רש"ש על יומא נ״ב

1 גמרא איבעיא להו כו'. נראה דצ"ל ליה ור"ל ליוסף ולפי שהפסיק בהעתקת הפסוק לכן שנהו עוד הפעם. וכן מצינו רבות במקרא עי' תל"ע שס"ו:

2 תד"ה כותל. עוד פר"י כו' והתא שש דלמטה כו'. מש"כ הרש"א ואפשר דהיינו דוקא בתאים שבצד צפון ודרום. תמוה דהא שם במ"ז קחשיב ג"כ מצפון לדרום והתא שש. ולפי' זה דר"י ע"כ גם שם למטה לגמרי קחשיב. והרש"א בעצמו בר"פ המוכר אה"ב לא כתב תירוץ זה:

3 במשנה החיצונה היתה פרופה מן הדרום. עתוי"ט. וא"י איך יפרנס לפי פירושו מש"כ רש"י להיות פתוחה ועומדת. ול"נ לפרש דלא היה רוחב הפרוכת אלא כנגד רוחב ההיכל והחיצונה היתה נכפלה על עצמה בקצה הדרום לצד ההיכל וזהו לצד חוץ שכתב רש"י והיתה שם פרופה בקרס ונמצא שהיתה שם פתוחה ועומדת. וכן תפרש עד"ז והפנימית מן הצפון:

4 משנה שם שלא להבעית את ישראל. לשון הרמב"ם כי הרבה כה"ג היו מתים בקה"ק כו'. וזהו תימה שבמקום הקדוש ביותר יארע טומאת מת החמורה עי' שלהי עירובין. ולעיל יט ב איתא וי"א ביציאתו ניגף:

5 גמרא ראה שכתוב יולך ה' אותך ואת מלכך וגו'. היינו בספר תורה שמצא חלקיהו כה"ג והיה נגלל בפסוק זה כמש"כ הרד"ק במלכים ב כב יא: