמדנו:

38 מבהמות ארץ - שנתן בהם חכמה להורות לנו:

39 שמפייס - הולך ופושט כנפיו והוא פיוס כדאמר לקמן שאומר לה לקנות מלבוש. שמגיע לארץ:

40 צניעות מחתול - שאינו מטיל רעי בפני אדם ומכסה צואתו:

41 וגזל מנמלה - דכתיב משלי ו׳:ח׳ אגרה בקיץ לחמה ואין אחת גוזלת מאכל חברתה:

42 ועריות מיונה - שאינו נזקק אלא לבת זוגו:

43 זיגא - מלבוש שקורין קוט"ה:

44 לבתר הכי - לאחר בעילה שמנענע וכופף ראשו לה לארץ:

45 אי אית ליה - במה ליקח: