רש"ש על יומא ע״ח

1 גמרא תינח מנעל סנדל מאי א"ר רחומי כו'. כצ"ל ותיבות איכא למימר למחוק וכן ליתנייהו ברי"ף ורא"ש וכ"נ מפרש"י:

2 גמ' שם רבה מצטנן בינוקא. יל"פ בענף כמו ראש יניקותיו יחזקאל יז ועוד רבות. אך בטוש"ע איתא בתינוק ובטלה דעתי:

3 גמ' שם רב אשי אמר אפילו כסא דכספא חסר כו'. כ"ה ברי"ף ורא"ש. או דיש לסרס התיבות ולגרוס נמי חסר אסור:

4 גמ' שם ועמד למעלה מזקינו של זה כו'. כצ"ל:

5 רש"י ד"ה מפכים. כשמגיעין למפתן העזרה. כ"נ דצ"ל:

6 רש"י ד"ה איבעיא כו' סנדל. שהוא רחב. עמש"כ בשבת ס בס"ד:

7 רש"י ד"ה ע"ג טינא. שלחלוח הטיט כו'. כצ"ל:

8 רש"י ד"ה כהנים חשודים על מומי הבכור להתיר את האסור. בבכורות לו אמרי' דקדשים בחוץ לא אכיל ע"ש:

9 תד"ה מכאן. ור"ת פירש דנפקא מדכתיב במי נדה. כצ"ל והוא בבמדבר לא כג:

10 גמרא רבא נפיק בדיבלא. עי' בגליון בשם מ"א. ועי' במלחמות:

11 גמ' שם סנדל ל"א דמאתמול עבדי ליה דאמר שמואל כו'. מזה אני תמה על ספר התרומות שהביא הב"י באו"ח סי' שי"ז והגר"א שם בסק"ו שת"ח ישנים כל ימות השבוע במנעליהם ומסאני היינו מנעלים כדמוכח לעיל:

12 תד"ה הקיטע הא'. עי' בגה"ש מה שהקשה ע"ד. קושייתו הראשונה מיושבת במש"כ בכלאים פ"ד מ"ד בס"ד ע"ש. וקושייתו הב' מהא דיבמות קב ב סנדל שתפרה בפשתן פסול. במחכ"ת לק"מ חדא דשם הגי' אין חולצין בו וכ' שם הרא"ש דא"ח בו לכתחילה קאמר וטעמו ביאר הגר"א באה"ע סי' קס"ט סקנ"ג דאמרי' ביומא דכ"ע מנעל הוא ע"ש. שנית אישתמיטתיה הג"א ס"פ במה אשה שכ' דלא פסיל רק מטעם דצריך שלא יהא משני מינין כו' ע"ש. וע"ע בת"י הכא ומדבריהם יתיישבו ג"כ דברי התוס' דלפנינו: