רש"ש על יומא מ״ב

1 גמרא וההוא יומא נח נפשיה דרביא ב"ק כו'. נ"ל דסתמא דגמרא קא"ל דההוא יומא ר"ל ביום דאמר ר"י מדיפתי לרבינא ודלא כדמשמע לכאורה מפרש"י דההוא יומא קאי על אותו יום דאיפלגו רשב"ח ורבנן וכ"ז מדברי ר' ירמיה כי רביא ב"ק נראה שהיה אמורא ולא היה בזמן התנא רשב"ח וגם נ"ל דזהו רבין ב"ק שהיה בימי רבינא בחולין כ ב ונפל ט"ס בחד מקום. ואשכחן בב"ב סג רבינא ב"ק ואולי גם שם ט"ס:

2 בסה"ע ומילוי מים וקידוש. כ"נ דצ"ל וכן בפרש"י. וכ"נ מתוס' לקמן ע"ב ד"ה למשמרת:

3 תד"ה כי אתא כו' משקל י' זוז כצ"ל. אע"ג דריו"נ לא חייש לכובד כו'. נראה דהיה בגירסתם לעיל במקום אר"ח אמר רב א"ר יונתן עץ ארז כו' שקלטתן כו'. והרש"א שכ' דגירסתם בברייתא דלמה כורכן היה דברי ר' יונתן ונמשך אחריו הגרי"פ תמוה דלפ"ז איך יתיישב מש"כ שמא רבין ס"ל כשינויא דאביי דמ"מ מדקאמר כדי שיהיו כולן באגודה אחת מוכח דל"ל כובד. גם לא מצינו שיחלוק ריו"נ עם ראב"ש:

4 תד"ה למשמרת. תימה כו' ובשריפה ובהני תיתי כו'. כצ"ל. ועי' היטב כה"ד. והא דל"ק הש"ס לעיל בצריכותא דאי כתב שחיטה משום דחזי מיד להזאה. הוא בכדי שלא נילף אסיפת אפרה וכו' דגם הם ראוים להזאה לאלתר. ומש"כ בסה"ד כיון דהני כשרים באשה כו'. ה"ל למימר נמי וכשרים בלילה כמש"כ לעיל: