רש"ש על יומא כ״ג

1 גמרא אר"ח ל"ק כאן בבריא כאן בחולה. כה"ג משני לקמן פב ובנדה ס"ד לז. ואין להקשות הרי חולה פסול לעבודה דתנן בספ"ו דבכורות דחולה פסול לקרבן וברפ"ז תני מומין אלו כו' פוסלין באדם. די"ל דהכא מיירי ביכול לעשות ע"י הדחק עי' ב"ק קי. והרמב"ם בפ"ז מהל' ביאת המקדש הי"ב כתב דחולה הפסול הוא כשהוא רועד מפני חליו כו' ולמדהו מזקן דחולין כד ב וכן למדו לענין ב"ק בפ"ה מהל' אה"ט ה"ז מזקן דשם:

2 גמ' שם והיחידים מוציאין שתים. פרש"י בחולין כו'. חולין כבר תני. וצ"ל דאינו חולה כ"כ שלא יוכל לכבוש אצבעותיו רק מפני שהוא יחידי לא יבוא לידי טעות שימנה לשנים. וכן יל"פ לגירסא שמביא הערוך יהירים דר"ל דמחמת גיאותם אינם עומדים בהיקף עם שאר הכהנים אלא עומדים לבדם:

3 גמ' שם אין מוציאין לא שליש כו'. פרש"י עם האצבע. והוכרח לפרש כן מפני הס"ד שמונין לו שנים. ועוד דמתני' לא אסרה אלא הגודל. אבל זה דחוק מאד דמשמע דשליש קתני דומיא דגודל דאוסרו במתניתין אפילו לבדו דדוחק לפרש דקאי על או שתים ועוד דא"כ אמאי לא תני נמי שליש. ומהרמב"ם בחבורו נראה שהיה גורס שלש ור"ל שלש אצבעות ונכון מאד אלא דשאר דבריו שם אינו מכוון לגי' שלפנינו ועי' לח"מ. מש"כ התוי"ט אבל הרמב"ם פי' כו' ע"ש לכאורה גם כוונת הרמב"ם ע"כ שלבד אצבעו הפשוטה כבר יפשוט גם גודלו בכדי שימנה בשנים ע"ש:

4 גמ' שם ת"ר מעשה כו' קדם אחד מהן לתוך ד"א של חבירו. ב"ת האחרונות ליתנייהו בתוספתא דשבועות. ולפמש"כ לעיל כא בד"ה קמייתא יש ליישבם קצת:

5 גמ' שם עמד ר' צדוק על מעלות האולם בהר הבית. כ"ה בתוספתא שם וכ"ה גירסת רש"י דלולי כן ה"ל לפרש דר"ל על מעלות שהיו בין האולם ולמזבח דלעיל טז כי ר"צ כהן היה כדהביאו התוס' לקמן עט והיה רשאי ליכנס לשם:

6 תד"ה שתים. אבל המקשה כו' הוה ס"ד דדוקא הוא ומשני כו'. כצ"ל:

7 תד"ה וירושלים בת מביאה ע"ע כו'. כצ"ל:

8 גמרא מנין שלא יהא דבר קודם למכנסים שנאמר ומכנסי בד ילבש על בשרו. ועי' פרש"י. וק"ל דבזבחים יט דרשינן מיניה לענין חציצה ולא עוד אלא דילפינן שם מזה אף לכתונת ע"ש. ולולי דברי התוס' דהכא ה"א דהא דזבחים ילפינן מעל בשרו דכתיב גבי כ"ג וצ"ל שם יהיו על בשרו ועמש"כ לקמן כה בס"ד. שוב דקדקתי ברמב"ם פ"י מהל' כהמ"ק ה"ו שמביא קרא על בשרו ולבשם לדרשה דזבחים וט"ס הוא וצ"ל את בשרו ולבשם וכוון על הכתוב גבי כ"ג בפ' אחרי וא"ש דהאי ולבשם כתיב על כל הבגדים הנזכרים שם ומעתה כל דברי חכמים קיימים:

9 רש"י ד"ה ה"ג בת"כ. בהוצאת הדשן שבתפוח אל מחוץ כו'. כצ"ל:

10 בא"ד וזה שאין לו לשנות כו' ישנה ישנה בגדי קדש כו'. כצ"ל:

11 רש"י ד"ה ילבש על בשרו. משמע שלובשם בעודנו ערום. לקמן ר"ד כה מבואר שלובשן בעודן עליו בגדי חול. וכאן ע"כ ר"ל שמלובש בהן בעודנו ערום משאר בגדיו מפני דלאחר שלובשן מפשיט כל בגדי חול שהיו עליו:

12 תד"ה יש. וי"ל משום דבע"מ חשיב כמו זר כו' וכי תעלה ע"ד שזר ובע"מ כו'. תימה דודאי בע"מ מותר ליקרב לגבי מזבח ואינו אסור אלא בין האולם ולמזבח כדאיתא בפ"א דכלים מ"ט. וכן דבריהם בסוכה מד ד"ה א"ל תמוהים במש"כ כמו שאין הל"מ בזרים כו' דמאי ראיה מהם לבע"מ דזר אסור מה"ת ליקרב לגבי מזבח כדלקמן מה וכי תעלה ע"ד שזר קרב לגבי מזבח ע"ש פרש"י. ועי' בביאור מהרנה"ו פרשת אמור. שוב מצאתי להמל"מ שם בפ"ו שעמד על דבריהם ע"ש וגם בפ"ט שם הט"ו:

13 תד"ה ילבש. כיוצא בה דההיא לבישה דקרא כו'. כצ"ל: