תוספות הרא"ש על קידושין י״ז

« תוספות הרא"ש על קידושין ט״ז ע״ב תוספות הרא"ש על קידושין י״ח ע״א »

1 קידושין פתח ↗

אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן, כְּגוֹן שֶׁבָּרַח וּפָגַע בּוֹ יוֹבֵל. מַהוּ דְּתֵימָא: הוֹאִיל וְאַפֵּיק לֵיהּ יוֹבֵל, ״שִׁילּוּחוֹ מֵעִמָּךְ״ קָרֵינַן בֵּיהּ, וְלָא נִיקְנְסֵיהּ, וְנַעֲנֵיק לֵיהּ, קָא מַשְׁמַע לַן.

2 קידושין פתח ↗

תָּנוּ רַבָּנַן: כַּמָּה מַעֲנִיקִים לוֹ? חָמֵשׁ סְלָעִים מִכׇּל מִין וָמִין, שֶׁהֵן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה סְלָעִים, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שְׁלֹשִׁים, כִּשְׁלֹשִׁים שֶׁל עֶבֶד. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: חֲמִשִּׁים, כַּחֲמִשִּׁים שֶׁבָּעֲרָכִין.

3 קידושין פתח ↗

וְנֵילַף ״רֵיקָם״ ״רֵיקָם״ מֵעוֹלַת רְאִיָּה! אָמַר קְרָא: ״אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ״.

3 תלמוד ירושלמי פאה פתח ↗

תַּנָּא רִבִּי יַסָּא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן רֵאָיָיה כָּל שֶׁהוּא חֲכָמִים הֵן שֶׁאָמְרוּ מָעָה כֶסֶף שְׁתֵּי כֶסֶף. אָמַר לֵיהּ וְיֵשׁ כֵּן זוּ. אָמַר רִבִּי יוֹנָה וְכָל הַשֵּׁיעוּרִין לֹא חֲכָמִים הֵן שֶׁנָּתְנוּ כְּזַיִת מִן הַמֵּת וּכְזַיִת מִן הַנְּבֵילָה וְכַעֲדַשָּׁה מִן הַשֶּׁרֶץ. לֹא אַתְיָיא מִישְׁאוֹל אֶלָּא כְּהָדָא דְתַנִּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָא. לֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוּא. חֲכָמִים הֵן שֶׁאָמְרוּ מָעָה כֶסֶף שְׁתֵּי כֶסֶף. וְקַשְׁיָא מִן דּוּ סְמַךְ לִדְבַר תּוֹרָה הוּא. חֲכָמִים הֵן שֶׁנָּתְנוּ כְּזַיִת מִן הַמֵּת וּכְזַיִת מִן הַנְּבֵילָה וְכַעֲדַשָּׁה מִן הַשֶּׁרֶץ הוּא אָמַר חֲכָמִים הֵן שֶׁאָמְרוּ מָעָה כֶסֶף שְׁתֵּי כֵֶסֶֶף. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בוּן רִבִּי יוֹחָנָן כְּדַעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר כָּל הַשֵּׁיעוּרִין הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּנַי דּוּ אָמַר

4 קידושין פתח ↗

חֲדָא, דְּתָפַשְׂתָּה מְרוּבֶּה לֹא תָּפַשְׂתָּה, תָּפַשְׂתָּה מוּעָט תָּפַשְׂתָּה. וְעוֹד, עֶבֶד מֵעֶבֶד הֲוָה לֵיהּ לְמֵילַף.

5 קידושין פתח ↗

6 קידושין פתח ↗

הַאי מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: יָכוֹל לֹא יְהוּ מַעֲנִיקִין אֶלָּא מִצֹּאן גּוֹרֶן וָיֶקֶב, מִנַּיִן לְרַבּוֹת כׇּל דָּבָר – תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ״. אִם כֵּן מָה תַּלְמוּד לוֹמַר צֹאן גּוֹרֶן וָיֶקֶב? לוֹמַר לָךְ: מָה צֹאן גּוֹרֶן וָיֶקֶב מְיוּחָדִים, שֶׁיֶּשְׁנָן בִּכְלַל בְּרָכָה – אַף כֹּל שֶׁיֶּשְׁנָן בִּכְלַל בְּרָכָה, יָצְאוּ כְּסָפִים, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: יָצְאוּ פְּרָדוֹת.

7 קידושין פתח ↗

לְמָר – לְמַעוֹטֵי כְּסָפִים, לְמָר – לְמַעוֹטֵי פְּרָדוֹת.

8 קידושין פתח ↗

מָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת אֶת הַבֵּן, וּלְהוֹצִיא אֶת הָאָח? מְרַבֶּה אֲנִי אֶת הַבֵּן – שֶׁכֵּן קָם תַּחַת אָבִיו לִיעִדָה וְלִשְׂדֵה אֲחוּזָּה.

8 ערכין פתח ↗

וּמָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת אֶת הַבֵּן וּלְהוֹצִיא אֶת הָאָח? מְרַבֶּה אֲנִי הַבֵּן, שֶׁכֵּן קָם תַּחַת אָבִיו לִיעִידָה וּלְעֶבֶד עִבְרִי.

9 קידושין פתח ↗

אַדְּרַבָּה, מְרַבֶּה אֲנִי אֶת הָאָח שֶׁכֵּן קָם תַּחַת אָחִיו לְיִבּוּם! כְּלוּם יֵשׁ יִבּוּם אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁאֵין בֵּן? הָא יֵשׁ בֵּן – אֵין יִבּוּם.

10 קידושין פתח ↗

וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ דְּאוֹרָיְיתָא, כִּי לֹא בָאוּ לִרְשׁוּתוֹ נָמֵי – כִּי שָׁקֵיל חִילּוּפֵי עֲבוֹדָה זָרָה הוּא דְּקָא שָׁקֵיל!

11 קידושין פתח ↗

אֶלָּא: מִדְּרַבָּנַן, גְּזֵירָה הוּא דַּעֲבוּד רַבָּנַן שֶׁמָּא יַחְזוֹר לְסוֹרוֹ. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – כְּשֶׁיָּרְשׁוּ, אֲבָל כְּשֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ – אָסוּר.

12 קידושין פתח ↗

אָמַר רָבָא: דְּבַר תּוֹרָה נׇכְרִי יוֹרֵשׁ אֶת אָבִיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְחִשַּׁב עִם קֹנֵהוּ״ – וְלֹא עִם יוֹרְשֵׁי קוֹנֵהוּ. מִכְּלָל דְּאִית לֵיהּ יוֹרְשִׁים. גֵּר אֶת הַנׇּכְרִי – אֵינוֹ מִדִּבְרֵי תוֹרָה, אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.

13 קידושין פתח ↗

נׇכְרִי אֶת הַגֵּר, וְגֵר אֶת הַגֵּר – אֵינוֹ לֹא מִדִּבְרֵי תוֹרָה וְלֹא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. דִּתְנַן: לָוָה מָעוֹת מִן הַגֵּר שֶׁנִּתְגַּיְּירוּ בָּנָיו עִמּוֹ – לֹא יַחֲזִיר לְבָנָיו. וְאִם הֶחֱזִיר – אֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ.

1 גמרא כגון שברח ופגע בו יובל ופשי' ליה דמוציאו יובל אע"ג דשש אין מוציאו שאני התם דכתיב שנים יתירא שש שנים יעבוד:

2 שלשים ר"ל של עבד והא דלא קאמרי ר' יהודה ור"ש ל' ונ' לכל מין ומין משום דתתן כתיב לבסוף:

3 וניליף ריקם ריקם מעולת ראיה וא"ת עולת ראיה מנ"ל דבכל שהוא ניליף מבכור שיהא חמש סלעים וי"ל דשמא הלכה למשה מסיני היא דבכל שהוא דהא למ"ד בפ"ק דחגיגה דעולת ראיה שתי כסף דבר תורה אמרי' בירוש' בפ"ק דמסכת פאה דהוי הלכה למשה מסיני ר"ג למ"ד בכל שהוא:

4 חדא דתפסת מרובה לא תפסת לא משום דמ"ד מרובה אין לו סוף כדאמרינן גבי זבה ימים שנים רבים שלשה יכול ימים רבים אמר ר' נחמיא למה בא הכתוב לפתוח או לנעול והלא לא בא לנעול אלא לפתוח ואם אתה אומר ימים עשרה או אינו אלא מאתים או אלף או רבוא כשאתה אומר ימים שנים רבים שלשה פתחת דהאי טעמ' לא שייך הכא אלא כדמפ' ר' עקיבא בת"כ א"ר עקיבא כל שמשמעו מועט ומשמעו מרובה תפסת מרובה לא תפסת תפסת מועט תפסת כלומר אם תפסת את המועט אין מוציאין אותו מידך שהמועט בכלל המרובה ואם אתה תופס את המרובה מוציאין אותו מידך אומר הבא ראיה וטול:

5 חדא דתפסת מרובה לא תפסת תי' דאכתי אשר ברכך אית לן למיזל בתר מרובה כדאמר לעיל דפריך וניליף מעולת ראייה ומשני אמר קרא אשר ברכך, י"ל דלעיל דחד ריקם כתיב אבכור ואעולת ראייה אית לן למילף מן המרובה משום דכתיב אשר ברכך אבל הכא דכתיב חדא נתינה גבי עבד ואחריתי גבי ערכין כיון דסברא היא לתפוס המועט משום אשר ברכך לא ילפי' מערכי' תדע דהא כי יליף מערכי' מהני אשר ברכך לאפוקי דלא ניליף מפחות שבערכי':

6 מה צאן גורן ויקב שישנן בכלל ברכה תי' למה לן כל הני פרטי הא אשר ברכך לא משמע אלא דברים שישנן בכלל ברכה וי"ל כיון דכתיב אשר ברכך תתן לו משמע שכולל כל דבר אפי' מה שאינו בכלל ברכה וא"ת כיון דתתן לו הוי כלל א"כ לימא גורן צאן ויקב פרט אשר ברכך תתן כלל ועשה כלל מוסף על הפרט ואיתרבו כל מילי * וק' דא"כ פרט למה לי אשר ברכך תתן לו סגי דרבי כל מילי. וי"ל דאדרבה ה"א איצטריך כי היכי דלא נטעי דדוקא דברים שישנן בכלל ברכה וי"ל דכלל ופרט וכלל הוא דהענק תעניק לו הוי כלל ראשון וא"ת אמאי דרשי' כעי' הפרט שישנו בכלל ברכה נימא מה הפרט מפורש פרי מפרי וגדולי קרקע כדאמר גבי מעשר שני בריש בכל מערבי' או נימא מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון כדאמר בריש מרובה וי"ל דבכל דוכתא אמרו חכמים הצד הדומה להם לפי הענין הכא דכתיב אשר ברכך מסתברא להו למימר כעין הפרט שישנו בכלל ברכה:

7 גמרא למר למעוטי כספים ולמר למעוטי פרדות אי לאו יקב מכעין הפרט לא הוה ממעטי' להו משום דאיתנהו קצת בכלל ברכה דכספים עבדי בהו עיסקא ופרדות משבחן בגופייהו וק"ק דא"כ כללא קמא למה מאי אהני לן כלל ופרט וכלל לימא פרט וכלל וממילא מרבינן כל מילי וי"ס דגר' למר לאתויי כספים ולמר לאתויי פרדות דאי לא כתב יקב הוה ממעטינן תרוויהו מצאן גורן והוי יקב כעין מיעוט אחר מיעוט ואינו אלא לרבות למר כספים דוקא דאשבתן בעסקא ולמר פרדות דוקא דאשבחן בגופייהו:

8 שכן קם תחת אביו ליעדה ולשדה אחוזה ובערכי' בריש אין מקדשין גבי שדה אחוזה קאמר שכן קם תחת אביו ליעדה ולשדה אחוזה ולעבד עברי ותי' דהכא והתם לא קאמר ולנחלה דבן קודם לאח לנחלה וי"ל משום דמהאי פירכא גופה הוא דקיימא ליה לתנא כדאמרי' בפ' יש נוחלין דקראי שלא כסדרן כתיב ולא קי"ל שיקדים בן לאח אלא מהאי פירכא וא"ת והא חשיב שדה אחוזה הכא ובערכי' עבד עברי אע"ג דמהאי פירכא הוא דקי"ל וי"ל דלא חשיב אלא הנך דליתנהו באח כלל אבל נחלה יש נחלה באח כשאין בן ובת:

9 כלום יש יבום אלא במקום שאין בן פי' הילכך עדיף בהאי מילתא בן מאח כיון דבן דוחה היבום ואין לפרש דלא עדיף בהאי מילתא אלא שוים הם בן ואח לענין יבום ואיכא בבן תרתי שדה אחוזה ויעוד ובאח ליכא ולא מידי דהא לענין נחלה לא ידעינן דבת קודם לאח אלא מהא דכלום יש יבום אלא במקום שאין בן ומדלענין יבום כי הדדי נינהו לענין נחלה נמי כי הדדי נינהו ואי אמרת דמהאי טעמא לא עדיפי בן ובת לאח אכתי מנ"ל דבת קודמת לאח וא"ת ומה"ט תחשב נמי הבת מאח לענין עבד עברי ויעבוד את הבן ואת הבת מדלענין יבום כי הדדי נינהו י"ל משום דדרשי' ועבדך שש שנים ולא לאחר כל שהו אחר במקום בן ובת נמי גבי בן דאחר דמיא לענין נחלה שהבן קודם לבת דכי האי גוונא אמרינן בערכין דאין מקדשין גבי שדה אחוזה דבת אין מעמדת השדה אחיזה לאביה משום דכי היכי דלגבי נחלת בת לגבי בן כאחר דמיא לענין שדה אחוזה נמי כאחר דמיא:

10 ואי ס"ד דאוריי' כי קא שקיל חילופי ע"ז קא שקיל הק' הר' שמואל אפי' הוי מדאורייתא מ"מ מותר למ"ד יש ברירה דלאו חלופי ע"ז נינהו דהוברר הדבר מעיקרא דהיינו חלקו כאמרי' גבי הלוקח יין מבין הכותים וכן גבי אחים שחלקו למ"ד יש ברירה יורשים הוו ולא לקוחות דקאמר הוברר הדבר שזה היה ראוי ליפול בחלקו ותירץ דע"כ האי תנא סבר דאין ברירה דקתני סיפא בד"א שירשו אבל נשתתפו אסור ואי טעמא משום ברירה מה לי ירשו מה לי נשתתפו:

11 אלא מדרבנן שמא יחזור לסורו וליכא השתא חליפי ע"ז שחכמים הקנו לו את ההיתר:

12 גר יורש את הגר לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים ואין שייך שמא וחזור לסורו שאפי' אם היה חוזר אין הגוי יורש את הגר:

13 אין רוח חכמים נוחה הימנו פירש"י אין מחזיקין לו טובה ונר' דאפי' קפידא נמי איכא כמו המקבל מהם אין רוח חכמים נוחה הימנו בפ' הזהב והיינו טעמא דאיכא קפיד' הכא משום דנראה דמטעם ירושה הוא מחזיר לו ואתי למימר שיש לו חיים וקורבא ואתי לידי קלקול שיאמרו שאין קידושין תופסין באשת אביו *או אחיו פי' לאחר שגרשה אחיו ויפטור את אשת אחיו בחליפה:

3 חגיגה פתח ↗

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: הָרְאִיָּיה — שְׁתֵּי כֶסֶף, וְהַחֲגִיגָה — מָעָה כֶּסֶף. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: הָרְאִיָּיה מָעָה כֶּסֶף, וְהַחֲגִיגָה שְׁתֵּי כֶסֶף.

6 בבא קמא פתח ↗

כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל – אִי אַתָּה דָן אֶלָּא כְּעֵין הַפְּרָט; מָה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ – דָּבָר הַמִּטַּלְטֵל וְגוּפוֹ מָמוֹן, אַף כֹּל דָּבָר הַמִּטַּלְטֵל וְגוּפוֹ מָמוֹן.

8 בבא בתרא פתח ↗

וְהָא קְרָאֵי לָאו הָכִי כְּתִיבִי – דִּכְתִיב: ״וְאִם אֵין אַחִים לְאָבִיו וְגוֹ׳״! קְרָאֵי שֶׁלֹּא כְּסִדְרָן כְּתִיבִי.

« תוספות הרא"ש על קידושין ט״ז ע״ב תוספות הרא"ש על קידושין י״ח ע״א »