1גמרא א"כ הוה ליה נכסים שיש להם אחריות פירש"י דאדם הוקש לקרקעות דכתיב והתנחלתם אותם לרשת אחוזה וק' דההוא קרא בעבד כתיב אבל בן חורין לא איתקש כדאמרי' בפ"ק דסנהדרין דף ט"ו גבי ואדם כיוצא בהם ועבד נמי פלוגתא היא בב"ק דף י"ב אי כמקרקעי דמי או כמטלטלי דמי וי"ל דלאו דוקא נקט נכסים שיש להם אחריות דנכסים שיש להם אחריות נמי לא שייך אגב בהו אלא לפי שדומה יותר לנכסים שיש להם נקטיה לרבותא:2ונפשטו קידושין בכולה מי לא תניא וכו' תי' דבריש תמורה יליף רגלה של זו עולה ודבר שהנשמה תלויה בו מקראי וגבי אשה לא כתיב קראי וי"ל לכך כד דקדק רש"י ופי' דהא דמקודשת בלשון הקדש קאמר כדאמרי' בריש פירקין דאסר לה אכ"ע כהקדש אבל אם היה אומר מאורסת או חד מהנהו לישני דלעיל לא הוה פריך ונפשטו קידושין בכולה.3וחזר ולקחה וכו'. האי דנקט וחזר ולקחה ולא נקט בהמה של שני שותפין שהקדיש כל א' חציה משום דלא שייך התם ועושה תמורה דשותפי' אינן ממירים כדאמרי' בתמורה מורה ופ"ק דנדרים:4גמרא ש"מ דיחוי מעיקרא הוי דיחוי וש"מ יש דיחוי בדמים וא"ת למה לי למימר הני תרתי הא א"א לדיהוי מעיקרו שלא יהא דיחוי בד מים שאם היה ראוי לקדושת הגוף לא היה דיחוי מעיקרו וי"ל דמשכחת לה במקבל דם בכלי שרת שיש בו מים דהוי דיחוי מעיקרו כל זמן שאין לו מראית דם וכשבידם וכשהדם רבה ויש לו מראית דם חוזר ונראה ומיהו ק' דאין זה חוזר ונראה דדחוי לעולם הוא כיון שהדם נופל מתחלה על המים דבעי' שיתקבל הדם בכלי מצואר הבהמה כדתנן בפ"ב דזבחים נשפך מצואר הבהמה על הרצפה ואספו פסול ואפי' דבקיה לקומץ בדופניה דמנא מיבעיא לן בספ"ק דמנחות דדילמא הנחה כדרכו בעי וליכא ה"ג כיון שהמים מפסיקין בין דם לכלי הנחה שלא כתקנו היא ונ"ל כגון מטמא מקדש עני שנשתמד והפריש קן ועשה תשובה דהא דחוי מעיקרו היא ולא הוי דחוי בדמים דתחלת הקדשו למזבח שהרי חייב חטאת אלא שאין יכול להקריבו עד שיעשה תשובה וגם אינו עומד לדמים שהרי עוף אין לו פדייה:5שני חצייך בפרוטה מהו הך בעיא לא הויא כעין את"ל דברייתא:6ב' בנותיך לב' בני הגדולה לגדול והקטנה לקטן דאל"כ הוו קידושין שאין מסורי' לביאה ובבנות קטנות איירי דאי בבנות גדולות והוא שלוחם מ' עדיף שליח מאינהו גופייהו והא דקאמר בתר נותן ומקבל אזלינן לאו דוקא נותן אלא העיקר בשביל המקבל כיון שבו תלוי קידושיהן הוי כחד גופא:7בתך וקרקע בפרוט' את"ל בבתך ופרתך בפרוטה שדינן פרוסה אבתו כיון דפרה לא מקניא פרוטה בתך וקרקעות מאי:8רב יוסף צריכין שומא קודם הקדושין קאמר דהא אפי' אמר לה בכל דהו פליגי לאיכא דאמרי דבעי' דקייץ בשעת הקדושי' ותי' דבפ"ב תניא גבי התקדשי לי בשטר חוב וחכ"א שמין את הנייר אם יש בו שוה פרוסה מקודשת וי"ל דה"ק אם רוצה להתקדש בשטר צרי' שיהא נישום מעיקרא שהיה בו שוה פרוטה:
