רש"ש על יומא ו׳

1 גמרא טומאתן בהדיא כתיב בהו האי טומאת ז' כו'. ק"ל דלמא אתי לאשמעינן דל"ת שיעלה לרגלה כדמצריך בר"פ בנות כותים קרא למעוטי זה. ועמש"כ בחגיגה כג ב בס"ד :

2 רש"י ד"ה לא צריכא. ואח"כ הלביש את בניו מכנסים כתונת ומצנפת כו'. בקרא כתיב מצנפת דבניו אחר האבנטים:

3 בא"ד וילבש אותו את המעיל וגו' ואח"כ ויקרב כו'. כצ"ל:

4 רש"י ד"ה כמאן כר"ע. כשם שגזרו שמטמאה טהרות מעל"ע כו'. כצ"ל:

5 ומה שהקשה המהרש"א אמאי לא תני שמא תמצא ודאי נדה. כבר קדמוהו בזה התוס' בנדה טו ד"ה א"ר ות"י כאן:

6 רש"י ד"ה אלא באחר אחר. כדקתני ואח"כ מטמאה מעל"ע. כצ"ל:

7 תד"ה אמר. וי"ל כו' לאוקמי קרא דואת האבנט שש כו'. כצ"ל:

8 בא"ד כיון דשאר כו' אפוד וחושן. כן הגיה הגרי"פ וכבר קדמו בזה המל"מ בפ"ח מהל' כהמ"ק ה"ב:

9 בא"ד דכתיב בואתה תצוה ואבנט תעשה כו'. כצ"ל:

10 גמרא דתני ר"ח הזב כו' והמצורעת. עמש"כ בפסחים צג בס"ד:

11 גמ' שם אמר רב תחליפא אבוה דר"ה בר תחליפא. כזה איתא בכריתות כ"ה ב ומחקם הרש"ק. אבל עי' בחולין לח וברש"י שם ד"ה אבוה דבר אבוברם ותראה שלחנם מחקם:

12 תד"ה סיפא. ומעיקרא פריך ליה מברייתא. עי' מהרש"א לקמן בדבור הסמוך ועמש"כ בנדרים כו :

13 תד"ה אלא. כדתנן בריש מס' אהלות ד' טמאים במת כלים במת ואדם בכלים וכלים באדם טמאים טומאת ז' כו'. כצ"ל:

14 תד"ה אמר. מ"מ כיון דלאו כ"י מייתו חד פסח כו' וכ"מ לקמן בסמוך דאילו ש"א כו'. עי' תשו' ש"א סי' ל"ח שהאריך בדבריהם: