תוספות הרא"ש על קידושין מ״א

« תוספות הרא"ש על קידושין מ׳ ×¢×´×‘ תוספות הרא"ש על קידושין מ״ב ×¢×´× »

1 קידושין פתח ↗

גְּמָ׳ הַשְׁתָּא בִּשְׁלוּחוֹ מְקַדֵּשׁ, בּוֹ מִיבַּעְיָא?! אָמַר רַב יוֹסֵף: מִצְוָה בּוֹ יוֹתֵר מִבִּשְׁלוּחוֹ. כִּי הָא דְּרַב סָפְרָא מְחָרֵיךְ רֵישָׁא, רָבָא מָלַח שִׁיבּוּטָא.

2 קידושין פתח ↗

3 קידושין פתח ↗

אִיכָּא דְּאָמְרִי: בְּהָא אִיסּוּרָא נָמֵי אִית בֵּהּ, כִּדְרַב יְהוּדָה אָמַר רַב. דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אָסוּר לָאָדָם שֶׁיְּקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה עַד שֶׁיִּרְאֶנָּה, שֶׁמָּא יִרְאֶה בָּהּ דָּבָר מְגוּנֶּה וְתִתְגַּנֶּה עָלָיו, וְרַחֲמָנָא אָמַר: ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״.

4 קידושין פתח ↗

וְכִי אִיתְּמַר דְּרַב יוֹסֵף – אַסֵּיפָא אִיתְּמַר, הָאִשָּׁה מִתְקַדֶּשֶׁת בָּהּ וּבִשְׁלוּחָהּ. הַשְׁתָּא בִּשְׁלוּחָהּ מִיקַּדְּשָׁא בָּהּ מִיבַּעְיָא?! אָמַר רַב יוֹסֵף: מִצְוָה בָּהּ יוֹתֵר מִבִּשְׁלוּחָהּ. כִּי הָא דְּרַב סָפְרָא מְחָרֵיךְ רֵישָׁא, רָבָא מָלַח שִׁיבּוּטָא.

5 קידושין פתח ↗

הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ כְּשֶׁהִיא נַעֲרָה. כְּשֶׁהִיא נַעֲרָה – אִין, כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה – לָא. מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַב, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב וְאִיתֵּימָא רַבִּי אֶלְעָזָר: אָסוּר לְאָדָם שֶׁיְּקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה, עַד שֶׁתִּגְדַּל וְתֹאמַר: ״בִּפְלוֹנִי אֲנִי רוֹצָה״.

6 קידושין פתח ↗

7 קידושין פתח ↗

שְׁלִיחוּת מְנָלַן? דְּתַנְיָא: ״וְשִׁלַּח״ – מְלַמֵּד שֶׁהוּא עוֹשֶׂה שָׁלִיחַ.

8 יבמות פתח ↗

וְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ״, מִי שֶׁמְּשַׁלְּחָהּ וְאֵינָהּ חוֹזֶרֶת, יָצְתָה זוֹ, שֶׁמְּשַׁלְּחָהּ וְחוֹזֶרֶת.

9 קידושין פתח ↗

״וְשִׁלְּחָהּ״ – מְלַמֵּד שֶׁהִיא עוֹשָׂה ״שָׁלִיחַ״. ״וְשִׁלַּח״ ״וְשִׁלְּחָהּ״ – מְלַמֵּד שֶׁהַשָּׁלִיחַ עוֹשֶׂה שָׁלִיחַ.

10 קידושין פתח ↗

אַשְׁכְּחַן בְּגֵירוּשִׁין, בְּקִידּוּשִׁין מְנָלַן? וְכִי תֵּימָא דְּיָלֵיף מִגֵּירוּשִׁין – מָה לְגֵירוּשִׁין, שֶׁכֵּן יֶשְׁנָן בְּעַל כׇּרְחָהּ! אָמַר קְרָא: ״וְיָצְאָה״ ״וְהָיְתָה״ – מַקִּישׁ הֲוָיָה לִיצִיאָה, מָה יְצִיאָה מְשַׁוֵּי שָׁלִיחַ – אַף הֲוָיָה נָמֵי מְשַׁוֵּי שָׁלִיחַ.

11 קידושין פתח ↗

וְאֶלָּא הָא דִּתְנַן: הָאוֹמֵר לִשְׁלוּחוֹ: ״צֵא תְּרוֹם״ – תּוֹרֵם כְּדַעַת בַּעַל הַבַּיִת. וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ דַּעַת בַּעַל הַבַּיִת – תּוֹרֵם בְּבֵינוֹנִית, אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים.

12 קידושין פתח ↗

פִּיחֵת עֲשָׂרָה אוֹ הוֹסִיף עֲשָׂרָה – תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. מְנָלַן? וְכִי תֵּימָא דְּיָלֵיף מִגֵּירוּשִׁין – מָה לְגֵירוּשִׁין, שֶׁכֵּן יֶשְׁנָן חוֹל! אָמַר קְרָא: ״אַתֶּם״, ״גַּם אַתֶּם״ – לְרַבּוֹת אֶת הַשָּׁלִיחַ.

12 בבא מציעא פתח ↗

אֶלָּא הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן דְּשַׁוְּיֵהּ שָׁלִיחַ, וַאֲמַר לֵיהּ: ״זִיל תְּרוֹם״, וְלָא אֲמַר לֵיהּ ״תְּרוֹם מֵהָנֵי״. וּסְתָמֵיהּ דְּבַעַל הַבַּיִת כִּי תָּרֵים מִבֵּינוֹנִית הוּא תָּרֵים, וַאֲזַל אִיהוּ וּתְרַם מִיָּפוֹת, וּבָא בַּעַל הַבַּיִת וּמְצָאוֹ וַאֲמַר לֵיהּ: ״כְּלָךְ אֵצֶל יָפוֹת״, אִם נִמְצְאוּ יָפוֹת מֵהֶן – תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה, וְאִם לָאו – אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.

13 קידושין פתח ↗

וְנִכְתּוֹב רַחֲמָנָא בִּתְרוּמָה, וְנֵיתוֹ הָנָךְ וְנִגְמְרוּ מִינֵּיהּ! מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמִפְרַךְ: שֶׁכֵּן יֶשְׁנָהּ בְּמַחְשָׁבָה.

14 קידושין פתח ↗

נָפְקָא לֵיהּ מִדְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה, דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה: מִנַּיִן שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם״, וְכִי כָּל הַקָּהָל כּוּלָּן שׁוֹחֲטִין? וַהֲלֹא אֵינוֹ שׁוֹחֵט אֶלָּא אֶחָד! אֶלָּא מִכָּאן שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ.

15 קידושין פתח ↗

15 מנחות פתח ↗

כֹּל הָנֵי לְמָה לִי? צְרִיכָא, אִי כְּתַב רַחֲמָנָא חַד, הֲוָה אָמֵינָא לְמַעוֹטֵי עֶבֶד, דְּלָאו בַּר מִצְוֹת, אֲבָל שָׁלִיחַ דְּבַר מִצְוָה הוּא, וּשְׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ, אֵימָא לִסְמוֹךְ.

16 קידושין פתח ↗

אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: עֶבֶד, דְּלָאו בַּר הֶיתֵּירָא הוּא כְּלָל. אֲבָל נׇכְרִי, הוֹאִיל וְאִיתֵיהּ בִּתְרוּמָה דְּנַפְשֵׁיהּ, דִּתְנַן: הַנׇּכְרִי וְהַכּוּתִי שֶׁתָּרְמוּ – תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה, אֵימָא שָׁלִיחַ נָמֵי עָבֵיד, קָמַשְׁמַע לַן.

17 קידושין פתח ↗

וּלְרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּפָטַר, דִּתְנַן: תְּרוּמַת נׇכְרִי מְדַמַּעַת וְחַיָּיבִין עָלֶיהָ חוֹמֶשׁ וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר, ״אַתֶּם״ ״גַּם אַתֶּם״ לְמָה לִי?

18 קידושין פתח ↗

אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וְאָמַר מָר: ״אַתֶּם״ – וְלֹא אֲרִיסִין, ״אַתֶּם״ – וְלֹא שׁוּתָּפִין, ״אַתֶּם״ – וְלֹא אַפּוֹטְרוֹפּוֹס, ״אַתֶּם״ – וְלֹא הַתּוֹרֵם אֶת שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, אֵימָא: ״אַתֶּם״ – וְלֹא שְׁלוּחֲכֶם נָמֵי, קָא מַשְׁמַע לַן.

19 קידושין פתח ↗

בְּפֶסַח אֶחָד? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם״, וְכִי כׇּל הַקָּהָל כּוּלָּם שׁוֹחֲטִים? וַהֲלֹא אֵינוֹ שׁוֹחֵט אֶלָּא אֶחָד! אֶלָּא מִכָּאן שֶׁכׇּל יִשְׂרָאֵל יוֹצְאִים בְּפֶסַח אֶחָד – שָׁלִיחַ בְּקָדָשִׁים מְנָא לֵיהּ?

1 גמרא האיש מקדש

2 השתא בשילוחו וכו'. בכמה מקומות שונה לא זו אף זו ואין התלמוד מדקדק וכאן הואיל וידע טעם מפרש בהא איסורא נמי איכא והא דתנן האיש מקדש לא שיהא מותר לכתחילה בשלוחו אלא אתא לאשמועי' דהיינו דחיילי קידושי' בכי האי גוונא:

3 אלא כי איתמר דרב יוסף אסיפא איתמר. וא"ת ולוקמה אריש' וכגון שמכירה וי"ל דמ"ם לא שייך למתניא ארישא כיון דאיכא דאין מכירה איכא איסורא אבל לדידיה ליכא איסורא כלל כדר"ל נהי דאיכא איסורא בשלוחה לאיש כיון שאינו רואה אותה בדידה קיימא ובדידה ליכא איסורא:

4 אשה שמתגרשת בע"כ לא אלים מעשה דידה כוליה האי שתוכל למנות שליח במקומה:

5 כשהיא קטנה לא. וא"ת דילמא תנא נערה לאשמועי' אע"ג שהיא גדולה היא ברשות האב להתקדש וכ"ש קטנה וי"ל דדייק מדקתני כשהיא נערה ולא קתני בתו נערה או ליתני בתו סתם כדתנן בכתובות בפ' נערה האב זכאי בבתו בקידושיה:

6 אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה. וא"ת והא אמרי' לעיל דבשלוחה ליכא איסורא דטב למיתב טן דו וי"ל דהני כשהיא עצמה שולחת שלוחה ועניינו על שלוחה אבל לקטנה דאביה מקדשה מדעתו אם היתה גדולה שמא לא היתה מתרצית:

7 ושלחה מלמד שהיא עושה שליח. וא"ת אמאי צריך תרי קראי חד לשליחות הבעל וחד לשליחות האשה וי"ל דה"א דבעל הוא דשייך שליחות שאינו מגרש אלא מדעתו אבל וכו':

8 ושלח ושלח' מלמד שהשליח עושה עליה. פי' דתרי ושלחה כתיבי וק' לפי' דחד ושלחה דרשי' בפ' חרש מי שמשלחה ואינה חוזרת יצאת זו שמשלחה וחוזרת וי"ל דהתב דריש מה"א. ור"ח גריס הכא שלח מלמד שהוא עושה שליח ושלח מלמד שהיא עושה שליח ושלחה מלמד ששליח עושה שליח ודריש הכל מחד ושלחה:

9 מלמד ששליח עושה שליח. ואפי' לרשב"ג דאמר בפ' כל הגט בין א"ל הולך גט לאשתי בין א"ל את הולך גט אין השליח עושה שליח מודה הוא שאם נתן רשות לעשות שליחות שיעשה שליח:

10 מה לגירושי' שכן ישנן בעל כרחה וכיון דבקל עושה המעשה הילכך נעשה נמי ע"י שליח:

11 תורם בבינוני' א' מנ'. בירושלמי דמס' תרומות אסמכוה אקרא ודריש לה מקרא דיחזקאל וזאת התרומה תרים ששית האיפה מחומר החטים וששיתם האיפה מחומר השעורים אמר שמואל תן ששית על וששיתם נמצא תורם א' ממ' פי' שששית האיפה הוא חצי סאה דהאיפה הוא ג' סאין וששתים את האיפה היינו ב' ששיות והיינו ב' חצאי סאין ובשתהן ששית על וששיתם יהיו סאה וחצי ואותם תקח מחומר חסים ומחומר השעורים שהן ס' סאין היינו עין יפה א' מחמשי' מפ' התם א"ר לוי כתיב וממחצית בני ישראל תקח א' אחוז מן הג' כל מה שאתה אוחז במקום אחר מה זה א' מן החמשים אף מה שתאחוז במקום אחר א' מנ':

12 גמרא פיחת עשרה או הוסיף י' תרומתו תרו' משמע דבכל ענין תרו' תרומה אפי' אמר בעל הבית דלא ניחא ליה. ולא דמי לההיא דבריש אלו מציאות דאם תרם מן היפות וכשבא ב"ה א"ל כלך אצל יפות ואי לא נמצאו יפות מהן אין תרומתו תרומה דהתם רגילות הוא בסתם בני אדם לתרום מן הבינונית אבל הכא יש דעות חלוקות שיש תורם בעין יפה ויש תורם בעין בינונית הילכך כשא"ל צא ותרום ולא פי' לו דעתו שכל מה שיעשה שליח יהא עשוי ושליח עצמו כשפיחת עשרה או הוסיף עשרה א"ל להכי אמדתיך כדאי' בכתובות פ' אלמנה ניזונת:

13 מה לתרומה שכן ישנה במחשבה אע"ג דתרימו גם אתם בתרומת מעשר כתיב ובסוף פ' כל הגט משמע דלא בא דאליבא| ר"א ן' גמלא תרומת מעשר ניטלת באומד ובמחשבה אבל רבנן פליגי עליה ה"מ לענין אומד ורבנן דמעשר מן המעשר כתיב ביה דהיינו מדה אבל לענין מחשבה מודו דנחשב לכם תרומתכם בתרו' מעשר כתיב:

14 והלא אינו שוחט אלא א' כדדרשי' בפ"ב דחולין שלא יהו שנים שוחטין זבח א':

15 מכאן ששלוחו של אדם כמותו. הק' ה"ר יעקב מאורלינש אמאי איצטריך למימר עשיית הפסח דשלוחו של אדם כמותו תיפוק לי שזכין לאדם שלא בפניו. ותי' דלא חשיב זכות דמצוה דידיה ניחא ליה למעבדיה דבכי האי גוונא אמרי' פרק אין בין המודר גבי התורם משלו על של חבירו דבעי' התם אי צריך דעת בעלים או לא אע"ג דהתם מספקא ליה היינו משום דמהני ליה במה שתורם משלו על של חבירו דדילמא ההנאה עדיפא ליה ממה שיעשה הוא מצותו. מי' לפי מאי שמפרש דזכין לאדם שלא בפניו הוי מטעם שליחות לא ק' מידי. וא"ת וניליף דשייך שליחות בקדשים מדגלי רחמנא בפרו של אהרן דבעי' שתהא שחיטה בבעלים מכלל דשאר קרבנות אפי' ע"י שליח ובכה"ג אמרי' במנחות וי"ל דמהתם לא שמעי' אלא היכא דאית ליה שותפות בהדיא בכפרה כגון כפרו שלא אהרן שאחיו כהנים מתכפרים בו. ועי"ל דלא שייך למילף שליחות מהתם אלא בכה"ג איכא למילף דבפרו של אהרן הצריך הכתוב שחיטה בבעלים אבל שאר קרבנות לא בעי' דעת בעלים כלל אלא אפי' שחט בלא דעת בעלים או אפי' הבעלים מוחים בו כשר אבל בפסח דכתיב ביה ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל והצריך לכולם לשחוט וכששחטו א' חשיב כאלו שחטו כולם מזה יש ללמוד דשלוחו של אדם כמותו וא"ת מפסח גופיה היכי מצי למילף דילמא ה"מ היכא דאית ליה שותפות בגויה כדפריך לקמן בשמעתי' על ר' נתן וי"ל דהתם ניחא דבשותפים איירי כדקאמר שכולם יוצאים בפסח א' אבל הכא אמאי יש לן לאוקומי קרא בשיעל לו בו שותפות כיון דקרא סתמא כתיב ואיירי בכל ענין:

16 הנכרי והכותי שתרמו תרומתן תרומה. פירש"י משום דקסבר אין קנין לגוי ונ"ל דאפי' למ"ד יש קנין משכחת לה כגון שגדלה שליש ביד ישראל ואח"כ קנאו הנכרי ולא מפטר ליה לוקח דתבואת זרעך קרינא ביה כיון שגדל הרבה ברשות ישראל א"ג זרעה גוי ומכרה לישראל וגידלה שליש וחזר הגוי וקנאה ממנו וכן אם חכר שדה מישראל הגדל בו חייב בתרומה אפי' שיש קנין לגוי וכן נמי מצי' למימר דסבר דמירוח הגוי פוטר וכגון שתורם בשבלים:

17 ור"ש פוטר פירש"י דקסבר דגנך ולא דיגון גוי. וק' לר"ת דאכתי משכחת תרומה ביד גוי כגון שהפרישה בשבלים גמי לשם תרומה ומעשר כדאמרי' מעשר ראשון שהקדימו בשבלים פטור מתרומה גדולה ונ"ל דקסבר גוי לאו בר הפרשה הוא אפי' בדבר שהוא בר חיובא מדאורייתא:

18 אתם ולא התורם את שאינו פירושא דאינך הוא דמשו' הכי ממעטים שותפים ואריסים ואפטרופות:

19 כל ישראל יוצאים בפסח א' והא דאמרי' בפ' תמיד נשחט דבעי' ג' כתות קהל עדה וישראל לאו עיכובא הוא או א"נ ה"מ בשחיטת פסחי' הרבה:

8 קידושין פתח ↗

9 גיטין פתח ↗

דְּתַנְיָא: ״הוֹלֵךְ גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי״ – הֲרֵי זֶה מְשַׁלְּחוֹ בְּיַד אַחֵר. ״אַתְּ הוֹלֵךְ גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי״ – הֲרֵי זֶה לֹא יְשַׁלְּחֶנּוּ בְּיַד אַחֵר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ – אֵין הַשָּׁלִיחַ עוֹשֶׂה שָׁלִיחַ.

11 תלמוד ירושלמי תרומות פתח ↗

הלכה: כְּתִיב שִׁשִּׁית הָאֵיפָה מֵחוֹמֶר הַחִיטִּים וְשִׁשִּׁיתֶם אֵֶת הָאֵיפָה מֵחוֹמֶר הַשְּׂעוֹרִים. יָכוֹל תּוֹרֵם בַּחִטִּים אֶחָד מִשְּׁלֹשִׁים וּבַשְּׂעוֹרִים אֶחָד מִשִּׁשִּׁים. תַּלְמוּד לוֹמַר וְכָל תְּרוּמַת כֹּל שֶׁיְּהוּ כָּל תְּרוּמוֹת שָׁווֹת. שְׁמוּאֵל אָמַר תֵּן שִׁשִּׁית עַל שִׁשִּׁיתֶם וְנִמְצָא תוֹרֵם אֶחָד מֵאַרְבָּעִים. בֵּינוֹנִית אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים. אָמַר רִבִּי לֵוִי כְּתִיב וּמִמַּחֲצִית בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תִּקַּח אֶחָד אָחוּז מִן הַחֲמִשִּׁים. כָּל שֶׁאַתָּה אוֹחֵז מִמָּקוֹם אֶחָד הֲרֵי הוּא כְזֶה. מָה זֶה אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים. אַף מַה שֶׁאַתְּ אוֹחֵז מִמָּקוֹם אַחֵר הֲרֵי הוּא כְזֶה. וְהָרָעָה אֶחָד מִשִּׁשִּׁים דִּכְתִיב וְשִׁשִּׁיתֶם הָאֵיפָה מֵחוֹמֶר הַשְּׂעוֹרִים.

12 כתובות פתח ↗

הָתָם כֵּיוָן דְּאִיכָּא דְּתוֹרֵם בְּעַיִן רָעָה וְאִיכָּא דְּתוֹרֵם בְּעַיִן יָפָה, אֲמַר לֵיהּ: לְהָכִי אֲמַדְתָּיךְ. אֲבָל הָכָא טָעוּתָא הוּא, אָמַר לֵיהּ: לָא אִיבְּעִי לָךְ לְמִיטְעֵי.

13 גיטין פתח ↗

וְכִי יֵשׁ לוֹ רְשׁוּת לְבַעַל הַבַּיִת לִתְרוֹם תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר?! אִין, אַבָּא אֶלְעָזָר בֶּן גַּמְלָא הִיא. דְּתַנְיָא, אַבָּא אֶלְעָזָר בֶּן גַּמְלָא אוֹמֵר: ״וְנֶחְשַׁב לָכֶם תְּרוּמַתְכֶם״ –

14 חולין פתח ↗

אָמַר רַב יוֹסֵף: תְּרֵי גַּבְרֵי בְּחַד זִיבְחָא קָאָמְרַתְּ? בַּר מִינֵּיהּ דְּהָהוּא דִּתְנֵינָא: ״תִּזְבַּח״ – שֶׁלֹּא יְהוּ שְׁנַיִם שׁוֹחֲטִין זֶבַח אֶחָד, ״תִּזְבָּחֻהוּ״ – שֶׁלֹּא יְהֵא אֶחָד שׁוֹחֵט שְׁנֵי זְבָחִים.

15 נדרים פתח ↗

אִיבַּעְיָא לְהוּ: הַתּוֹרֵם מִשֶּׁלּוֹ עַל שֶׁל חֲבֵירוֹ, צָרִיךְ דַּעְתּוֹ אוֹ לָא? מִי אָמְרִינַן: כֵּיוָן דִּזְכוּת הוּא לוֹ, לֹא צָרִיךְ דַּעַת. אוֹ דִּלְמָא מִצְוָה דִּילֵיהּ הִיא, וְנִיחָא לֵיהּ לְמִיעְבְּדֵיהּ.

« תוספות הרא"ש על קידושין מ׳ ×¢×´×‘ תוספות הרא"ש על קידושין מ״ב ×¢×´× »