תוספות הרא"ש על קידושין נ׳

« תוספות הרא"ש על קידושין מ״ט ×¢×´×‘ תוספות הרא"ש על קידושין נ״א ×¢×´× »

1 קידושין פתח ↗

הָא כֵּיצַד? – כּוֹפִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר: ״רוֹצֶה אֲנִי״. וְאַמַּאי? הָא בְּלִבֵּיהּ לָא נִיחָא לֵיהּ! אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן: דְּבָרִים שֶׁבַּלֵּב אֵינָן דְּבָרִים? וְדִילְמָא שָׁאנֵי הָתָם, דַּאֲנַן סָהֲדִי דְּנִיחָא לֵיהּ בְּכַפָּרָה.

2 קידושין פתח ↗

אֶלָּא אָמַר רַב יוֹסֵף, מֵהָכָא: הַמְקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה וְאָמַר: כְּסָבוּר הָיִיתִי שֶׁהִיא כֹּהֶנֶת וַהֲרֵי הִיא לְוִיָּה, לְוִיָּה וְנִמְצֵאת כֹּהֶנֶת, עֲנִיָּיה וַהֲרֵי הִיא עֲשִׁירָה, עֲשִׁירָה וַהֲרֵי הִיא עֲנִיָּיה – מְקוּדֶּשֶׁת, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הִטְעַתּוּ. וְאַמַּאי? הָא קָאָמַר כְּסָבוּר הָיִיתִי! אֶלָּא מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן דְּבָרִים שֶׁבַּלֵּב אֵינָן דְּבָרִים. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: דִּלְמָא שָׁאנֵי הָתָם, דִּלְחוּמְרָא.

3 קידושין פתח ↗

וְדִלְמָא שָׁאנֵי הָתָם, דִּלְמִיפְטַר נַפְשֵׁיהּ מִקׇּרְבָּן קָאָתֵי.

4 קידושין פתח ↗

הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר מֵזִיד הֲוָה! לָא עֲבִיד אִינִישׁ דִּמְשַׁוֵּי נַפְשֵׁיהּ רַשִּׁיעָא.

5 קידושין פתח ↗

מִקׇּדְשֵׁי וַהֲדַר מְסַבְּלִי – פְּשִׁיטָא! לָא צְרִיכָא, דְּרוּבָּא מְקַדְּשִׁי וַהֲדַר מְסַבְּלִי, וּמִיעוּטָא מְסַבְּלִי וַהֲדַר מְקַדְּשִׁי. מַהוּ דְּתֵימָא: נֵיחוּשׁ לְמִיעוּטָא, קָא מַשְׁמַע לַן.

6 יבמות פתח ↗

גְּמָ׳ תַּנְיָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר בִּשְׁתֵּיהֶן מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּיבּוּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ לֹא תִקָּח לִצְרוֹר״. בְּשָׁעָה שֶׁנַּעֲשׂוּ צָרוֹת זוֹ לָזוֹ — לֹא יְהֵא לְךָ לִיקּוּחִין אֲפִילּוּ בְּאַחַת מֵהֶן.

7 קידושין פתח ↗

אֶלָּא אָמַר רָבָא: קְרָא בְּזֶה אַחַר זֶה, וּמַתְנִיתִין כִּדְרַבָּה. דְּאָמַר רַבָּה: כֹּל שֶׁאֵינוֹ בְּזֶה אַחַר זֶה אֲפִילּוּ בְּבַת אַחַת אֵינוֹ.

1 גמרא אמאי והא בליביה לא ניחא ליה לא בעו למי' דבודאי לא ניחא לה דא"כ לא היה הגט גט כי ההיא דמברחת וכל הני דפריש דאזלי' בתר אומדנא דליביה אלא ה"פ דמסתמא בליביה לא ניחא ליה כיון דלא נתרצה ליתן גט ולהביא קרבן אלא ע"י כפיה ואע"פ שיש לתלות קצת דניחא ליה מדלא גילה דעתו בשעת מעשה מ"מ דברים שבלב דברים ועוד דבודאי קאי והא בליביה לא ניחא ליה אע"ג דבעלמא היכא דאנן סהדי אזלי' בתר אומדנא דדעתא היינו משום דהוי כאלו התנה בפי' שעל מנת כן הוא עושה אבל הכא שמכחיש בפיו מה שבלבו דבפיו אומר רוצה אני ואע"ג דאנן סהדי דאינו רוצה אזלינן בתר פיו כיון דבעלמא דברים שבלב אינן דברים:

2 והא קאמר סבור הייתי תי' מאי מייתי ראייה מהכא הא לא גילה דעתו מתחלה ודילמא משקר הוא וי"ל דמשמע מקודשת ושריא ליה אפי' פשטא ידה אח"כ וקבלה קידושין מאחר ואו דברים שבלב דברים היה לנו לחוש לדבריו ולאוסרה עליו. ועי"ל מדקתני מפני שלא הטעתו ולא תלי טעמא משום דלא מהימן:

3 דילמא שאני התם דמיפטר נפשיה מקרבן קא אתי לעולם דברים שבלב דברים הוו אלא שאינן אנו מאמינין לו שבלבו היה כך דלמפטר נפשיה מקרבן קאמר הכי ותימא לו היאך יבוא אשם מעילות בחששא זו שמא הוא אומר אמת והוי חולין בעזרה שמא מעל דקאמר היינו לשלם קרן וחומש א אבל לא לעניין קרבן:

4 היל"ל מזיד הייתי וכו' נזכרתי וכו' למה יש לנו להאמינו בכך יותר מלא היה בלבו. ויש לומר דהכי דייק דאי למיפטר נפשיה מקרבן אתי היל"ל אותם טענות שלא היה נראה כ"כ כמשקר כמו בטענה זו שאומר לא היה בלבו:

5 גמרא ומיעוטא מיסבלי והדר מקדשי מהו דתימא ניחוש למיעוטא נימא דלא לשם קידושין שלחם והשתא האי ניחוש להקל וכן מצינן בהרבה מקומות בריש א' דיני ממונות שחיישי' שמא איתרוהו וכתבוהו. ובשבת פ' שואל שחיישינן שמיחוץ לחומה לנו ובחגיגה חיישינן שמא באמביטי עיברה והאי דס"ד דמיבעי לן למיחוש למיעוטא לקולא משום דאיכא למימר כיון דשלח סבלונות סתם ולא פי מסתמא לא לשם קידושין שלחם. וי"ס דגרסי' מסבלי והדר מיקדשי פשיטא מהו דתימא ניחוש למיעוטא להחמיר קמ"ל דלא חיישי' ור"ח גריס מקדש והדר מסבלי פשיטא לא צריכא דרובא מסבלי והדר מקדשי ומעוטא מסבלי והדר מקדשי מהו רתימא לא ניחוש למעוטא קמ"ל דחיישי' למיעוטא להחמיר. ואין לתמוה אמאי לא חיישינן למיעוטא דמצי' נמי כה"ג דלענין איסור אשת איש זמנין דחיישי' למיעוטא כגון גוסס ומגוייד שאין מעידים עליו כדמוכח בפ' האשה שהלכה ואע"ג דרוב גוססין למיתה ומים שאין להם סוף אשתו אסורה:

6 אי קידושין לא תפסו כרת מי מחייב ואע"ג דדריש כה"ג בפ' ד' אחין גבי אשה ובתה אשה ואחותה שנפלו ליבום שפוטר אותם מן החליצה ומין היבום משום דדריש כל מקום שנעשו צרות זו לזו לא יהיו לך ליקוחין אפי' באחד מהם לא דמי דהתם בלא תפיסת קידושין וליקוחין איכא כרת באשת אח שלא במקום מצוה:

7 כל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו. ל"ד לתמורת עולה תמורת שלמים דאע"ג דאינו בזה אחר זה חלין בבת אחת שאינו התם דאפשר לקיים את שניהם כדקאמר התם תרעה עד שתסתאב ותמכר בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים אבל הכא הי מנייהו מייתת דאי תפסי קידושין בהא לא תפסי בהא וכן כל הנך דמייתי בסמוך:

5 שבת פתח ↗

גְּמָ׳ מַאי מִמָּקוֹם קָרוֹב? רַב אָמַר: מִמָּקוֹם קָרוֹב מַמָּשׁ. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא חוּץ לַחוֹמָה לָנוּ.

6 קידושין פתח ↗

גְּמָ׳ מְנָהָנֵי מִילֵּי? אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא: דְּאָמַר קְרָא: ״אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ לֹא תִקָּח לִצְרֹר״, הַתּוֹרָה אָמְרָה: בְּשָׁעָה שֶׁנַּעֲשׂוּ צָרוֹת זוֹ לָזוֹ, לֹא יְהֵא לוֹ לִיקּוּחִים אֲפִילּוּ בְּאַחַת מֵהֶם. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: אִי הָכִי, הַיְינוּ דִּכְתִיב ״וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת מִקֶּרֶב עַמָּם״ – אִי קִידּוּשִׁין לָא תָּפְסִי בַּהּ, כָּרֵת מִי מִחַיַּיב?

« תוספות הרא"ש על קידושין מ״ט ×¢×´×‘ תוספות הרא"ש על קידושין נ״א ×¢×´× »