מפרשים:
1 גמרא בגוי שישנו תחת ידיך הכתוב מדבר וא"ת תיפוק לי מדכתב וחשב עם קונהו משנת המכרו לו עד שנת היובל יאי בגוי שאינו תחת ידיך לא ציית. וי"ל דלעולם מיירי בגוי שאינו תחת ידך וקרא אתא לאשמועי' שמודיעי' לו הדין אם ירצה לקבל או בגוי שקבל עליו לדון בדין תורה אע"ג דדרי' וחשב עם קונהו שידקדק ולא יכעוס עליו אפילו בגוי שאינו תחת ידיך פעמים שיכול להערים עליו ולהטעותו בחשבון ובדין והזהיר הכתיב שלא להטעותו בדבר שיודע לגוי משום חילול השם. וא"ת בגוי שישנו תחת ידיך מה שייך כאן יציאת יובל למ"ד גזל הגוי מותר והלא בידים יכול לגוזלו ומה צריכים לדקדוק זה וי"ל דכיון דהגוי בטח בו ונתן לו מעותיו על מכר גופו בא הכתוב להשמיענו שצריך לדקדק עמו מפני חלול השם:
2 הקישה הכתוב לאחרת ומהך הקישה ליכא למילף שתהא אמה העבריה נקנית בביאה דלעיל ממעטינן מובלעה דכסף איכא למילף הא דוהפדה בלאו הכי צריך ללמדנו גרעון והא דלא יליף אשה בכסף מהקישא דאמה העבריה הא פריך לעיל דא"כ ה"א שתי פרוטות בעי וא"ת מוכר עצמו מנ"ל דנקנה בשטר מכרוהו ב"ד ניחא ליה דאיתקש לאמה העבריה אבל מוכר עצמו מנ"ל ולמאן דיליף שכיר שכיר ניחא אלא דלא יליף דוא"ו מוסיף על ענין ראשון לא שייך בשטר דגוי לא קני בשטר וי"ל כיון דאשכחנא דהושוו מכרוהו ב"ד ומוכר עצמו לענין כסף ה"ה לענין שטר:
3 אמר קרא והתנחלתם אותם בחזקה ולא אחר בחזקה ואע"ג דלקמן דרשינן מיניה והתנחלתם אותם לבניכם אותם אתה מוריש לבניכם ולא בנותיכם לבניכם תרוייהו דרשינן מינה דמיעוטא דאותם קאי אוהתנחלתם אותם לומר שאין אדם מנח ל בנותיו וקאי נמי על לרשת אחוזה הוא ולא אחר:
4 שכן מוציא בבנות ישראל הא דלא נקט שכן מכניס דדמי טפי משום גט כתי' בהדיא וקידושין לא ידעינן אלא מויצאה והיתה:
5 אמר רבא זאת אומרת עבד עברי וכו' בכל דוכתא משמע דרבא ס"ל הכי דלקמן בפירקין דף כ"ח עד היכן גלגול שבו' ומסיק רבא לטעמיה דאמר רבא ע"ע גופו קנוי ובב"ק בהגוזל בתרא קאמר רבא לטעמי' דאמר עבד עברי גופו קנוי ותימה דהא דקא משני הכא היינו לתנא דברייתא דלא תיקשי למה לי שטרא אבל מתני' פליגא מדלא חשי' שטר וי"ל דמשמע ליה דתנא דברייתא לא פליג אמתני' אלא לאסופי קאתי דתנא דמתני' לא קא חשיב אלא יציאות שהם בע"כ של אדון אבל שטר אינה אלא מדעתו של אדון:
6 זאת אומרת עבד עברי קנוי לגופו. תי' לשמואל דאמר המפקיד עבדו יצא לחירות ואין צריך גט שחרור בגיטין פ' השולח למה לי שטרא וי"ל דהכי פריך מכדי מהר לשון שחרור הכתוב בשטר הרי את בת חורין הרי את לעצמך כדתנן בגיטין פ' המגרש אותו לשון עצמו לימא ליה באפי תרי דס"ד דאין גופו קנוי ואין צריך אלא מחילה כמו מחילת חוב דעלמא ומשני דגופו קנוי ואותו לשון הכתוב בשטר לא היה מועיל בעל פה:
7 אין גרעונו מחול לפי שגופו קנוי אבל אם לא קנוי גופו היתה המחילה מועלת מכאן יש לדקדק דמחילה לא בעי קנין:
8 מיתה שמוציאה מרשות אב אינו דין שמוציאה מרשות וא"ת חופה תוכיח שמוציאה מרשות אב ואינה מוציאה מרשות אדון וליכא למימר הוא גופה תיתי דא"כ היכי קאמר בתר הכי תנא ושייר וקא בעי מאי שייר דהאי שייר לימא דשייר גם חופה י"ל דאיכא למיפרך מה לחופה שכן אינה מוציאה לרשות אב אלא לאחר כסף ומדעת אביה מה שאין כן במיתה:
9 דכיון דאיכא נמי באיש פי' דאין עובד את הבת ולא קתני יתרה עליו אלא בדבר שיתירה בבן ובבת והא דלא קתני בריש' עבד עברי קונה את עצמו במיתת אדון כשאין לו בן משום דלא פסיקא ליה כיון שעובד את הבן:
10 גמרא בן י"ג שנה ויום א' ד"ה סימן. בשילהי יוצא דופן מקשי רישא לסיפא ומשני הא ר"ש בן ר' אלעזר הא ר' א"נ הא בתינוק הא בתינוקת:
11 והא ארבעה קתני. תי' דמשמע היכא כל היכא דקתני מנין לא אמרינן תנא ושייר וק' דבפ' החולין תני ר' חייא ד' מדברי תורה וד' שמות להם מדברי סופרים ומסיק דתנא ושייר וכן בפ' שני דסוטה דתניא בג' מקומות הלכה עוקרת את המקרא וקאמר דתנא ושייר י"ל דלא דייק בשמעתי' אלא משום דקתני ואי אתה יכול לומר ד' בא' מהן. והא דקאמר בפ' בתרא דמכות גבי יש חורש תלם א' וחייב עליו ח' לאוין תנא תני ח' ואת אמרת תגא ושייר התם היינו טעמא כיון דהתנא אתא לטפויי לאוין לא שייך תנא ושייר:
12 והא אלו קתני משמע הכא דלא שייך למימר תנא ושייר היכא דקתני ואלו וכן בסוף פירקין גבי אלו ה' דברים שאדם עושה אותם וכן באלו טריפות דדייק אלו לתנא דר' ישמעאל דקאמר אלו ותו לא והאיכא וכו' וק' דברים יש מותרות אמרינן תנא ושייר אע"ג דקתני אלו ויש לחלק דהתם תנא אלא משום דתנא ברישא כמה ענייני' יש אסורות ויש מותרות ומיהו בלאו הכי צריך לחלק דאשכחן בכמה דוכתין דקתני אלו ותנא ושייר בפ' המזבח מקדש דקתני אלו שפסולים בקדש ושייר כל הני דקתני בברייתא ניתני למעלה שנתנן למטה ולמטה שנתנן למעלה בחוץ בפנים ובפנים בחוץ ופסח וחטאת ששחטו שלא לשמן ובסיפא נמי באלו שלא היה פיסולן בקודש שייר נוגח וטומטום ואגדרוגינוס ומחוסר זמן וכדומה ובפ' בתרא דע"ז אלו אסורין ואיסורן בכל שהו שייר אגוזי פרך ורמוני בהן. ובסוטה פ' אלו נאמרים בכל לשון שייר שבועת הדיינים ושבועת ביטוי אלא כל היכא דתני עניינים הרבה תנא ושייר אע"ג דקתני אלו:
13 מה לסימנין שכן נשתנה מגוף. וא"ת אכתי נימא ק"ו כיון דלאו חומרא דכתיב בתורה הוא אלא מסתברא בעלמא הוא דפרכינן היא גופא נכניס בק"ו ונימא הכי ומה סימנין אעפ"י שנשתנה הגוף אין מוציאין מרשות אב מוציאין מרשות מיתת האב שמוציאה מרשות אב אינו דין שמוציאה מרשות אדון דלא עדיף כח אדון מכח גברא דאתי מיניה וי"ל דלא שייך למידן ק"ו כי האי דגבי אדון שייך טעם דשינוי הגוף לפי שגוף אחר הוא ואין זה גוף שמכר הילכך דין הוא שמוציאה מרשות אדון אעפ"י שאינו מוציא מרשות אב אבל מיתה שאין כאן שינוי הגוף אעפ"י שמוציא מרשות אב לא תוציא מרשות אדון. וכי תימא אכתי אמאי לא מייתי לה משנים ומיובל ונימא ומה שנים ויובל שאין מוציאין מרשות אב מוציאין מרשות אדון מיתה שמוציאה מרשות אב אינו דין שמוציאה מרשות אדון וכי תימא מה לשנים ויובל שכן מוציאין בעבד עברי תאמר במיתת האב וכו' סימנים יוכיחו מה לסימנים שכן נשתנה הגוף שנים ויובל יוכיחו וחזר הדין הצד השוה שבהן שמוציאין בעלמא שש ויובל בעבד עברי וסימני מפטור עונשי. לחיוב עונשי' אף אני אביא מיתת האב שמוציא מרשות אב תוציא כאן מרשות אדון י"ל מה להצד השוה שבהן שכן מוציאין בעבדות תאמר במיתת האב שלא מצינו שמוציאה בעבדות אע"ג דהיא גופא בעינן למילף מ"מ כל כמה דלא ילפי' פירכא היא ולא נוכל ללמוד במה הצד:
14 רש"א ד מעניקים להם ר"ש לא פליג את"ק אלא בא להשמיענו יובל של רציעה דלא מני ליה ת"ק וגם דאין רציעה באשה:
15 אמה העבריה בסימנים ת"ל וכי תשלחנו. תי' דלקמן דרשי' ואף לאמתך תעשה כן להעניק וי"ל תרוויהו צריכי דאי לאו ואף לאמתך לא הוה מרבינן להעניק אמה העבריה מכי תשלחנו כיון דלא אשכחן ביה הענק כלל ואי לאו וכי תשלחנו מאף לאמתך לא הוה שמעינן להענק אלא ביוצאה בשש ויובל דומיא דעבד עברי אבל בסימנין לא: