רש"ש על יומא מ״ה

1 גמרא רא"א חמשה הן וכל חד וחד אית ביה כו'. ר"ל דאינן אלא חמשה המתוארים ובכ"א מהן יש שני מינין פשוט וטוב:

2 גמ' שם ר' מאיר אומר בכ"י ארבע כו'. מהגרי"פ משמע דמוחק מלת מאיר ע"פ התוספתא. ול"נ אדרבה להגיה שם ר' מאיר שהוא בר פלוגתא דר"י ור"י. ועוד דגם במשנה הגי' ר' מאיר וכן לקמן מו אומר היה ר"מ כו':

3 גמ' שם וא' לאברים ופדרים של"נ מבערב. הרע"ב הוסיף של תמיד של בה"ע. מש"כ של תמיד הוא משום דבשבת ויוה"כ ודאי אינה אלא לצורך התמיד וכ"כ רש"י לקמן מו ד"ה תנינא ובגמרא שם אר"ה תמיד תחלתו דוחה כו'. אך מש"כ של בה"ע וכ"כ רש"י שם בע"ב ד"ה שבת. הוא ל"ד:

4 גמ' שם ור' יהודה אי מהתם. פרש"י מוהאש על המזבח כו'. ומהתוי"ט נראה שפי' אי מהתם היינו מקרא דונתנו בני אהרן כו' ול"ד במחכ"ת:

5 רש"י ד"ה של קיום האש. שאם כו'. ל"י מדוע לא פי' כפשטיה דגזה"כ הוא שיהיה אש תמיד על המזבח והיה לזה מערכה בפ"ע. ומערכה גדולה אם לא היה צורך בה להקטיר מניחין אותה עד שיכלו האש והעצים ותכבה מאליה. ואם נצרך להקטיר ורואים שהאש הולך וכלה מוסיפין עליה עצים כדלעיל בר"פ:

6 גמרא לכדתניא אש תמיד כו' לימד על מערכה שניה כו'. עמש"כ לעיל לג בס"ד:

7 גמ' שם אש מחתה כו' מנין כו'. קשה כיון דנפקא לן כבר מוהאש על עיקר מערכתה א"כ ממילא מוכח נמי מזבח החיצון דהא כתיב שם בו. וי"ל משום דנוכל לומר דהאי בו לא קאי אלא על עיקר קרא דהיינו אש דקיום לר' יוסי והצתת אליתא לר"י אבל לא על מערכת המחתה דלא אתיא אלא מריבויי וכה"ג תמצא לקמן מח ב ברש"י ד"ה הולכה בשמאל. ובכתובות לד הבאתי הרבה כיוצא בזה:

8 תד"ה נאמרה. דכתיב גבי קרח כו'. הב"א הביא בשם ש"י להקשות מדוע לא הביאו קרא דנדב ואביהוא ויתנו בהן אש וכו'. ולק"מ לפמש"כ התוס' בעירובין סג ד"ה מאי בשם התו"כ דלק"ק נכנסו להקטיר ע"ש: