רש"ש על יומא ס״ח

1 גמרא ונאמר להלן ראש וכרעים. הגרי"פ הגיה ראשו וכרעיו. אמת שכן הגי' בזבחים. אבל לשון ראשו כתיב בצאן וכרעיו בבקר. לכן יותר נכון הגירסא דכאן ונקיט המכוון לא הלשון ולא גרע מן ושב הכהן ובא הכהן דריש מכילתין. ונראה דלזה כוון רש"י בד"ה ונאמר להלן ראש וכרעים ה"ג:

2 גמ' שם כשם שפרשו בקרבו כך בשרו בעורו. עפרש"י וק"ל דהא בהוצאה ילפינן ג"כ שהיה בלא ניתוח ואפ"ה לענין שרפה אתיא גז"ש ומפקא מהיקשא. וענין הפשט נמי ויל"ק:

3 רש"י ד"ה ונאמר להלן בסופו. ונאמר וקרבו וכרעיו. כ"נ דצ"ל:

4 רש"י ד"ה ת"ר. לפי שלא למדנו כו' ונשרפין אבית הדשן כו'. עי' זבחים פג ברש"י ותוס':

5 בא"ד הכתובה אחריה והשורף אותם כו'. כצ"ל:

6 תד"ה כשם. דושרף קאי על עורו ובשרו כו'. כצ"ל:

7 תד"ה תן. בשלמא מזרחה של ירושלים כו' למיגמר אפר כה"מ כו'. כצ"ל:

8 בא"ד ועוד תימה כו' שיהא חוץ למחנה אחת מיוה"כ כו'. כצ"ל:

9 במשנה ושוהין כדי מיל. נ"ל דהיינו שיקיפו את הר הבית שהיה חמש מאות אמה על ה' מאות אמה מקצהו ועד קצהו :

10 רש"י ד"ה השורף. והאי תנא אית ליה כר"ש כו'. וכ"כ בזבחים סוף פי"ב. אבל מהרמב"ם פ"ה מהל' פרה משמע דאתיא ככ"ע:

11 במשנה וראש הכנסת נותנו לסגן כו'. קשה דלא חשיב כאן ראש בית אב עי' לעיל לז. ואולי דרה"כ לא היה פקידות בפ"ע אלא ראש הב"א שמאותו יום הוא היה באותו היום ראש הכנסת ועי' סוף הוריות ובפ"ה דשקלים מ"ב בהרע"ב

12 משנה שם ובעשור שבחוה"פ קורא ע"פ. לשון הרע"ב שהיא רחוקה מפ' אחרי ואך בעשור כו'. מה שהזכיר פ' אחרי הוא שלא בדיוק. דאף אם לא היתה קרובה רק לפרשת אך בעשור היתה נקראת מתוך הספר:

13 במשנה שם ועל ירושלים בפ"ע. מפרש"י מוכח דל"ג ליה וכן לקמן ע בברייתא ליתא וכן מחקו הב"ח: