רש"ש על יומא ל״ג

1 גמרא ובזיכין לתמיד של בה"ע. ק"ק מדוע לא סדר ממנו ואילך עד הדלקת הנרות המאוחרת לכולן:

2 גמ' שם רבינא אמר הואיל כו' ר"א אמר אי לא כו'. נ"ל דט"ס הוא וצריך להקדים תירוצא דר"א לדרבינא:

3 רש"י ד"ה למנחה. מנחת נסכו ש"ת ונסכיה. כ"נ דצ"ל. ור"ל השמן שנבלל בה עתוי"ט פ"ט דמנחות מ"ד ובזה לא נצטרך להגהת הב"ח:

4 שם ד"ה ואיפוך. וקרא כסידורה כו'. נראה דר"ל דכוונת המקשה לא על דרשת הכתובים להפוך דהא כתיב היא העולה על מוקדה ואי פי' מוקדה מערכה של קטורת. עולה מאי עבידתיה עליה אלא דפריך על הסדר להקדים של קטורת תחלה. דאע"ג דבקרא מוזכר תחלה מערכה גדולה דהרי הקרא לא איירי בציווי סדרה אלא בהעלאת העולה שהיא כל הלילה על מערכתה הישנה וזה ממילא משתמע דאיתה מערכה בפ"ע :

5 תד"ה מכלל. עי' כה"ד. ותמיהני דמה יענו בהא דלקמן מה ב אש תמיד כו' לימד על מערכה שניה של קטורת שלא תהא אלא על מזבח החיצון. שוב ראיתי בהגהת הגר"א ז"ל שם שהגיה אש תמיד למאי אתא לכדתניא ואש המזבח תוקד בו לימד על מערכה כו'. ואורו עיני:

6 תד"ה אפילו. ודישון מזבח הפנימי אינו אלא פ"א. ל"י מהיכא פסיקא להו דלכאורה כיון דהקטירו בבוקר נצרך לדשן בערב עוד הפעם. וכ"נ מלשון רש"י שכ' ואין קטורת אלא לאחר דישון . ועמש"כ לעיל כו בס"ד:

7 גמרא ונעביד שית א"ק בהטיבו את הנרות כו'. נראה דזה אתיא כרבנן דר"י בירושלמי שהביאו התוס' בחגיגה ג ועט"א בשהם מגילה ז ולקמן לז בגה"ש ובמש"כ בערכין לג ב בס"ד:

8 רש"י ד"ה אלא לר' יוחנן. חלקהו להטבת נרות כו'. כצ"ל. או להני נרות :

9 תד"ה עבורי. ומפרש ר"ת כו'. ונ"ל דלפ"ז יתפרש כאן מלת עבורי לישנא דאקדומי כבפסחים ז ב: