רש"ש על יומא ה׳

1 גמרא נתרבה שבעה ונמשח יום א' כו' מנין כו'. וה"ה נמשח יום אחד ונתרבה יום אחד אלא כיון דאשמעינן יום אחד בכל אחד לבד לא חש עוד לאשמעינן יום א' בשניהם יחד וכה"ג כתבו התוס' בריש מעילה ד"ה ששחטן. והנה ברבוי לבד בלא משיחה כלל דמהני כתב הת"י דבהוריות פרק בתרא יליף מקרא. ולא נמצא שם רק על הדינים המבוארים בפרשת והכהן הגדול דריש אמור. אבל איתא בתו"כ שאביא לקמן יב ע"ש:

2 רש"י ד"ה ריבוי שבעה. שישמש כצ"ל כ"ג שבעה כו' בשעת עבודה. ל"י היכא כתיבא במלואים ששמשו הלא משמעות הפרשיות דצואה ועשיה דמשה לבדו שמש בהם וכן לעיל ג ב בתירוצא דרבינא בלישנא בתרא ובפירושו מוכח להדיא דלא שמשו בהם. ועי' ברמב"ם ובהשגות פ"ד מהל' כהמ"ק הי"ג ולקמן יב בסוגיא דבמה מחנכין ובמש"כ שם:

3 רש"י ד"ה כל הכתוב בסופו. ומשיחה נמי כ"ז מדאיתקיש כו'. ולקמן משמע דלא נצרך ההיקש רק לדורות אבל לא לשיה"מ. ונראה משום דכתיב בהם בצואה ולקחת את שה"מ ויצקת כו' ובסה"פ כתוב ועשית לאהרן ולבניו ככה וגו' שבעת ימים וגו' וכפירושו שם:

4 תד"ה סמיכה. ובחטאת כתיב ואכה"ד תשפוך כו'. כצ"ל. והוא בפ' צואה דמלואים וכ"ה הגי' בד"י וכ"נ להדיא במהרש"א וגם בו נפל ט"ס. וכן מש"כ לקמן בסמוך דאפי' ד' מתנות שבחטאת ל"מ כו' דכתיב ונתת על קרנות כו' כוונתם על ונתת כו' דכתיב שם בצואה והמציין השתבש כאן:

5 בא"ד והכי אמרינן בפ' א"מ כו' ואת כל דם הפר ישפוך אל יסוד מזבח העולה נתקו כו'. כצ"ל:

6 בסה"ד וגבי מלואים נמי כו' והיה לאהרן ולבניו כו'. צ"ע דהאי קרא לדורות כתיב. ונראה לי דטעות ספר הוא וצ"ל והיה לך למנה ונדרוש מהתם והיה לך מ"מ:

7 תד"ה איתקש. תימה כו' דמשני מדאיצטריך כו'. כצ"ל:

8 גמרא אלא כיצד מלבישן לע"ל. מוכח דאז יהיה נצרך מחדש לקדש ולחנך את אהרן ובניו וצ"ע בזה:

9 רש"י ד"ה דלא כתיב. שיתן אל החשן או"ת כשילבישן. כצ"ל:

10 רש"י ד"ה פתח פתח בסופו. וכן בעשיה ואת כה"ע הקהל כו' ותקהל העדה כו' בשלו את הבשר כו'. כ"נ דצ"ל. והנה בעשיה י"ל דפתח א"מ דותקהל יתירה אבל בצואה ל"י איזו יתירה. ותיבת יתירה שבפתח דברו היא מהגהת הרש"א ואולי יתירה היא:

11 רש"י ד"ה ת"ר. ואכלוה מצות אצל המזבח וגו' כי כן צויתי. כצ"ל:

12 רש"י ד"ה כאשר צוה. שלא נאמר לו כו' שהיו קדשי שעה. כצ"ל:

13 רש"י ד"ה אביי. ומכנסיים לא הוצרך כו' שהרי הן קודמין לכל. אינני מבין וכי מפני שהן קודמין לא נוכל לומר שהלבישן בב"א היינו מתחילה לאהרן ותיכף גם לבניו ואח"כ לאהרן שאר בגדיו. ופי' התוס' נכון. ולפמש"כ הרמב"ן בפ' תצוה דהמכנסיים המה בעצמם הלבישום א"ש טפי:

14 תד"ה להביא. מפיק מיתה למחוסר בגדים כו'. כצ"ל:

15 בסה"ד אלא שלא מצאך כצ"ל בעל הפול. פי' כמו אין פולין שבת יב איש הר הבית הממונה ובודק תוס' סנהדרין פ"ג: