מפרשים:
1 גמרא נתן ונתון לון ליהושע שהיה לוי ואף על גב דקנסינהו עזרא למ"ד קנסא לכהנים. א"ג איכא למימר דסבר כר"ע דאמר מן התורה ללוי ולא לכהן ובתר דקנסינהו אף לכהן ולמ"ד קנסא לעניים נוטל בתורת עניות דעני הוה ומה שלא נתן גם מעשר עני משום דאמרי' בעירובין הנותן מתנותיו לכהן אחד מביא רעה רעב| לעולם דכתיב ועירא היאירי היה כהן לדוד וסמיך ליה ויהי רעב א"נ הי"ל לריב"ח מאתים זוז ולא היה יכול ליטול בתורת עניות הואיל והיה מתפרנס בדוחק כדאיתא בברכות ,כח. מכותלי ביתך ניכר שפחמי אתה ובהוריות כ"כ יש בידך ואתה יורד בספי':
2 ומקומו מושכר לו ובסיפא קתני נתקבלו שכר זה מזה ותי' למה לא השאיל להם המקום ויקנהו להם בחליפין ובכך יקנו המעשר כדאמרי' בהזורק דף ע"ז לושיל לה לההוא דוכתא דיתיב ביה גיטה ותיזיל איהי ותיחוד ותפחד ותחזיק ביה וניקנה. תי' דשדה * נר' דכוונת הרב לו' דדוקא שדה במכר הוא דאיבעיא להו אבל בשאלה פשיטא ליה דלא ק' ובשטה כתב וז"ל והב"ת מסתפק אם ניקנין מטלטלין אגב שאלת קרקע ע"ש. בשאלה ומטלטלי במתנה לא מקנו באגב כדבעי למימר קמן בשמעתי' גבי שדה במכר ומטלטלין במתנה דלא מיקנו באגב הניחא למ"ד בפ"ק דב"מ דקנו מטעם אגב אלא לר' אבא דאמר בפ"ק דב"מ דקנו מטעם חצר לא שייך למימר הכי. ומתוך זה נר' לדקדק דאין שאלת קרקע נקנה בחליפין:
3 חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה ואע"ג דאמרי' בריש אעפ"י כתובו וחתומו והבו לי' קנו מיניה לא צריך לאמלוכי ביה וה"ה כתובו וחתומו אי קנו מיניה כותבים שלא ברשות דהא אמרי' בחזקת הבתים סתם קנין לכתיבה הוא עומד ולא נקט כתובו וחתומו אלא למימר דאע"ג דאמר כתובו והבו ליה אי לא קנו מיניה צריך לאמלוכי ביה קודם שכתבו ויתנו אבל אי קנו מניה לא צריך לאמלוכי ביה אלא יכתבו ויתנו מ"מ היכא דחזר בו לא יכתבו ויתנו. וא"ת אמאי יכול לחזור בו זה נהנה וזה אינו חסר דמה הפסד יש לו בכתיבת השטר או במכר דלא ליגבי ממשעבדי הא בלא שטר נמי גבי דין כדין מוכר שדהו בעדים גובה ממשעבדי כדאמרי' בחזקת הבתים המוכר שדהו בעדים גובה מנכסי' משועבדים ואי מתנה כ"ש שאינו מפסיד כלום דהא לא גבי ממשעבדי ואינו אלא לראיה בעלמא וי"ל דבין במכר בין במתנה חסר הוא בדבר משום דאיכא קלא טפי בשטר מבעדים דזילי נכסיה טפי וגם יראי' להלוות לו כשמכר או נתן לפי שנתמעטו שעבוד קרקעותיו וכה"ג אשכחן בפ' אלמנה ניזונת דאם אמר לשלוחו למכור שדהו לא' ומכרה לב' דמצי א"ל לא ניחא לי דליפשו שטרי עלי והא דאמרי' בפ' גט פשוט דמי שנמחק לו שטר חובו ב"ד כותבים לו שטר אחר ואין יכול למחות י"ל שאני התם שכבר היה לו שטר ואין לו להפסיד זכותו במה שנמחק ומיהו יכול הלוקח לחזור בו אם לא יכתוב לו משום דא"ל אד אדעתא דשטר זבינא מינך:
4 ע"מ שתכתבו לו את השטר חוזר בין בשטר בין בשדה. יש מקשים אמאי חוזר בזה ובזה יכתבו הם השטר מיד דהוה כשאר תנאי' דעלמא דאלו אמר זכו בשדה זו לפלוני ע"מ שתתנו לו מאתים זוז לא מצי למהדר ביה ולו' לא תתנו לו ולא יתקיים המקח אלא בע"כ יתנו לו וזוכה למפרע דקי"ל כל האומר ע"מ כאו' מעכשיו דמי. ומתרצים דשאני הכא דאינן יכולין לכתוב השטר לחובתו בלי רשותו הוא עשאם שלוחים לכתוב יכול לבטל ול"נ דאפי' אמר זכו בשדה זו לפלוני ע"מ שתתנו לו מאתים זוז יכול לחזור בו ולבטל התנאי והמעשה ולא אמרי' יתקיים התנאי בע"כ ויתקיים המעשה למפרע משום דתנאי זה אינו אלא פטומי מילתא בעלמא הוא כיון שהוא טובתו של הלוקח ועליה דידיה רמיא לאקנויי ולא על המוכר הילכך לטובת המוכר לאו תנאי הוא ויכול המוכר לבטל התנאי והמעשה בטל התה ממילא אבל לטובת המוכר הוי תנאה ואם חזר בזמן התנאי גם המעשה בטל:
5 חוזר בין בשטר בין בשדה ונ"ל דאין כותבי' אלא מדעת המוכר אע"ג דאמרי' קנו לא צריך לאמלוכי ביה הנ"מ כשקנו מניה בלא תנאי דכיון דיפה כחו להקנות לו מיד מסתמא דעתו שיכתבו לו את השטר אבל כשתלה הקנין בתנאי אין כאן ייפוי כח לגלות שדעתו שיכתבו לו את השטר בלא דעתו:
6 נקנה שטר בכל מקום שהוא. וא"ת מאי רבותא בשטר יותר משאר מטלטלים שניקני' באגב. ואין לו' דאע"ג דבשאר מטלטלים בעי' אגב וקני הב' בשטר דהוה אפסר' דארעא לא בעי' דא"כ הו"ל לומר בסמוך מהכא דבעי' בשאר מטלטלים אגב וקני וי"ל דקמ"ל דאפילו לקנות השעבוד הכתוב בו קני בחוב דוקא החפץ נקנה באגב כדאמרי' לעיל גבי מוסרה דבעי' קנין חשוב טפי לקנות השעבוד:
7 ואידך אם קדם מוכר וכתב את השטר כאותה ששנינו וכו' וא"ת שכיון שאמר כאותה ששנינו ואותה ששנינו הא אוקימנא בפ"ק דב"מ דף י"ג גבי מצא שטרי חוב בשטרי אקניאתא דמשעת קנין שעבד נפשיה הא בשטרי דלאו אקניאתא לא כתבי' דחיישי' דשמא כתב ללוות בסיון ולא לווה עד תשרי כדאי' התם וא"כ ע"כ הכא בשטרי אקניאתא קאמר וכיון שכן היאך יקנה השטר אגב קרקע זה דהא משעת קנין קנאו והוה דידיה ולא דמוכר ואין קונין באגב שדה של קונה ואפי' התנה שלא יקנה עד שיתן לו דמי השדה מ"מ כל שנתן למפרע הוא קונה משעת קנין וי"ל דהכא לאו כאותה שאמרו בעלמא ודוגמא נקט ולא שיהא ממש באותה כלומר בשטרי הקנאה אלא בשטרי דלאו הקנאה ודלא כאביי דאמר מיהו בחותמיו זכין לו וכגון דא"ל כתובו שטר מכר לפלוני ויהיה בידכם ואם יבא היום ויפייסני ויזכה בשדה יזכה בשדה מעכשיו ואם לאו קרעוהו ובא ופייסו בו ביום וזכה בשדה וזכה בשטר בכל מקום שהוא דאגב וקני בעי' כך תי' מורי הרשב"א:
8 והא עלה קתני זו היא כו' פשיט מהכא דלא בעי צבורין דילמא מהך מתני' יליף דאפי' ש שעבד ומ"מ כיון דשטרא אפסרא דארעא הוא דילמא הכא הוא דלא בעי' צבורים י"ל מדהוצרך להביא ראיה שנקנה באגב כמו דלא קני טפי מעלמא:
9 איבעיא להו שדה במכר ומטלטלים במתנה דאגב הוא קנין גרוע הילכך אין לנו לומר אלא כמו שמצי' ביהושפט וה"ה נמי אם היה הכל מכר ומה"ט אמר רבא לקמיה דבעי' שנתן דמי כולן הוא:
10 תניא כוותיה דרבא וכו' תי' מאי מייתי ראיה ממכר לו אשה שאני התם דקנין קרוע הוא דלא קני אלא בחזקה אגב דקני אפי' בכסף ושטר לעולם אימא לך אפי' לא נתן דמי כולן י"ל דלא דמי לרבא אלא שיוצא במקום כיון שמוציא במקום אחר שמחלק בין היכא דנתן דמי כולן ללא נתן בקנין אגב נמי כיון שאינו עושה שום קנין בגוף הדבר אלא שנקנה אגב אחר איכא למימר דלא קני אם לא נתן דמי כולן:
11 גמרא בד"א שנתן לו דמי כולם. וא"ת כיון דנתן דמי כולן בלא חזקה נמי קרקע נקנה בכסף וי"ל דמיירי במקום שכותבים את השטר אע"ג דכסף לא קנה חזקה קניא ומצי' למדחי דמיירי שנתן לו דמי כולן ואפ"ה אין כאן קנין כסף דמיירי כגון שנתן לו משכון כדאמרי' לעיל מנה אין כאן משכון אין כאן או שהיה חייב לו מלוה אבל לישנא דנותן לו דמי כולן לא משמע הכי ועוד יש לדקדק מכאן דחזקה קונה אף בלא כסף מדהוצרך לו' בי' שדות בי' מדינות לא קנה אלא כנגד מעותיו מכלל דבשדה קנה בחזקה אף בלא מעות והיינו טעמא דאלים קנין חזקה טפי משום שעשה מעשה של דבר בגוף הדבר מידי דהוה אמשיכה דקניא בלא כסף והא דלא קאמר יפה כח חזקה שקונה לבדה משא"כ בכסף ושטר משום דלא חשיב אלא דבר שאין כסף ושטר קונין כגון י' שדות בי' מדינות אבל כסף ושטר קונה כל א' לבדו אם פי' כנ"ל:
12 מכר לו י' שדות בי' מדינות כיון שהחזיק בא' מהם קנה כולן והא דאמר שמואל בחזקת הבתים דלא קנה אלא מכושו בלבד ואמרי' נמי בחזקת הבתים במצר מפסיקה היינו דוקא בנכסי הגר אבל בדעת אחרת מקנה אותו קנה הכל:
13 אלו מכר מסר לו י' בהמות לא בעי למימר שכולן קצורות באפסר א' ואחז באפסר א' לקנות כולן דהא לא דמי לי' שדות בי' מדינות דכיון דאחז באפסר א' והוא אחז בטלפא או בשערה של א' מהם דליכא מסירה אלא באותה שאחז בה ואחרנייתא מקנו אגבה כמו י' שדות בי' מדינות והחזיק בא' ומשני התם איגודו בידו שכולם אין דבר מפסיק ביניהם הילכך כשהוא אוחז בטלפא של א' מהן זכה בכולם. ונר' דדוקא שנתן דמי כל הבהמות כי היכי דבעינן בשדות שנותן דמי כולן, בשדה ובשדות דסתם כזו קני דמיא כיון שהם רחוקים משדה כי זיל קני משמע זו ולא את השאר הכא לאו זו קני הוא נראה דאם א"ל בהדייא קני כולן בחזקה של זו קנה אע"ג שלא במתנה דלא מיחסר נתינת דמים:
14 אותיות נקנית במסי' כותבי' שטר קודם הלואה או קודם מכירה על דעת שאם ליקח המלוה צריך להקנותו להו דהקנאה אותיות בעלמא כן כתב הרשב"א:
15 אמן מאיש זה אמן מאיש אחר מהכא לא מצי למילף דלא דמי לקרקעות דלאו בת שבועה כלל הן אבל איש אחר בר שבועה על ידו וכן מפרש בירושלמי וא"ת והרי תרי אמן כתיבי ומנ"ל כל הני י"ל דאלה ושבועה ואיש זה ואיש אחר מחד אמן נפקי דקאי אכל מאי דכתיב בירושלמי בפרשה ואלה ושבועה בהדיא כתיבי ואיש אחר נמי הא כתיב מבלעדי אישך ומכל אדם משמע ואכולהו אמן ואידך אמן לארוסה ושומרת יבם קאתי:
16 לא שותות ולא נוטלות כתובה ואע"ג דפליגי רבנן בבבא שאחריה מתו בעליהן עד שלא שתו דאמרינן נוטלות כתובה ולא שותות אסרה עצמה על בעלה:
17 מ"ט תחת אישך אמר רח' וא"ת תיפוק לי' דמובלעדי אישך כתיב ודרשי' בפ' הבא על יבמתו שקדמה שכיבת בעל לבועל בסוטה פריך לה פי' ארוסה ושומרת יבם ומשני דאיצטריך לבא עליה ארוס בבית אביה ויבם בבית חמיה:
18 אלא דקני לה כשהוא ארוסה וקא משקי לה כשהיא נשואה ותחת אישך דקאמר רח' שאת עכשיו תחת אישך וא"ת מנ"ל לפרושי קרא הכי דטומאה תחת אישך משמע שהסתירה בנישואין וי"ל כי היכי דמרבה בסוטה פ' ארוסה מאיש זה קנוי דאירוסין ה"נ משהסתירה:
19 בדקי לה מייא פירש"י הא דלא מוקי לה בדקני לה ארוסה ואיסתתרא ומשקה כשנכנסה לחופה ולא בא עליה דקרי ביה תחת אישך והו"ל מנוקה מעון הא בעי לאוקומי הכי במס' יבמו' מותי אותיבנא לה מבלעדי אישך שקדמה שכיבת בעל לבועל ולא שקדמה שכיבת בועל לבעל וק' לפי' דע"כ עולא נמי מפ' לה הכי בבא עליה ארוסה בבית אביה דאי לאו הכי דפר' לזה ולא בדק מייא בשביל שאינו מנוקה מעון תיפוק לי' שלא קדמה שכיבת בעל אלא י"ל דעולא ס"ל דאין חופה לפסולו' הילכך נכנסה לחופה ולא נבעלה חשיבא נשואה ולא קרי' ביה תחת אישך. תי' דרב ששת דסבירא ליה התם דיש חופה לפסול לה ומוקי כשנכנסה לחופה ולא נבעלה גלגול שבועה מ"ל וי"ל שהוא היה סובר אמן מאיש אחר אפי' דדמי לקרקעו' שאין מקנין מקנאין. על ידו כדאמרי' בסוטה פ' הרואה כשם:
20 ונקה האיש מעון אמר רח' וא"ת ולוקמה כגון שבה עליה שוגג שלא ידע שנסתרה בשעת נישואין דבכה"ג חשיב מנוקה מעון דהא כי מוקי לה ע"י גלגול ואז מנוקה מעון הוא אם זינתה מן האירוסין אלא כיון דשוגג הוא מנוקה מעון קרי' ביה וכן מוכח בפ"ק דסוטה דף ו' דדייק שיש לה עדים במדינת הים אין המים בודקים אותה כדתנן התם ושבאו לה עדים שהיא טמאה דאי אמרת המים בודקים הא מדלא בדקי מייא סהדי שקרי נינהו ומאי הוכחה היא דילמא משום שבא עליה שוגג לא בדקוה מייא אלא ודאי שוגג מנוקה מעון קרית ביה ולמזיד ליכא למיחש שא"כ לא היה משקה אותה שיודע הוא שלא יבדקוה המים וי"ל כיון דבשעת השקאה הוא יודע שבא עליה באיסור אע"ג דשוגג הוא לא חשיב מנוקה מעון אבל ע"י גלגול וכההיא דסוטה שאינו יודע בשעת השקאה מניקה מעון קרי' ביה. וא"ת וניליף ק"ו מסוטה שהיא ספק ומגלגלים אע"ג דלא ניתן ליתבע דיודע ממון שניתן ליתבע בעד א' דיליף ק"ו ודספק לא ניתן ליתבע:
21 וא"ת למה לי ק"ו ניליף מהאי גופא דמגלגלים בממון משום דנאמרה שבועה בפנים ונאמרה שבועה בחוץ דאי לאו האי ק"ו לא הוה ילפי' בהאי מה מצינו ממונא מאיסורא אבל השתא דשמעי' מק"ו דמגלגלין עליה ודאי שייך ללמוד מה מצינו שעשה ספק כודאי. ונר' שלא על כל הספיקות מגלגלים וגם נמי אין מגלגלים אלא על טענת בריא של הנתבע פס' בפ' כל הנשבעי' שאם נתחייב אדם לחבירו הגיעה שאינו יכול לגלגל עליו ולומר השבע לי שלא גנבת לי שום דבר מעולם אלא דוקא בספק שיש לנו לחוש קצת כגון שנעשה לו שותף או אריס דכי האי גוונא אמרי' בסוף הנשבעי' דמגלגלי' וכן בסוטה שאנו למידים ממנה יש לחוש ולזכות דמעיקרא דייק דרגלים לדבר שהיא שהתה וקנא לה ונסתרה: