רש"ש על יומא ס״ד

1 גמרא רב ס"ל כר"י דאמר מצוה בראשון כו'. וא"ת הא לכאורה אינו אלא מדרבנן ולקיחתן כאחד משמע דהוה מדאורייתא וא"כ היה יותר ראוי להקריב שני שבזוג שני. עמש"כ לעיל במשנה ד"ה יקח זוג לשני בס"ד ותמצא ישוב לזה:

2 רש"י ד"ה בעידנא. א"ר לישחט עד כו' ובתוך כך כו'. ולע"ד ה"נ דאף אם לא מת עד לאחר מ"ד הפר והיה חזי תיכף להשחט מ"מ כיון דמת חבירו אידחי ליה והדר דהביא שנים והגריל עליהן השתא הוא דחזי ואז גם השני עומד:

3 תד"ה התם. דהתם משעה שהקדישה היתה דחויה. עי' רש"א. ולנ"פ דהתם ר"ל גבי הקדיש חציה. אבל מח"ז שהיה קודם הקדש לא נקרא דיחוי דומיא דלולב שכ' רש"י בסוכה לג ד"ה ולולב מסוכה ל"י ושם ע"ב בד"ה פשיטא וד"ה ה"ג. אבל ק"ל מולדות קדשים דכבר קדשו ממעי אמן או בהווייתן ונפקא לן דקרבין מאשר יהיו לך:

4 תד"ה ואידך. והא דלא מייתי כו' דרשה דריו"ח. נדפס הגהת הגרי"פ דצ"ל אליעזר והיא תמוה. ונראה דשגה המדפיס וצ"ל אלקמיה וכהגהת מהרש"א:

5 גמרא יעמד חי ולא שכבר עמד. פרש"י דחוק. ולע"ד נל"פ משום דכתיב לפניו ועשהו חטאת ואח"כ כתיב והשעיר כו' יעמד חי משמע דוקא לאחר שקרא שם חטאת על של שם אז יעמד ולא שכבר עמד קודם קריאת שם חטאת:

6 תד"ה ואם. שמא לא שייך הא מילתא אלא בנאכלים או כו'. כ"נ דצ"ל ור"ל בנאכלים. כגון פסח דהכא או חטאת החיצונה וכדא"ר במנחות סד ולא עוד אלא שא"ל הבא שמינה ושחוט ועיין לשון הת"י בס"פ דלעיל. ומש"כ או בנעשים בעזרה היינו כגון עולות :