תוספות הרא"ש על קידושין נ״ז

1 גמרא כיון שהגיע לאת אלהיך תירא פירש אע"ג דאמרי' בפ"ק דהשוה הכתוב מוראת אב ואם למוראת המקום לא הוה ניחא ליה למידרשיה לאוקומי לעשה יתירה. א"נ לא משמע ליה לרבות מאת הסמוך לשם אלא כעין יראת השם ואע"ג דואהבת את ה' קדים לאת ה' אלהיך תירא לענין אהבה הוה ניחא ליה למידרש לרבויי אב ואם או ת"ח אבל לא לענין יראה:

2 לרבות ת"ח וא"ת מפני שיבה תקום ל"ל תיפוק לי מהכא י"ל דהכא ברבו דוקא כדאמרי' מורא רבך כמורא שמים או ברב מופלג כעין רבו:

3 כפרה כתיב בה כקדשים בפ"ק דכריתות דריש מקרא אחרינא גמר המפטם את הקטורת דקאמר תרומת הדשן ועגלה ערופה שני כתובים הבאים כא' תרומת הדשן דכתיב ושמו אצל המזבח מלמד שטעונים גניזה עגלה ערופה וערפו שם את העגלה בנחל מלמד שטעונה גניזה. תימא למה לי תרי קראי בעגלה ערופה ודוחק לומר דמאן דדריש האי לא דריש האי ועוד בפ' אין מעמידין יליף יין נסך מזבחי מתים שם שם מעגלה ערופה דכתיב בה כפרה כקדשים וכיון דבלא"ה הוצרך להזכיר קרא דשם משום ג"ש לא הוה ליה למינקט התם כמאן דדריש ליה מכפרה כיון דאיכא נמי דדריש ליה מדכתיב שם ונ"ל דתרוייהו צריכי דאי מכפרה הוא ה"מ מחיים אבל לאחר עריפה לא כדקאמר התם ובסוף כל הבשר דאין לך דבר שנעשית מצותו ומועילים בו להכי איצטריך וערפו שם לאסור עריפה ובשם להודה לא סגי דאיצטריך למכתב כפרה לאשמועינן דטרפות פוסלת בה כדאמרינן בפ"ק דחולין ולאשמועינן דעריפתה מטהרתה מידי נבלה כדאמרינן בזבחים בסוף פ' חטאת העוף ומיהו ק' דבשמעתין הו"ל לאיתויי קרא דשם דשמעינן מינה דנאסרה אחר עריפה ונ"ל דמשם לחודה הוי אמי' אחר עריפה אסרה הכתוב כדמשמע וערפו שם אבל מחיים לא הילכך מייתי הכא קרא דעיקר איסורא והנך שינויי איתנהו למ"ד בפ' בתרא דכריתות דעגלה ערופה נאסרת מחיים אבל למ"ד אינה נאסרת מחיים משם לחוד שמעי' לה וי"ל דמשם לחודיה לא שמעי' איסורא דנהי דבעי' גניזה בהנאה מיהא לא מיתסרא ואע"ג דאיסור הנאה בבגדי כהונה לא ילפינן אלא משום דכתיב שם מלמד שטעונים גניזה היינו משום דההוא שם לא איצטריך אלא לאיסור הנאה שהרי לא היה פושטן ממש בעזרה וגונזן בעזרה והא דמשמע בפ' בתרא דע"ז דעץ שנתלה עליו וסודר שנחנק בו אסורים בהנאה ולא שמעינן אלא משום דנצריכינהו קרא גניזה כדאמרינן בפ' נגמר הדין מכי קבור תקברנו היינו משום דאיתקש למת שנקברים עמו והא דדרשי' בפ' בתרא דע"ז דע"ז של ישראל אינה בטילה עולמית משום דכתיב ושם בסתר שטוענים גניזה היינו משום דע"ז אסורה וזו הטעונה גניזה לאוקמה באיסורא בא הפסוק:

4 גמר קיחה קיחה מעגלה ערופה לאו נ"ש ממש הוא דלפי המסקנא יליף מכשיר ממכפר במה מצינו:

5 מי אית להו גבול אחרינא דאין שייך למימר הבאת ציפורים כנגד הורדת העגלה כתיב בקרא והורידו זקני העיר את העגלה ויש בה מצות הורדה אבל מצות הבאת ציפורים לא כתיבא ומיהו לא עסקינן שהם כבר אצלו ולקיחה דכתיב בקרא ולקח למטהר היינו הפרשה כך אמרי' אין הקינין מתפרשין אלא בלקיחת בעלים או בעשיית כהן:

6 ואי ס"ד מחיים אסורה פירוש ש דנפקא לן מעגלה ערופה אמאי איצטריך אשר לא תאכלו למסרינהו לאחר שחיטה א סורא דמחיים להיכן הלך אלא ש"מ דמשעת שחיטה הוא דמיתסרי ומהכא הוא דנפקא לן. וא"ת תינח איסור אכילה איסור הנאה מ"ל דלא אשכחן מאן דאית ליה דלא תאכלו משמע איסור הנאה אלא לר' אבהו כדאי' לעיל וי"ל דהאי קרא דלא תאכלו משמע איסור הנאה דרשי' מיניה שחוטה ומשולחת מדכתיב לשון רבים דכתיב לא תאכלו מהם ועוד מדאיצטריך כל צפור טהורה להתיר משולחת היינו משום שכבר נאסרה מקרא דלא תאכלו מהם וה"נ אמרי' במתני' דתרווייהו אסירי ואסור דמשולחת מחיים היינו הנאה הילכך לא תאכלו משמע ליה איסור הנאה ולנ"ל דאיכא למימר דמדלא תאכלו שמעי' דאם שחט המשולחת קודם שילוח אסורה באכילה. ונראה לומר דר' יוחנן נמי יליף מכשיר ממכפר וס"ל דעגלה ערופה לא נאסרה מחיים וקרא דלא תאכלו איצטריך ללאו:

7 לאחר שחיטה מיבעיא וא"ת דילמא איצטריך משום דאין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין וכו' וי"ל כיון דסתם קתני ולא מפ' א"כ לא מרבינן שחוטה אחר גמר מצותן אלא קודם גמר מצוה והיינו דבשילהי כל הבשר דדחיק לאשכוחי ג' כתובים הבאים כא' שנעשו מצותן וכו' לא מייתי מצפורי מצורע. ומשני מהו דתימא מידי דהוה אקדשי' וכו'. ואע"ג דקדשים לא מכשר שחיטה עד שיזרק הדם דליכא לא זריקה ולא הזאה הול"ל דשחיטה לחוד מכשר דטבילת עץ ארז ואזוב לא דמי לזריקה והזאה דלא אתיא אלא לטהר את המצורע:

8 ונמצאת טריפה. פירש"י דס"ד שבדק בסימנים ונמצאת טרפה בשחיטה דאי טרפה מעיקרא כגון שניקב קרום של מוח או שנחתכו רגליה ל"ש למימר נמצאת ולפי' נראה דלשון נמצאת קא דייק מדדחיק לשנויי כגון שנמצאת טריפה בבני מעיים כדי להעמידה בטרפות שלא היה יכול לראות קודם שחיטה ושוב מחקו רש"י מפי' ונראה משום דאם נפסלה בשחיטה היא נבלה ולא קרי לה טריפה וי"ל דאתיא כר' עקיבא קודם שהודה לר' ישבב דנפסל בשחיטת נבלה הוא כדאיתא בחולין פ' השוחט ואמרי' נמי התם כאן קודם חזרה כאן לאחר חזרה:

9 תנאי היא דתנא דבי רבי ישמעאל וכו' נאמר מכשיר ומכפר וכו'. השתא דייק דמחיים מיתסרא מדעשה מכשיר כמכפר וצפורי מצורע כעגלה ערופה ועגלה ערופה נאסרת מחיים כר' ינאי דאמר ירידתה לנחל איתן אוסרתה וק' דבפ' בתרא דכריתות גבי פלוגתא דעגלה ערופה מתי נאסרת רב הממונא אמר מחיים רבה אמר לאחר מיתה ודחיק לאשכוחי תנא כרב הממונא ומייתי לה מהכא דגמר מכשיר ממכפר והשתא היכי דייק לה דילמא זה וזה אינן נאסרים מחיים ולאחר שחיטה הוא דאיצטריך למילף מכשיר ממכפר ולענין ללמוד עיקר איסורא מייתי לה נמי לעיל אמתני' דקאמר צפורי מצורע מ"ל וי"ל דדייק התם משום דשני צפרים קא גמיר ממכפר אפילו המשולחת והיינו קודם שילוח ולאחר שילוח שרי' כדאמרי' בשמעתין הילכך הדר גמר מכפר ממשולחת והיינו לאסור מחיים והדר גמר נמי שחוטה ממכפר שתאסר מחיים:

10 גמרא הרי רובע ונרבע הכא משמע דשור הנסקל נאסר מחיים. וק' מהכא לר"ת שפי' דאינו נאסר מחיים מתוך קושיא שהקשה לו הריב"ן אהא דאמרי' באלו הנשרפים דשור שלא נגמר דינו שנתערב בשוורים אחרים שנגמר דינם כולן פטורים ואמאי פטורים הא אסירי בהנאה כיון דרובן נגמר דינן הוו אסירי כולהו דאפי' אחד שנגמר דינו שנתערב באלף כולן בשור אסורים כדתנן בזבחים כל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות או בשור הנסקל אפי' א' בריבוא ימותו כולם והשיב לו ר"ת דשור הנסקל אינו נאסר מחיים אלא כשנסקל או אפי' שחטו דהא לא יאכל את בשרו כתיב דמשמע היכא דהוי כעין בשר דמת או שחטו ואי לאו הכי דרבי קרא לא הייתי אוסר שחטו לאחר שנגמר דינו אבל מחיים לא אשכחן דרבי הילכך בהנהו דנתערבו כיון דאי איפשר לסוקלן מותר לחרוש בהם ולעשות כל מלאכה אבל בהנהו דקדשים אפילו ישהא אותם וירעו ע"י שיסתאבו אי איפשר לעשות בהן דבר דפסולי המוקדשין אסירי בגיזה ועבודה הילכך ימותו והא דפריך בשמעתין הרי רובע ונרבע דהיינו משום דאסירי משום דאסור לענות דינם או א"נ ה"פ ל"מ בעלי חיים שחל עליהם איסור מחיים ליאסר לא מחיים ולא כשישחט או ימותו והא דפריך והרי רובע ונרבע דמחיים חל עלייהו איסור זה עד גמר דין ליאסר כשנשחטו או ימותו ועוד תי' ר"ת בע"א דאפי' אסירי מחיים בהנאה כשנתערבו לא הטריחוהו חכמים לא לסוקלן ולא לכונסן לכיפה או לעורפן בקופיץ או לקברן דליכא למיחש כולי האי לתקלה כי ההיא דזבחים לפי ששור הנסקל אינו אסור אלא כדרך הנאתו כדאיתא בריש כל שעה דף כ"ד פרט למניח חלב של שור הנסקל על מכתו אבל התם בכל ענין שייכא מעילה אפי' נשען על גביו. ועי"ל דאע"ג דאסירי בהנאה וצריך לבערן מן העולם דלא ליתו לידי תקלה מ"מ נפקא מינא במאי דפטורים דאינו אסור לענות דינם לרבנן כמו לר' יהודה:

11 הרי רובע ונרבע וכו'. משמע הכא דרובע ונרבע אסורים בהנאה וכן משמע בפ' בתרא דבכריתות דקא' התם שאם העידו עדים ששורו נרבע אע"פ שהוזמו כל המחזיק בו זכה לפי שנתייאש ותימא מהיכא יליף לה אם משור הנסקל שנהרג הא לגבי לדונו בכ"ג בעי' תרי קראי בפ"ק דסנהדרין ואפי' לרובע ונרבע בעינן תרי קראי ושמא בשום דוכתא דריש לה מקרא:

12 אלא שעומד בעיר ויזרקנה חוץ לחומה וצ"ל לאו דוקא שהוא עומד בתוך העיר שלא היה עוסק בטהרת מצורע לפנים מן החומה דמצורע משולח חוץ לג' מחנות אלא בצד העיר היה עומד וזורח כלפי חוץ לאפוקי שלא יזרקנה לצד החומה ורש"י פי' שעומד בתוך העיר וזורקו לחוץ לחומה ולפי' צ"ל שהכהן היה עומד בפנים והמצורע בחוץ א"נ לאחר הזאה היה הכהן נכנס לעיר וזורקו חוץ לחומה משום דקרא הכי משמע דכתיב ושלח על פני השדה מכלל דקאי בעיר ומשלח בחוץ:

13 לא אמרה תורה שלח לתקלה. תימא בין לרבא בין לר"ש דדריש ליה משדה למה לי כל צפור טהורה להתיר משולחת וי"ל דאסמכתא בעלמא היא כדפירש"י. ועי"ל דדרשא דשדה השדה וסברא דלא אמרה תורה וכו' אינן כ"כ פשוטות דלא שמעי' התירא מינייהו אלא אהני דלא תאמר איפוך אע"ג דבפ' כל הבשר ובשילוח הקן דלוקח האם על הבנים לא מיתסר מכל מה שתיעבתי לך הרי הוא בבל תאכל משום דלא אמרה תורה שלח לתקלה. וי"ל דשאני התם שלא מצי' בה איסור כלל הילכך אין לנו לאסור אותה משום דכל שתעבתי לך משום סברא דלא אמרה תורה שלח לתקלה אבל הכא דנאסרה קודם שילוח לית לן למישרא משום הך סברא אסור באכילה ומותר בהנאה:

14 ונאמר להלן ואנשי קדש תהיון לי. וא"ת וניליף קודש קודש מנותר וי"ל דהני דמו אהדדי עם קדש לאנשי קדש דמישתעי תרוויהו בקידושי ישראל:

15 אי מה שלי בשלך ענוש כרת אף שלך וכו' אע"ג דאין עונשין מן הדין היינו עונש ב"ד:

16 מה שלי בשלך שכן ענוש כרת. עוד ה"ל למיפרך מה לשלי בשלך דאפילו בפנים לא משתרו אלא בשחיטה וזריקה אבל בשלך בשלי בשחיטה לחודה משתרא משתרו מבחוץ:

17 ת"ל ושחטו ושחט אותו ושחט אותו. פי' רש"י חד לחיה וחד לעופות וחד לאיסור אכילה אע"ג דקתני מרבה אני את החיה ה"ק אי לאו כתיב קרא איכא לרבויי בדוחק אבל לרבות בעלי מומין לא צרי' כלל כיון שהם ממין הבשר. וטפי נראה כגירס' הספר דגרסי' ת"ל ושחטו ושחט אותו ושחט אותו יכול לא ישחוט ואם שחט יהא מותר ת"ל כי ממך המקום וזבחת מה שאתה זובח בקרוב מקום אתה אוכל ואי אתה אוכל מח שאתה זובח בקרוב מקום מכאן לחולין שלא ישחטו שנשחטו בעזרה שלא יאכלו אותו תלתא קראי לאיסור שחיטה חד לבעלי מומין וחד לחיה וחד לעופות:

18 מרבה אני את החיה שהוא בשחיטה כבהמה אבל עופות אפילו למ"ד יש שחיטה לעוף מן התורה מ"מ הכשירו בסימן א':