תוספות הרא"ש על קידושין כ״ו

1 גמרא א"נ בחבילי זמורו'. פירש"י שגבוהים מן הארץ ג' טפחים ומעלהו עליהם דהגבהת ג' טפחים הגבהה היא דנפקא ליה מתורת לבוד לא מצי למימר שיקנה מדין הגבהה דסתמייהו אין עוביין ג' טפחים ולר"ת דמפרש דהגבהה בטפח קניא צריך לפרש דסתם כלים אין בעביין טפח:

2 בחבילי זמורות הא דנקט בחבילי זמורות לפי שהן מצויין אצל פילי' כדאמרי במס' שבת שמטלטלין זמורות בשבת שהם מאכל פילי' וה"ר משולם פי' שמגביה הפיל בחבילי זמורות למעלה מראשו והוא קופץ ומגביה עצמו למעלה מן הארץ ואוכלם וכיון שמחמתו הוגבה מן הארץ מקרי שפיר הגבהה כדאיתא בחולין בסוף שילוח הקן גבי לוי בר סיסי דאקני ליה פירות שוכבו לרב יהודה אתא לקמיה דשמואל א"ל זיל טרוף אקן כי היכי דליתגבהו ותקנינהו:

3 אמר קרא שדות בכסף יקנו הא דלא מייתי מקרא דכתיב גבי שדה עפרון דדילמא ה"מ בגוי שכל קניינו בכסף:

4 אבל במקום שכותבים את השטר לא קנה פי' בין בכסף בין בחזקה עד שיבא השטר לידיו:

5 כתב לו על הנייר או על החרס לעיל פי' בשם ר"ת דאליבא דר"א אמר עדי מסירה כרתי וא"ת דהא בסוף פ"ב דגיטין אמרינן לא הכשיר ר"א אלא בגטין אבל בשטר לא וי"ל דה"מ בשטרות העומדים לראיה אבל דבעי' ראוי לעמוד ימים דבים אבל שטרי קניית שדה וקדושי אשה כעי' גטי' הוי העשוי לגרש בו את האשה לפי שעה. ואע"פ ששטר של קניית שדה נמי הוא טוב לראייה בידו כדאמ' לעיל במקום שכותבים את השטר לא קנה לפי שהוא רוצה שיהא השטר לראיה בידו כדאמרי' בכתובות הוציאה גט ואין עמה כתובה גובה כתובתה מיהו כיון דאין מקום לראיה מכשר בהו ר"א:

6 אעפ"י שאין בו שוה פרוטה לעיל גבי קידושי אשה ניחא אעפ"י שאין בה שוה פרוטה לפי שבשוה פרוטה היתה ראויה להתקדש בלי כח השטר אבלן הכא מה רבותא הוא דאין בו שוה פרוטה כיון דהמוכר נותן כל הבשר מה לי יש בו מה לי אין בו ש"פ וי"ל משום דכתיב ביה נתינה אחריתי את ספר המקנה סד"א דליבעי ש"פ:

7 כדי ליפות כחו וא"ת בשלמא מכר משום אחריות אלא מתנה מה יפוי כח יש בה אי משום דינא דבר מצרא הא אמרי' בפ' המקבל מתנה דאית ביה אחריות אית ביה משום דינא דבר מצרא וי"ל דב' שטרות כתב לו אם צריך אחריות מראה של מכר ואם צריך משום דינא דבר מצרא מראה של מתנה ומצניע של מכר. ובירוש' דפרקי' מפ' דיפוי כח של מתנה היינו לגבי הא דתנן בפ' המוכר את הבית בד"א במוכר אבל בנותן מתנן נותן את כולם:

8 במה תפשתם בישיבה תי' לי ובישיבה מי קונה והא תיקון בעי' נעל גדר ופרץ וי"ל דאורחא דמילת הדר בבית מתקן המנעול ונועל א"נ כדאמ' בחזקת הבתים הציע עצמות בנכסי הגר קנה:

9 אמר קרא ויתן להם אביהם מתנות רבות וכו' * ק"ל מהא דתנן מעשה בר"ג וזקנים וכו' דמייתי הש"ס לקמן ואמרי בפ"ק דמציעא דף י"א דבאגב הקנה להם ולא מדין חצר דאטו ר' יהושע ורע"ק בצד שדחו היו עומדי' מוכח מינה דגם לענין מעשרות דאוריי' מהני קנין אגב. אי"ק ס"ט ומ"ט הוי דרבנן ולא מן התורה אם משום דגמרי' מדברי קבלה א"כ גם קנין קרקע בשטר או בחזקה אליבא דחזקיה נאמר דקנייני' אלו אינם אלא מדרבנן|. נר' דקנין אגב אינו אלא מדרבנן וקרא אסמכתא דרבנן בעלמא הוא דהא בפ"ק דב"ק י"ב. דא"ר נחמן הלכה אין גובין מן העבדים דתני אבימי פרוזבול חל על הקרקע ואינו חל על העבדים מטלטלים נקנים עם הקרקע ואינן ניקני' עם העבדים וכולה שמעתתא דהתם לענין מילי דרבנן דבמילי דאורייתא ק"ל בכל דוכתא ד דעבדים הוקשו לקרקעות ונ"ל דנפקא מינה דאם קידש האשה במטלטלי אגב מקרקעי לא הוו אלא קידושי דרבנן:

10 קרקע כל שהוא חייבת בפאה בירוש' דמס' פאה פריך אהך מתני' הגע עצמך שהיה שם שבולת א' עד שלא קצר אינו חייב בפאה משקצר אינו חייב אין כאן שיור ומשני כגון שהיה שם קלח א' ובו ה' שבולות ומדדחיק לו' כן משמע דכל שהוא וכן משמע בשמעתי' מדדחיק לאוקומי דמחט דתלא ביה מרגניתא וכן בסוף לא יחפור מוקי לה לענין ביכורים בחטה דבאילן לא מחייב בבכורים אא"כ היו לו י"ו אמה לכל רוח ותי' כיון דכל שהוא דוקא חטה היכי מחייבה והלא שיעור יניקתה ג' טפחים כדמוכח בשבת בשמעתא דערוגה י"ל דאע"ג דעיקר ג' טפחים מ"מ עיקר יניקתה שהיא מכחשת את הקרקע אינה אלא כנגדה וכה"ג אשכחן באילן גופיה אע"ג דשרשים מתפשטים ב' אמה כדאיתא בפ' לא יחפור לא בעי' אלא י"ו אמה דכך הוא עיקר יניקתו ומשם ואילך אינו מכחיש את הקרקע ותימא מנ"ל דבכל שהוא דוקא ובכמה דוכתן אשכחן דלאו דוקא גבי הגבהת עירוב דקאמר צריך שיגביה מן הקרקע כל שהוא ובפ' מי שמת גבי קרקע כל שהוא מתנתו מתנה ומפ' כדי פרנסתו וי"ל דמשמע ליה דומיא דפרוזבל דע"כ כל שהוא דוקא קאמר:

11 ובוידוי פי' רש"י דל"ג ליה דאף מי שאין לו קרקע יכול להתודות על הביכורים ולו' את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתת לנו כאשר נשבעת לאבותינו ולא דמי לבכורים דבעי למימר האדמה אשר נתת לי. ונר' דל"ג ולא מטעמי' אלא משום דקאמר עלה בירושלמי ר' מנא בעי ולמה לית אנן אמרין מי שאין לו קרקע פטור מן הוידוי דכתיב ואת האדמה אשר נתת לנו א"ר יוסי ברבון בשם ר"י אמר שמועתא משמעתיה כן מי שאין לו קרקע פטור מן הוידוי:

12 ולכתוב עליו פרוזבל ואין כותבין פרוזבול דלא על קרקע ואין דרך אדם להלוות לחבירו אלא א"כ יש לו קרקע דבמטלטלים דידיה לא סמיך לפי שיכול לכלותם ואע"ג דעציץ נקוב המונח ע"ג יתדות יכול לכלותו כותבים עליו פרוזבול דלא פלוג רבנן דדין קרקע יש לו לכל דבר ורשב"ם פי' בגיטין דמ"ה כותבים פרוזבול אמקרקעי משום דאין להם אונאה כאלו יש להם משכון ואין שביעית משמטתו וק"ל לר"ת דנהי דאונאה אין להם ביטול מקח יש להם עד פלגא ופר"ת דהיינו טעמא משום דמשהו קרקע הוי ראוי לגבות כל חובו כי ההיא דקטינא דאביי דכתובות פ"י דף צ"א דגבי והדר גבי וכה"ג אמרי' בפרק כל הגט דף ל' המלוה מעות את הכהן ואת הלוי להיות מפריש עליהם וכו' דאפי' הניח מלא מחט קרקע גובה מלא קרדום משום דגבי והדר גבי:

13 גמרא ה"ג אלא מאי לדמי נקנינהו ניהליה במשיכה דליתיה למקבל מתנה וניזבינהו ניהליה אגב אחר וכו' כך הגיה רש"י הגר' בפי' כתב ידו וכן מוכה בפר"ח שפי' נזכינהו ניהליה אגב אחר המעות ולגר' זו קיימא הנ"מ אבל ברוב ספרים כתו' גרס' אחריתי אלא מאי ניקנינהו נהליה במשיכה אלא מאי אית לך למימר דליתי' למקבל מתנה וניקנינהו ניהליה אגב אחר וכו' ולפי גר' זו לא קיימא הנ"מ וגם הוצרך רש"י לדחוק ולפרש דלכך לא הקנה בחליפין על ידי אחר שלא היה שם אחר שהיה חפץ בהנאתו של לוקח ליתן הסודר בשבילו וה"ר שמעיא פי בשמעתי' וה"ר יהודה פי' נמי בכתובות בפ' אע"פ דיש לדקדק משמועה זו דאין מועיל קנין סודר שלא בפני הקונה מדלא הקנה לו בחליפי ע"י אחר וכן כתב הריב"א דפליאה בעיני רש"י שהרי מעשים בכל יום שקונים בסודר שלא בפני מקבל מתנה. ונר' דליתיה לפי' דידהו שרש"י הגיה הגיר' וגם לפי גירס' הספרים נדחק רש"י ליתן טעם כדפרישי' וכן בכולי תלמודא משמע דמועיל קנין סודר מה שהעדים קונין מן המקנה בשביל הקונה כדאמרי' קניינא אקניא מניה מוסיף על דאכתובו וחתומו ויהבו ליה קנו מיניה לא צריך לאמלוכי ביה וקנינא מיניה במנא דכשר למקניא ביה ובכמה דוכתי אמרי' בשקנו מידו והוא דקנו מיניה מכל אלו הלשונות מוכחי שהעדי' רגילים לקנות מן המקנה לצור' הקונה ואם אין מועיל קנין העדי', אלא בפניו למה עשאוהו עיקר והניחו קנין הקונה אלא ודאי משום דרב קניינין זוכה המקנה לצורך הקונה שלא בפני הקונה נקט בכוליה תלמוד' האי לישנא. ועוד סמך לדבר ממה שהורגל לעשות קנין בסודר של עדים ולא בסודר של קונה עצמו אם אינו מועיל אלא בפניו ועוד אם איתא דבפניו צריך נר' שהיה צריך לפרש בשטר שנעשה הקנין בפניו כמו שמפרשי' שאר דבריו במנא דכשר למקניא ביה. ועוד הביא ה"ר יצחק הלבן ראיה מהא דאמרי' בכתובות פ' הנושא ובגיטין פ' הניזקין בנוהי דהוו בשעת קנין מהניא להו קנין בנתיה דלא הוו בשעת קנין לא מהני בהו קנין משמע דאי הוו הבנות בעולם בשעת קנין מהני להו קנין אעפ"י שהקנין לא היה בפניהם וסתם קנין שבתלמוד קנין חליפי' משמע. ועוד הביא ראיה מיהא דכותבין שטר ללוה אעפ"י שאין מלוה עמו ומוקי לה בשטרי אקניאתא משמע בסודר אלמא שלא בפני הלוה מקנין לו:

14 מעשה בר"ג וזקנים שהיו באים בספינה פירש"י ושכח ולא נתן רשות לתרום והיה ממהר לעשר בעודו בספינה שהיה ירא שמה יאכלו בני ביתו וסבורים דעישר דחזקה על חבר וכו' וק' דא"כ לא היה צריך ליתן להם ולהשכיר מקום דא"כ דבקריאת שם סגי ועוד שלא עישר כלום שהרי לא אמר שיהא מעשר ולא נתן להם עישור אלא שהוא עתיד למוד ועוד אם היה מעשר לא היה מועיל אלא למאן דאי' ליה בריר'. ופר"ת בשעת הביעור היה ואהא מייתי לה בפ' בתרא דמעשר שני דתנן ערב יום טוב הא' של פסח של רביעית ושל שביעית היה זמן הביעור כיצד היה הביעור תרומה ותרומת מעשר נותנת לבעלים מעשר ראשון לבעליו מעשר שני לבעליו והבכורים מתבערים בכל מקום שהם רש"א הביכורים ניתני' לכהנים כתרומה. קתני בתר הכי מי שהיו פירותיו רחוקים ממנו צריך לקרות להם מעשה בר"ג וזקנים שהיו באים בספי' וכו' וקריאת שם דהתם היינו שם הבעלים שיבררו למי יתנו דהיינו הביעור וא"ת הניחא למ"ד כמי שהורמו דמיין אלא למ"ד לאו כמו שהורמו דמיין מה הועיל במה שאמר נתונין לפלו' ומקומו מושכר לו והלא אין במתנתו כלו' ואפי' אם היה מניח כל התבוא' בביתו לא היה קונה המעשר כדמוכח בחולין פ' הזרוע וי"ל דמיירי שקודם לכן אמר מה שאני עתיד להפריש יהא מעשר כדמוכח ההיא דהלוקח יין מבין הכותים או' אף מקום קבוע להם בצפון או בדרום אלא שהמשנה לא הזכירה רק מצות ביעור וא"ת למה לא הזכיר תרומה גדולה דגם היא חייבת בביעור כדאי' במשנה שהבאתי למעלה תרומה ותרומת מעשר לבעלים ור"א ב"ע שהיה כהן היה עמהם בספינה דקתני סיפא א"ר יהושע עישור שאני עתיד למוד נתון לראב"ע וי"ל משום דחטה א' פוטרת את הכרי מדאורייתא א"נ משום דתרומה גדולה ניתנת באומד ובמחשבה ולא בעי מדידה היה יכול להפריש קודם שיצא מביתו. ועי"ל משום דתרומה גדולה היו מפרישין בגורן אחר המירוח כדאי' בירושלמי מס' מעשרות מצא פירות בשדה מכונסים אסורים משום גזל מפוזרים מותרים משום גזל בין כך ובין כך חייבים במעשר ופטורים מתרומה גדולה ובהאי מעשה דר"ג וזקנים היה כבר התבואה בבית דקאמר בתר הכי והא ראיה ממעשר עני משום דאמרי' בתוס' אין מעשר עני מתחלל אלא בתוך הבית וא"ת כיון שהיתה התבואה ממורחת היאך יצא מביתו עד שלא תקנה הא אמרי' חזקה על חבר וכו' וי"ל שהודיע לבני ביתו שאינם מתוקנים א"נ היכא דמת בישוב הדעת הוא דאמרי' חזקה על חבר כדאמרי' בירושלמי א"נ אדם השולח פירות לחבירו כי ההיא דעירובין: