תוספות הרא"ש על קידושין ל״ד

« תוספות הרא"ש על קידושין ל״ג ע״ב תוספות הרא"ש על קידושין ל״ה ע״א »

1 קידושין פתח ↗

וּתְפִילִּין.

1 עירובין פתח ↗

וְסָבַר רַבִּי עֲקִיבָא שַׁבָּת זְמַן תְּפִילִּין הוּא?! וְהָתַנְיָא, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: יָכוֹל יַנִּיחַ אָדָם תְּפִילִּין בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ״, מִי שֶׁצְּרִיכִין אוֹת, יָצְאוּ אֵלּוּ — שֶׁהֵן גּוּפָן אוֹת.

2 סוכה פתח ↗

אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא: הָא שְׁמוּאֵל אַמְרַהּ. אַהְדְּרִינְהוּ רַב יוֹסֵף לְאַפֵּיהּ וַאֲמַר לֵיהּ: אַטּוּ מִי קָאָמֵינָא לָךְ דְּלָא אַמְרַהּ שְׁמוּאֵל? אַמְרַהּ רַב, וְאַמְרַהּ שְׁמוּאֵל! אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא: הָכִי קָאָמֵינָא לָךְ דִּשְׁמוּאֵל אַמְרַהּ וְלָא רַב, דְּרַב אַכְשׁוֹרֵי מַכְשַׁר. כִּי הָא דְּרַב עַמְרָם חֲסִידָא רְמָא תְּכֵלְתָּא לְפַרְזוּמָא דְּאִינָשֵׁי בֵּיתֵיהּ. תְּלָאָן, וְלֹא פָּסַק רָאשֵׁי חוּטִין שֶׁלָּהֶן.

2 שבת פתח ↗

מַאי מִצְוָה? דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כָּךְ הָיָה מִנְהָגוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה בַּר אִלְעַאי, עֶרֶב שַׁבָּת מְבִיאִים לוֹ עֲרֵיבָה מְלֵאָה חַמִּין וְרוֹחֵץ פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו וּמִתְעַטֵּף, וְיוֹשֵׁב בִּסְדִינִין הַמְצוּיָּיצִין, וְדוֹמֶה לְמַלְאַךְ ה׳ צְבָאוֹת. וְהָיוּ תַּלְמִידָיו מְחַבִּין מִמֶּנּוּ כַּנְפֵי כְסוּתָן. אָמַר לָהֶן: בָּנַי, לֹא כָּךְ שָׁנִיתִי לָכֶם: סָדִין בְּצִיצִית, בֵּית שַׁמַּאי פּוֹטְרִין וּבֵית הִלֵּל מְחַיְּיבִין — וַהֲלָכָה כְּדִבְרֵי בֵּית הִלֵּל. וְאִינְהוּ סָבְרִי, גְּזֵירָה מִשּׁוּם כְּסוּת לַיְלָה.

3 קידושין פתח ↗

וְאֵיזוֹהִי מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלֹּא הַזְּמַן גְּרָמָהּ – מְזוּזָה, מַעֲקֶה, אֲבֵידָה, וְשִׁילּוּחַ הַקֵּן.

4 קידושין פתח ↗

וְנַקֵּישׁ מְזוּזָה לְתַלְמוּד תּוֹרָה! לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דִּכְתִיב: ״לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם״, גַּבְרֵי בָּעוּ חַיֵּי, נְשֵׁי לָא בָּעוּ חַיֵּי?!

5 קידושין פתח ↗

וַהֲרֵי סוּכָּה דְּמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָהּ, דִּכְתִיב ״בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים״, טַעְמָא דִּכְתַב רַחֲמָנָא הָאֶזְרָח לְהוֹצִיא אֶת הַנָּשִׁים, הָא לָאו הָכִי נָשִׁים חַיָּיבוֹת!

6 קידושין פתח ↗

וְאַדְּיָלְפִינַן מִתְּפִילִּין לִפְטוּרָא, נֵילַף מִשִּׂמְחָה לְחִיּוּבָא! אָמַר אַבָּיֵי: אִשָּׁה בַּעֲלָהּ מְשַׂמְּחָהּ.

6 פסחים פתח ↗

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֲנָשִׁים בָּרָאוּי לָהֶם, וְנָשִׁים בָּרָאוּי לָהֶן. אֲנָשִׁים בָּרָאוּי לָהֶם — בְּיַיִן. וְנָשִׁים בְּמַאי? תָּנֵי רַב יוֹסֵף: בְּבָבֶל — בְּבִגְדֵי צִבְעוֹנִין, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל — בְּבִגְדֵי פִּשְׁתָּן מְגוֹהָצִין.

7 זבחים פתח ↗

תַּלְמוּד לוֹמַר: ״חוּקָּה״–״חוּקָּה״ לִגְזֵירָה שָׁוָה.

8 יבמות פתח ↗

תִּינַח לְתַנָּא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. לְרַבָּנַן, מְנָא לְהוּ? נָפְקָא לְהוּ מֵ״רֹאשׁוֹ״. דְּתַנְיָא: ״רֹאשׁוֹ״ מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא תַקִּיפוּ אֶת פְּאַת רֹאשְׁכֶם״, שׁוֹמֵעַ אֲנִי אַף מְצוֹרָע כֵּן, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״רֹאשׁוֹ״. וְקָא סָבַר הַאי תַּנָּא הַקָּפַת כׇּל הָרֹאשׁ שְׁמָהּ הַקָּפָה. אִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לְלָאו דְּהַקָּפָה, שֶׁכֵּן לָאו שֶׁאֵין שָׁוֶה בַּכֹּל! אֶלָּא: אָתְיָא מִ״זְּקָנוֹ״. דְּתַנְיָא: ״זְקָנוֹ״ מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ״, שׁוֹמֵעַ אֲנִי אַף כֹּהֵן מְצוֹרָע כֵּן — תַּלְמוּד לוֹמַר ״זְקָנוֹ״. וְאִם אֵינוֹ עִנְיָן לְלָאו שֶׁאֵין שָׁוֶה בַּכֹּל, תְּנֵהוּ עִנְיָן לְלָאו הַשָּׁוֶה בַּכֹּל. וְאַכַּתִּי אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: שָׁאנֵי כֹּהֲנִים, הוֹאִיל וְרִיבָּה בָּהֶן הַכָּתוּב מִצְוֹת יְתֵירוֹת, אֲפִילּוּ לָאו שֶׁאֵין שָׁוֶה בַּכֹּל לָא דָּחֵי, קָא מַשְׁמַע לַן דְּדָחֵי! אֶלָּא, אָתְיָא מֵ״רֹאשׁוֹ״ דְּהָךְ תַּנָּא. דְּתַנְיָא: ״רֹאשׁוֹ״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ״תַּעַר לֹא יַעֲבוֹר עַל רֹאשׁוֹ״, שׁוֹמֵעַ אֲנִי אַף מְצוֹרָע וְנָזִיר כֵּן, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״רֹאשׁוֹ״. אִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לְנָזִיר מְצוֹרָע שֶׁכֵּן יֶשְׁנוֹ בִּשְׁאֵלָה. דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי — הָא דְּקַיְימָא לַן דְּאֵין עֲשֵׂה דּוֹחֶה לֹא תַעֲשֶׂה וַעֲשֵׂה, לִיגְמַר מִנָּזִיר! אֶלָּא, מִנָּזִיר מַאי טַעְמָא לָא גָּמְרִינַן, דְּאִיכָּא לְמִיפְרַךְ שֶׁכֵּן יֶשְׁנוֹ בִּשְׁאֵלָה. הָכִי נָמֵי אִיכָּא לְמִיפְרַךְ שֶׁכֵּן יֶשְׁנוֹ בִּשְׁאֵלָה. אֶלָּא, לְעוֹלָם מִקְּרָא קַמָּא. אִם כֵּן, לֵימָא קְרָא: ״צִיצִית תַּעֲשֶׂה לָּךְ״, ״גְּדִילִים״ לְמָה לִי? שְׁמַע מִינַּהּ לְאַפְנוֹיֵי. הַאי לְשִׁיעוּרָא הוּא דַּאֲתָא: גְּדִיל — ״שְׁנַיִם״, ״גְּדִילִים״ — אַרְבָּעָה: עֲשֵׂה גְּדִיל וּפוֹתְלֵהוּ מִתּוֹכוֹ! אִם כֵּן, לֵימָא קְרָא ״לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז״, ״צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו״ לְמָה לִי? שְׁמַע מִינַּהּ לְאַפְנוֹיֵי. וְאַכַּתִּי מִיבְּעֵי לֵיהּ: לְתוֹכֵף שְׁתֵּי תְכִיפוֹת — חִיבּוּר, וּתְכִיפָה אַחַת — אֵינוֹ חִיבּוּר! אִם כֵּן, לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא ״לֹא תִלְבַּשׁ צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו״, ״שַׁעַטְנֵז״ לְמָה לִי? שְׁמַע מִינַּהּ לְאַפְנוֹיֵי. וְאַכַּתִּי מִיבְּעֵי לֵיהּ, עַד שֶׁיְּהֵא שׁוּעַ טָווּי, וְנוּז! אֶלָּא: כּוּלַּהּ מִ״שַּׁעַטְנֵז״ נָפְקָא. אַשְׁכְּחַן דְּאָתֵי עֲשֵׂה וְדָחֵי לֹא תַעֲשֶׂה גְּרֵידָא, לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כָּרֵת — הֵיכָא אַשְׁכְּחַן דְּדָחֵי דְּאִיצְטְרִיךְ ״עָלֶיהָ״ לְמֵיסְרַהּ? וְכִי תֵּימָא נֵילַף מִמִּילָּה: מָה לְמִילָה, שֶׁכֵּן נִכְרְתוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה בְּרִיתוֹת! מִפֶּסַח: מָה לְפֶסַח שֶׁכֵּן כָּרֵת! מִתָּמִיד: מָה לְתָמִיד שֶׁכֵּן תָּדִיר! מֵחֲדָא לָא אָתְיָא, תֵּיתֵי מִתַּרְתֵּי: מֵהֵי תֵּיתֵי? מִמִּילָה וּפֶסַח — שֶׁכֵּן כָּרֵת! מִפֶּסַח וְתָמִיד — שֶׁכֵּן צוֹרֶךְ גָּבוֹהַּ. מִמִּילָה וְתָמִיד — שֶׁכֵּן יֶשְׁנוֹ לִפְנֵי הַדִּבּוּר, וְאַלִּיבָּא דְּמַאן דְּאָמַר עוֹלָה שֶׁהִקְרִיבוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר — עוֹלַת תָּמִיד הֲוָה. וּמִכּוּלְּהוּ נָמֵי, שֶׁכֵּן יֶשְׁנָן לִפְנֵי הַדִּבּוּר! אֶלָּא, אִיצְטְרִיךְ. סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא תֵּיתֵי מִכִּבּוּד אָב וָאֵם. דְּתַנְיָא: יָכוֹל יְהֵא כִּבּוּד אָב וָאֵם דּוֹחֶה שַׁבָּת — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמוֹרוּ״, כּוּלְּכֶם חַיָּיבִין בִּכְבוֹדִי. מַאי לָאו דַּאֲמַר לֵיהּ: שְׁחוֹט לִי, בַּשֵּׁל לִי, וְטַעְמָא דִּכְתַב רַחֲמָנָא ״אֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמוֹרוּ״, הָא לָאו הָכִי — דָּחֵי? לָא —

8 עבודה זרה פתח ↗

אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא קָאָמֵינָא לְחוּמְרָא, וְאַתְּ אָמְרַתְּ לְקוּלָּא — קוּלָּא וְחוּמְרָא לְחוּמְרָא פָּרְכִינַן.

1 גמרא ותפילין. אע"ג דקי"ל בהקומץ רבה דלילה זמן תפילין והלכה ואין מורים כן מ"מ הוי זמן גרמא לפי שאינן נוהגות בשבתות וי"ט כדאי' בפ' בתרא דעירו':

2 וציצית אר"ת דהיינו כר"ש בפ' התכלת דסבר לילה לאו זמן ציצית הוא ופוטר נשים מציצית והלכתא כוותיה וסתמא דתלמודא בפ' במה מדליקין כוותיה דמפ' טעמיה דסדין פטורה מן הציצית גזירה משום כסות לילה והיינו דוקא לר"ש והוה מצי למימר טעמא גזירה שמא יקרע כסותו בתוך ג' ויתפרנו דהוי אליבא דכ"ע אלא לא חשש כיון דהלכתא כר"ש וכן בפ"ב דברכות דבמערב' אין אומרים פ' ציצית בלילה ומסיק דקא' אביי אנן מתחילינן מדמתחלי' במערבא וכיון דמתחלי' גמרי'. עוד אמרי בפ"ק דסוכה י"א. רב עמרם חסידא רמא תכלתא לפרזמא דאינשי ביתיה * מיהו רש"י פי' שם דסבר כמ"ד לילה זמן ציצית וע' תוס' שם אי"ק ס"ט| משמע דכ"ע לא עבדי כן. תי' היכי חשיבא ציצית מ"ע שהזמן גרמא למ"ד ציצית חובת טלית הוא כיון דכלי קופסא חייבים בציצית א"כ כסות יום חייבת וכסות לילה פטורה וצריך להטיל ציצית לכל כסות יום אפי' יתעטף בו בלילה וכסות לילה פטור אפי' יתעטף בו ביום ומ"ד נמי חובת גבר' הוא ק' דאמרי' וראיתם אותו פרט לכסות לילה משמע דכסות לילה פטורה אפילו כשלובשה ביום וא"ת וגבי כסות יום חייבת כשלובשה בלילה ואין הזמן גורם לחייב האדם ביום יותר מבלילה ויש לומר דאפילו הכי כיון דלבישת יום גורם החיוב חשיב שפיר הזמן גרמא וילפי' שפיר מתפילין לפטור נשים אע"ג דלא הוו ממש כעין תפילין ולא ידענא מהיכא יש לו לר' סברא זו שחיוב הציצית תלוי במה שהכסות מיוחד ליום אי משום דדרשי' אותו פרט לכסות לילה נר' דה"פ לכסות שאתה לובשו בלילה דלא הוי בכלל וראיתם אותו ונקט כסות לילה לישנא דקרא נקט כסותך אשר תכסה בה אבל כשמתעטף ביום אפי' בכסות המיוחד ללילה חייב למ"ד חובת גברא הוא:

3 מעקה ושילוח הקן ואבידה תי' דבכל הני כתי' לאו במעקה כתי' לא תשים דמים בביתך אע"ג דמוקמי לה במגדל כלב רע או למעמיד סולם רעוע דהיינו שימה בידים מ"מ פשטי' דקר' קאי אמעקא והכי דריש לה בספרי ועשית זו מ"ע ולא תשים דמים בביתך זו מצות לא תעשה ובשילוח הקן כתיב לא תקח האם על הבנים ובאבידה כתיב לא תוכל להתעלם ונר' דלא שייך לא תשים דמים אלא כשבונים תחילה בית על דעת שלא לעשות מעקה דאכי תבנה בית חדש קאי שלא יבנהו לדעת כן לשום דמים בביתו אבל אם היה דעתו לעשות מעקה ולאחר שבנאו נמלך או שעשה מעקה ונפל אין בו אלא עשה שילוח הקן נמי משכחת לה כגון שנטלה ע"מ לשלחה דליכא אלא עשה כדאי' בפ' בתרא דחולין. ואבידה נמי משכחת לה כדאי' בפ' אלו מציאות כ"ו עולה שניטלה לפני יאוש ע"מ להחזירה ולאחר יאוש נתכוון לגזלה אינו עובר אלא משום השב תשיבם. וא"ת כיון דמחוייב בהשבה איכא לאו דלא תגזול אע"ג דלא אתא לידיה באיסורא מידי דהוה אכובש שכר שכיר דבריש איזהו נשך וי"ל דלא שייך לא תגזול מאחר שנתייאש:

4 נברי בעו חיי נשי לא בעו חיי ומה"ט אין שייך לדרוש במזוזה בניכם ולא בנותיכם כמו שאנו דורשים בתלמוד וא"ת בתלמוד כתיב גמי כי היא חייך ואורך ימיך י"ל דלא משמע ליה נתינת טעם כ"כ כמו למען ירבו ימיכם וא"ת והא למען ירבו ימיכם קאי נמי את"ת דדרשי' מיניה בפ' במה מדליקין דבעון ביטול תורה בנים מתים כשהם קטנים וי"ל דמ"מ בתלמוד תורה נשים פטורות דכתיב ביה בהדייא בניכם ולא בנותיכם אבל מזוזה דלא אתי אלא מהיקשא דת"ת אהני מה שעיקרו כתיב במזוזה למען ירבו ימיכם לאפוקי מהקישא:

5 האזרח להוציא את הנשים בסוף הישן מסיק דהלכתא הכי וקר' לדרשא אחרינא:

6 בגמ' אמר אביי אשה בעלה משמחה פירש"י בבגדים נאים ובכלי פשתן וק' לר"ת היינו דוקא בזמן שאין ב"ה קיים כדמוכח בערבי פסחים דאמר אנשים בראוי להם ביין ונשים בראויי להם בבגדי צבעוני' ומוקי לה בזמן שאין ב"ה קיים אבל בזמן שב"ה קיים אין שמחה אלא בבשר שנ' וזבחת שלמים ואכלת שם ותניא בפ"ק דחגיגה ג' מצוות נצטוו יש' ראיה חגיגה ושמחה יש בראיה מה שאין בשתיהן שכולה לגבוה ויש בחגיגה שאין בשתיהן שהיא לפני הדבור ויש בשמחה מה שאין בשתיהן שנוהגת באנשים ובנשים אלמא בגוף הקרבן מחייבי ועוד אמרי' בפירקא גבי קטן עד האידנא מאן אתייא וקאמר אביי עד האידנא דהוה אימיה מחייבא בשמחה אתייא ואי שמחה דנשים בכלי פשתן מה צריכה לבא ירושלים בביתה יכולה לעשות זה ומפ' ר"ת אשה בעלה משמחה בשלמי שמחה שהחובה שלה מוטלת על בעלה ובאלמנה נמי על מי ששרויה אצלו אבל היא גופא לא מיחייבא לאייתויי:

7 ואנא אמינא טפלים חייבים נשים לכ"ש. תי' מה ענין ק"ו זה אצל מצה דמשמע משום דכתיב מצה הוא הא אפי' בלא מצה נמי יכול לדרוש ק"ו זה. וי"ל דאי לאו מצה לא אייתו נשים לק"ו דטפלים משום דטפלים אתו לכלל חיובא אבל השתא דכתיב מצה אמרי' ומה מצה דטפלים פטורים נשים חייבות הקהל דטפלים חייבים אינו דין שיהיו נשים חייבות וא"ת האי ק"ו למה ליה ניליף הקהל במה מצינו ממצה י"ל משום דאי לאו ק"ו הוה ילפי' הקהל מראיה אבל השתא דאיכא ק"ו מוקמינן ג"ש למילתא אחריתי וילפינן נמי האי ק"ו וכי האי גונא אמרי' לעיל לגבי יום הכיפורים כתיבא חוקה ודרשי' ק"ו אע"ג דחוקה הוא ג"ש כדפי' ר"ת פ"ב דזבחים וכן בפ"ק דזבחים גבי היקשא דיליף ר"א אשם שנכנס דמו לפנים פסול משום דאיתקש לחטאת דכתיב כחטאת כאשם ורבנן לא ילפינן מהקישא לפסול אשם משום דאתי בק"ו מעולה אע"ג דרבנן נמי אית להו הקישא כדקאמר התם לרבנן מאי הלכתא איתקש חטאת לאשם אלמא לא אתי הקישא ומפיק ק"ו אע"ג דקי"ל דאין הקישא למחצה:

8 וניליף מת"ת אע"ג דקי"ל בפ"ק דיבמות דף ה' גבי אשת את ואחת אשה ובפ' כל הצלמים גבי נעבד ואתנן דכל היכא דאיכא לאקושי לקולא ולחומרא לחומרא מקשי' הכא נ"ל סברא למילף מת"ת לקולא טפי ממורא לחומרא משום דשאני אב ואם דהוקש כבודם לכבוד המקום כדאמרי' בסוף אלו מציאות דאע"ג דבכל התורה כולה ק"ל דאין עשה דוחה את לא תעשה ואי לאו דאשמועי' דכולכם חייבים בכבודי ק"ו דכיבוד אב ואם דחי עשה ול"ת משום שהוקש כבודם לכבוד המקום אלמא לא ילפינן שאר מצות ממורא:

1 מנחות פתח ↗

וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: וְאִם לְשׇׁמְרָן – מוּתָּר. וְאָמַר רָבִינָא: הֲוָה יָתֵיבְנָא קַמֵּיהּ דְּרַב אָשֵׁי וְחָשַׁךְ, וְהִנִּיחַ תְּפִילִּין, וַאֲמַרִי לֵיהּ: לְשׇׁמְרָן קָא בָעֵי לְהוּ מָר? וַאֲמַר לִי: אִין. וַחֲזֵיתֵיהּ לְדַעְתֵּיהּ דְּלָאו לְשׇׁמְרָן הוּא בָּעֵי, קָסָבַר: הֲלָכָה וְאֵין מוֹרִין כֵּן.

2 מנחות פתח ↗

תָּנוּ רַבָּנַן: הַכֹּל חַיָּיבִין בְּצִיצִית, כֹּהֲנִים, לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים, גֵּרִים, נָשִׁים וַעֲבָדִים. רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר בְּנָשִׁים, מִפְּנֵי שֶׁמִּצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָאּ הוּא, וְכׇל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָאּ נָשִׁים פְּטוּרוֹת.

2 ברכות פתח ↗

אָמַר אַבָּיֵי: הִלְכָּךְ, אֲנַן אַתְחוֹלֵי מַתְחֲלִינַן, דְּקָא מַתְחֲלִי בְּמַעְרְבָא, וְכֵיוָן דְּאַתְחֲלִינַן — מִגְמָר נָמֵי גָּמְרִינַן. דְּהָא אָמַר רַב כָּהֲנָא אָמַר רַב לֹא יַתְחִיל, וְאִם הִתְחִיל גּוֹמֵר.

3 חולין פתח ↗

אֶלָּא אָמַר מָר בַּר רַב אָשֵׁי: כְּגוֹן שֶׁנְּטָלָהּ עַל מְנָת לְשַׁלֵּחַ, דְּלָאו לֵיכָּא, עֲשֵׂה הוּא דְּאִיכָּא, וְלֵיתֵי עֲשֵׂה וְלִידְחֵי עֲשֵׂה.

4 שבת פתח ↗

פְּלִיגִי בַּהּ רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה. חַד אָמַר בַּעֲוֹן מְזוּזָה, וְחַד אָמַר בַּעֲוֹן צִיצִית. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר בַּעֲוֹן מְזוּזָה, דִּכְתִיב: ״וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ״, וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ: ״לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם״. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר בַּעֲוֹן צִיצִית מַאי טַעְמָא? אָמַר רַב כָּהֲנָא, וְאִיתֵּימָא שֵׁילָא מָרִי, דִּכְתִיב: ״גַּם בִּכְנָפַיִךְ נִמְצְאוּ דַּם נַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים נְקִיִּים״. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: לְמַאן דְּאָמַר בַּעֲוֹן מְזוּזָה נָמֵי מֵהָכָא, דִּכְתִיב: ״לֹא בַּמַּחְתֶּרֶת מְצָאתִים״ — שֶׁעָשׂוּ פְּתָחִים כְּמַחְתֶּרֶת.

5 סוכה פתח ↗

אָמַר מָר: ״הָאֶזְרָח״ — לְהוֹצִיא אֶת הַנָּשִׁים. לְמֵימְרָא דְּ״אֶזְרָח״, בֵּין נָשִׁים בֵּין גַּבְרֵי מַשְׁמַע? וְהָתַנְיָא: ״הָאֶזְרָח״ — לְרַבּוֹת אֶת הַנָּשִׁים הָאֶזְרָחִיּוֹת, שֶׁחַיָּיבוֹת בְּעִינּוּי. אַלְמָא ״אֶזְרָח״ — גַּבְרֵי מַשְׁמַע! אָמַר רַבָּה: הִלְכְתָא נִינְהוּ וְאַסְמְכִינְהוּ רַבָּנַן אַקְּרָאֵי.

6 חגיגה פתח ↗

יֵשׁ בַּחֲגִיגָה מַה שֶּׁאֵין בִּשְׁתֵּיהֶן, שֶׁחֲגִיגָה יֶשְׁנָהּ לִפְנֵי הַדִּיבּוּר, מַה שֶּׁאֵין בִּשְׁתֵּיהֶן. יֵשׁ בַּשִּׂמְחָה מַה שֶּׁאֵין בִּשְׁתֵּיהֶן, שֶׁהַשִּׂמְחָה נוֹהֶגֶת בַּאֲנָשִׁים וּבְנָשִׁים, מַה שֶּׁאֵין בִּשְׁתֵּיהֶן.

7 קידושין פתח ↗

אֶלָּא נִיכְתּוֹב רַחֲמָנָא מַצָּה, וְלָא בָּעֵי הַקְהֵל, וַאֲנָא אָמֵינָא: טְפָלִים חַיָּיבִים, נָשִׁים לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?! הִילְכָּךְ, הָוֵה לְהוּ שְׁנֵי כְתוּבִים הַבָּאִים כְּאֶחָד, וְאֵין מְלַמְּדִים.

8 קידושין פתח ↗

וְנֵילַף מִתַּלְמוּד תּוֹרָה! – מִשּׁוּם דְּהָוֵה לֵיהּ תַּלְמוּד תּוֹרָה וּפְרִיָּה וּרְבִיָּה שְׁנֵי כְתוּבִים הַבָּאִים כְּאֶחָד, וְכֹל שְׁנֵי כְתוּבִים הַבָּאִים כְּאֶחָד אֵין מְלַמְּדִים.

8 בבא מציעא פתח ↗

בְּבֵית הַקְּבָרוֹת לֹא יִטַּמֵּא לָהּ. תָּנוּ רַבָּנַן: מִנַּיִן שֶׁאִם אָמַר לוֹ אָבִיו ״הִיטַּמֵּא״, אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ ״אַל תַּחְזִיר״ שֶׁלֹּא יִשְׁמַע לוֹ? שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי ה׳״, כּוּלְּכֶם חַיָּיבִין בִּכְבוֹדִי.

« תוספות הרא"ש על קידושין ל״ג ע״ב תוספות הרא"ש על קידושין ל״ה ע״א »