רש"ש על יומא פ״ג

מהדורה: דפוס וילנא ראם

« רש"ש על יומא פ״ב ע״ב רש"ש על יומא פ״ד ע״א »

1 יומא פתח ↗

״זוֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם״. נְפַק מִינַּהּ שַׁבְּתַאי אָצַר פֵּירֵי.

2 יומא פתח ↗

חוֹלֶה מַאֲכִילִין אוֹתוֹ עַל פִּי בְּקִיאִין. אָמַר רַבִּי יַנַּאי: חוֹלֶה אוֹמֵר צָרִיךְ, וְרוֹפֵא אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ — שׁוֹמְעִין לַחוֹלֶה. מַאי טַעְמָא — ״לֵב יוֹדֵעַ מׇרַּת נַפְשׁוֹ״. פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: רוֹפֵא קִים לֵיהּ טְפֵי, קָא מַשְׁמַע לַן.

3 יומא פתח ↗

גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: מִנַּיִין הָיוּ יוֹדְעִין שֶׁהֵאִירוּ עֵינָיו — מִשֶּׁיַּבְחִין בֵּין טוֹב לָרַע. אָמַר אַבָּיֵי: וּבְטַעְמָא.

4 יומא פתח ↗

תָּנוּ רַבָּנַן: מִי שֶׁאֲחָזוֹ בּוּלְמוֹס — מַאֲכִילִין אוֹתוֹ הַקַּל הַקַּל, טֶבֶל וּנְבֵילָה — מַאֲכִילִין אוֹתוֹ נְבֵילָה. טֶבֶל וּשְׁבִיעִית — שְׁבִיעִית.

5 יומא פתח ↗

מָר סָבַר טֶבֶל חָמוּר, וּמַר סָבַר תְּרוּמָה חֲמוּרָה.

5 תלמוד ירושלמי דמאי פתח ↗

וְתַנִּי וְכוּלָּן שֶׁקָּרָא שֵׁם לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר אוֹ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּהֶן מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן נִיחָא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי הוֹשַׁעְיָא מְתוּקָּנִין וְאַתְּ אֲמַר הָכֵן. מִפְּנֵי אֶחָד שֶׁאֵינוֹ מְתוּקָּן שֶׁאֵין אֵימַת קֳדָשִׁים עָלָיו. תַּנִּי וְכוּלָּן שֶׁקָּרָא שֵׁם לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר אוֹ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּהֶן מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי מִפְּנֵי אֶחָד שֶׁאֵינוֹ מְתֻקָּן.

6 יומא פתח ↗

לֵימָא תַּנָּאֵי הִיא. דְּתַנְיָא: מִי שֶׁנְּשָׁכוֹ נָחָשׁ — קוֹרִין לוֹ רוֹפֵא מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וּמְקָרְעִין לוֹ אֶת הַתַּרְנְגוֹלֶת, וְגוֹזְזִין לוֹ אֶת הַכְּרֵישִׁין, וּמַאֲכִילִין אוֹתוֹ, וְאֵין צָרִיךְ לְעַשֵּׂר, דִּבְרֵי רַבִּי. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר.

7 יומא פתח ↗

אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל: מִי שֶׁאֲחָזוֹ בּוּלְמוּס — מַאֲכִילִין אוֹתוֹ אַלְיָה בִּדְבַשׁ. רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ אָמַר: אַף סוֹלֶת נְקִיָּה בִּדְבַשׁ. רַב פָּפָּא אָמַר: אֲפִילּוּ קִמְחָא דִשְׂעָרֵי בְּדוּבְשָׁא. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: פַּעַם אַחַת אֲחָזַנִי בּוּלְמוּס וְרַצְתִּי לְמִזְרָחָהּ שֶׁל תְּאֵנָה, וְקִיַּימְתִּי בְּעַצְמִי: ״הַחׇכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ״. דְּתָנֵי רַב יוֹסֵף: הָרוֹצֶה לִטְעוֹם טַעַם תְּאֵנָה — יִפְנֶה לְמִזְרָחָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמִמֶּגֶד תְּבוּאוֹת שָׁמֶשׁ״.

7 מנחות פתח ↗

תָּא שְׁמַע, דְּתַנְיָא: אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אַף חִיטֵּי כָּרָזִיִּים וּכְפַר אַחִים, אִלְמָלֵא סְמוּכוֹת לִירוּשָׁלַיִם – הָיוּ מְבִיאִין מֵהֶן, לְפִי שֶׁאֵין מְבִיאִין אֶת הָעוֹמֶר אֶלָּא מִן הַשָּׂדוֹת הַמּוּדְרָמוֹת וְהַמְנוֹנָרוֹת לְכָךְ, שֶׁבָּהֶן חַמָּה זוֹרַחַת, וּמֵהֶן חַמָּה שׁוֹקַעַת.

8 רש"י פתח ↗

מים ראשונים האכילו בשר חזיר - פונדק ישראל היה מוכר לישראל דברים המותרים ומאכילם ומוכר לנכרים בשר חזיר מבושל בא ישראל לפונדק וראהו שלא נטל ידיו כשהסב לאכול ונתן לפניו בשר חזיר:

1 גמרא נפיק מינה שבתאי. כצ"ל כדלעיל וכ"ה ברא"ש. ואפשר ליישב הגירסא שלפנינו על פי הא דאיתא בסנהדרין ריש דף נב כמאן קרינן רשיעא בר רשיעא ואפי' לרשיעא בר צדיקא כו' :

2 גמ' שם א"ר ינאי חולה כו' פשיטא כו'. קשה דלקמן פריך עליה ממתניתין והכא קאמר פשיטא ועי' בגיטין ה ב בתד"ה והא קיי"ל דנמצא כה"ג. והכא י"ל דפריך פשיטא היינו דדין זה הוא פשיטא מדין הב' ועמש"כ בברכות מז ב:

3 גמ' שם אמר אביי ובטעמא. מזה נל"פ שיאורו עיניו ר"ל עיני הבחנה והשכל וכן כי אורו עיני דיהונתן שמביא לקמן וכמו מאיר עיני חכמים. לא האיר עיניו אלא במשנה אחת ב"מ לג וכ"מ מהא דותשב רוחו אליו דאיש מצרי שמביא לקמן. אבל לא כן פירשוהו הראשונים:

4 גמ' שם טבל ושביעית שביעית. עי' מש"כ בזבחים קו ב:

5 גמרא מ"ס טבל חמור ומ"ס כו'. קשה דהא כבר אמר לעיל דפליגי בהכי. ונ"ל ליישב ע"פ מ"ש במ"א דאף דמאכילין את העניים דמאי מ"מ אם כבר הופרש ממנו תרומת מעשר ומעשר שני אסור להאכילם הואיל דכבר נקרא עליהם שם תרומה ומעשר והבאתי ראיה מהירושלמי פ"א דדמאי על מתניתין דחלת ע"ה כו' פטורין מן הדמאי. תני וכולן שקרא שם לתרו"מ או למעשר שני שלהן מה שעשה עשוי. וכה"ג מצינו בפ"י דתרומות מ"ו גבי עצי תלתן. ודלא כמו שהבאתי בריש ברכות מהר"ן דפ' לולב הגזול אלמא חזינן דחמיר תרומה מטבל בדרבנן. לכן אחר דמוקי לה בעציץ שא"נ דרבנן חזר ואמר דאפ"ה לבן תימא טבל חמור בו ולא כבדמאי:

6 גמ' שם וגוזזין לו את הכרישין כו' וא"צ לעשר כו'. ק"ל כיון דלא נתחייבו במעשר קודם השבת אלא עתה בשבת בא להם החיוב אין בהם איסור דהגבהת תרו"מ כמו גלגל עיסה ביו"ט עי' ביצה רד"ט ובתוס' שם ושם בס"ד יב ור"ד יג. ואולי יש חילוק בין יו"ט לשבת בזה כמו דמצינו לענין טבילת כלים דלרבא שם יח ג"כ הטעם משום תיקון ויש חילוק בהן בין יו"ט לשבת שם בע"ב. וראיתי להנו"ב חלק או"ח סי' ל"ו שכתב דלפי מאי דקיי"ל שבת אינו קובע בדבר שלא נגמר מלאכתו איכא למימר דזהו טעמו דרבי דא"צ לעשר דכרישין שגזזן היום ודאי דל"נ מלאכתו בשבת. ואשתמיטתיה במחכ"ת הגמרא דשם ר"ד יג בהכניס שבלים למללן דרבי מחייב דזהו גמר מלאכתן. ונראה דהכא אפי' ר"י ב"י דשם מודה דתנן בפ"א דמעשרות מ"ה איזהו גרנן למעשרות כו' ירק כו' עד שילקט כל צרכן:

7 גמ' שם למזרחה של תאנה. ופרש"י שהשמש מכה כו'. וק"ל דא"כ למערבה נמי דמכה השמש שם מחצות עד הערב. ותו ק"ל דלדרומה עדיפא טפי דשם השמש מכה ברובה של יום ובמנחות פה איתא מן השדות המודרמות כו'. ואולי י"ל מפני שהרוחות המנשבות מב' צדדים אלו רצוני מערבית ודרומית קשים כדאיתא בב"ב כה ע"ש היטב מפסידים מגד הפירות:

8 רש"י ד"ה מים ראשונים. פונדקי ישראל כו' ומוכר לנכרי בשר חזיר כו'. עמש"כ במ"ר בלק אות מ"ה:

1 סנהדרין פתח ↗

אָמַר רַב אָשֵׁי: כְּמַאן קָרֵינַן ״רַשִּׁיעָא בַּר רַשִּׁיעָא״, וַאֲפִילּוּ לְרַשִּׁיעָא בַּר צַדִּיקָא, כְּמַאן? כְּהַאי תַּנָּא.

2 ברכות פתח ↗

מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ: פְּשִׁיטָא! הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — כְּגוֹן שֶׁנָּתַן אֶת הַקֶּרֶן, וְלֹא נָתַן אֶת הַחוֹמֶשׁ. וְהָא קָא מַשְׁמַע לַן דְּאֵין חוֹמֶשׁ מְעַכֵּב.

3 בבא מציעא פתח ↗

הָיָה אָבִיו וְרַבּוֹ נוֹשְׂאִין מַשּׂאוֹי וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: רַבּוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ חׇכְמָה, וְלֹא רַבּוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ מִקְרָא וּמִשְׁנָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כֹּל שֶׁרוֹב חׇכְמָתוֹ הֵימֶנּוּ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אֲפִילּוּ לֹא הֵאִיר עֵינָיו אֶלָּא בְּמִשְׁנָה אַחַת, זֶה הוּא רַבּוֹ.

4 זבחים פתח ↗

שֶׁהֲרֵי עוֹנְשָׁן אָמוּר: ״וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד״, אַזְהָרָה – דִּכְתִיב: ״הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ״. מִכָּאן וְאֵילָךְ – בִּזְבָחִים שֶׁהִקְדִּישָׁן בִּשְׁעַת הֶיתֵּר הַבָּמוֹת וְהִקְרִיבָן בִּשְׁעַת אִיסּוּר הַבָּמוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לְמַעַן אֲשֶׁר יָבִיאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת זִבְחֵיהֶם אֲשֶׁר הֵם זֹבְחִים״ – זְבָחִים שֶׁהִתַּרְתִּי לְךָ כְּבָר. ״עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה״ – לוֹמַר לָךְ: הַזּוֹבֵחַ בִּשְׁעַת אִיסּוּר הַבָּמוֹת, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ הִקְרִיב עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה. ״וֶהֱבִיאֻם לַה׳״ – זוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה. לֹא תַעֲשֶׂה מִנַּיִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד״. יָכוֹל יְהֵא עָנוּשׁ כָּרֵת? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״חֻקַּת עוֹלָם תִּהְיֶה זֹּאת לָהֶם לְדֹרֹתָם״ – זֹאת לָהֶם וְלֹא אַחֶרֶת לָהֶם. אֶלָּא אָמַר רַבִּי אָבִין: קַל וָחוֹמֶר; וּמָה בִּמְקוֹם שֶׁלֹּא עָנַשׁ – הִזְהִיר, מְקוֹם שֶׁעָנַשׁ – אֵינוֹ דִּין שֶׁהִזְהִיר?! אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: אִם כֵּן, לֹא יֵאָמֵר לָאו בְּחֵלֶב – וְתֵיתֵי קַל וָחוֹמֶר מִנְּבֵילָה: מָה נְבֵילָה שֶׁלֹּא עָנַשׁ – הִזְהִיר, חֵלֶב שֶׁעָנַשׁ – אֵינוֹ דִּין שֶׁהִזְהִיר?! אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא, אֲמַר לֵיהּ: מִנְּבֵלָה נָמֵי לָא אָתְיָא, דְּאִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לִנְבֵלָה שֶׁכֵּן מְטַמֵּא! מִשְּׁרָצִים טְמֵאִין. מָה לִשְׁרָצִים טְמֵאִין – שֶׁמְּטַמְּאִין בְּמַשֶּׁהוּ! מִשְּׁרָצִים טְהוֹרִים. מָה לִשְׁרָצִים טְהוֹרִים – שֶׁאִיסּוּרָן בְּמַשֶּׁהוּ! מֵעׇרְלָה וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם. מָה לְעׇרְלָה וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם – שֶׁכֵּן אֲסוּרִין בַּהֲנָאָה! מִשְּׁבִיעִית. מָה לִשְׁבִיעִית, שֶׁכֵּן תּוֹפֶסֶת דָּמֶיהָ! מִתְּרוּמָה – שֶׁכֵּן לֹא הוּתַּר מִכְּלָלָהּ! מִכּוּלְּהוּ נָמֵי – שֶׁכֵּן לֹא הוּתְּרוּ מִכְּלָלָן! אָמַר רָבָא: אִי קַשְׁיָא לִי הָא קַשְׁיָא לִי – הָא דִּתְנַן: פֶּסַח וּמִילָה מִצְוַת עֲשֵׂה, תֵּיתֵי בְּקַל וָחוֹמֶר מִמּוֹתִיר: מָה מוֹתִיר שֶׁלֹּא עָנַשׁ – הִזְהִיר, פֶּסַח וּמִילָה שֶׁעָנַשׁ – אֵינוֹ דִּין שֶׁהִזְהִיר?! אָמַר רַב אָשֵׁי: אַמְרִיתַהּ לִשְׁמַעְתָּא קַמֵּיהּ דְּרַב כָּהֲנָא, וְאָמַר לִי: מִמּוֹתִיר לָא אָתְיָא, דְּאִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לְמוֹתִיר – שֶׁכֵּן אֵין לוֹ תַּקָּנָה, תֹּאמַר פֶּסַח – יֵשׁ לוֹ תַּקָּנָה. וְכִי מַזְהִירִין מִן הַדִּין?! אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין, אֵין מַזְהִירִין מִן הַדִּין! אֶלָּא כִּדְרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר: אָתְיָא הֲבָאָה–הֲבָאָה; מָה לְהַלָּן לֹא עָנַשׁ אֶלָּא אִם כֵּן הִזְהִיר, אַף כָּאן לֹא עָנַשׁ אֶלָּא אִם כֵּן הִזְהִיר.

5 ברכות פתח ↗

אָכַל טֶבֶל וּמַעֲשֵׂר וְכוּ׳: טֶבֶל פְּשִׁיטָא! לָא צְרִיכָא בְּטֶבֶל טָבוּל מִדְּרַבָּנַן. הֵיכִי דָּמֵי — בְּעָצִיץ שֶׁאֵינוֹ נָקוּב.

7 בבא בתרא פתח ↗

אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן: מַאי תְּדִירָא? אִילֵּימָא תְּדִירָא בְּרוּחוֹת, וְהָא אָמַר רַב חָנָן בַּר אַבָּא אָמַר רַב: אַרְבַּע רוּחוֹת מְנַשְּׁבוֹת בְּכׇל יוֹם, וְרוּחַ צְפוֹנִית עִם כּוּלָּן; שֶׁאִילְמָלֵא כֵּן – אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּים אֲפִילּוּ שָׁעָה אַחַת. וְרוּחַ דְּרוֹמִית קָשָׁה מִכּוּלָּן, וְאִילְמָלֵא בֶּן נֵץ שֶׁמַּעֲמִידָהּ – מַחְרֶבֶת אֶת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הֲמִבִּינָתְךָ יַאֲבֶר נֵץ, יִפְרֹשׂ כְּנָפָו לְתֵימָן״!

« רש"ש על יומא פ״ב ע״ב רש"ש על יומא פ״ד ע״א »