1במשנה האשה נקנית בשלש דרכים הכא קתני האשה בה"א ומעשה קודם המנין ובאתרוג שוה לאילן בג' דרכים, וגבי זב הקדים המעשה למנין בז' דרכים בודקים הזב ולא הקפיד התנא לשנות בסיגנון אחד אלא כמו שהיתה משנתו שגורה בפיו.2ובמס' עדיות תני לה גבי חומרי ב"ה וקולי ב"ש דאם נתקדשה בפחות מדינר הויא לב"ה אשת איש ולב"ש פנויה ואע"ג דאם קבלה קידושין מאחר הוי ב"ש לחומרא מיהו התם לא איתשיל אלא לענין קידושין הרא' כדאמרי' ביומא כי איתשיל לענין עוג מלך הבשן איתשיל:3בפרוטה ובשוה פרוטה תימא דלא ה"ל למי' אלא בשוה פרוטה כדתנן בהזהב גבי ה' פרוטות הן דקתני ההודאה בשוה פרוטה והאשה מתקדשת בשוה פרוטה ופרוטה ל"ל למיתני דכיון דמתקדשת בשוה פרוטה כ"ש בפרוטה שלמה. וי"ל משום דתנא כאן בכסף מפ' באיזה כסף דינר לב"ש ופרוטה לב"ה ולפי שלא נטעה לומר כסף דוקא משום דילפי' קיחה קיחה משדה עפרון דכתיב ביה כסף מפ' דשוה כסף ככסף, וא"ת מנ"ל דש ה כסף ככסף דהא לקמן מיבעיא לן קרא גבי עבד עברי ישיב גאולתו לרבות שוה כסף ככסף ובפדיון הבן נמי כתיב כסף ואמרי' לקמן רב כהנא שקל סודרא בפדיון הבן וכן בהקדש נמי כתיב ונתן הכסף וקם לו ותנן בערכין בפ' המקדיש שדהו שהקדש נפדה בכסף ובשוה כסף מנ"ל דשוה כסף ככסף ומיהא בפדיון הבן ניחא דבפ"ק דשבועות ובפ' יש בכור דריש כלל ופרט וכלל לרבות כל דבר המטלטל וגופו ממון ובהקדשות נמי אי אפשר דדרשינן כלל ופרט וכלל דהא אין הקדש נפדה בקרקע כדאמרינן בפ' הזהב הרי אמרו אין הקדש מתחלל על הקרקע דרח' אמר ונתן הכסף וקם לו. ולקמן נמי אמרינן אין פודין הקדשות בשכר ובפ' יש בכור תנן ולא בהקדשות ומפ' בגמ' ולא הקדשות בכולן פי' בשטר ובקרקע אבל הכא גבי קידושין מנ"ל דשוה כסף ככסף וכן גבי ערכין דכתיב ביה ככף ואמרינן במס' ערכין דשוה כסף ככסף וי"ל דבכל דוכתא ילפי' מעבד עברי דרבי ביה קרא שוה כסף וה"ה בכל דוכתא דכתיב ביה כסף והא דאצטריך כלל ופרט וכלל גבי פדיון הבן והקדשות לא לרבות שוה כסף אלא למעט קרקעות ושטרות שאין פודין בהם והא דמבעיא לן גבי ניזקין ישיב לרבות שוה כסף ככסף בפ"ק דב"ק היינו טעמא לפי שמצינו שהקפיד הכתוב לענין מיטב ס"ד נמי דכסף דוקא וגבי עבד עברי ומי איצטריך דלא תימא מצי יליף מניזקי' דה"א כי מקני בקרקע ליבעי מיסב:4וכמה היא פרוטה הא דלא מפ' וכמה הוא הדינר משום שהדינר היה ידוע כמה הוא כדאמרי' בריש הזהב שהוא א' מכ"ד בדינר של זהב. אבל בפרוטה איכא פלוגתא בגמרא וזמנין דזילי איסרי וזימנין דמייקרי ועוד דדברי ב"ה דקי"ל כוותייהו איצטריך לפרושי:5היבמה נקנית בביאה. תימא דלא תני מניינא כדלעיל וליתני נקנית בדרך אחד וקונה את עצמה בב' דרכים ואיצטריך נמי האי מניינא למעוטי כסף ושטר דלא תימא דלהוי לכולא מילתא כאשה כדדרשי' לקמן ביאה גומרת ואין כסף ושטר גומרין בה ומניינא דסיפא למעוטי ג"כ דלא תימא ניליף ק"ו מאשה כדדרשי' לקמן נעל אין מידי אחרינא לא וי"ל דבחדא מילתא אין לשנות מניינא ואע"ג דלגבי אתרוג קתני ולירק בדרך א' שאני התם לפי שהתחיל לשנות ששוה לאילן בג' דרכים הוצרך לשנות מה שהוא חלוק מאילן, ומאחר דלא תנא מניינא ביבמה לא חש נמי לשנות מניינא בע"ע וכנעני א"נ משום דלא איצטריך למתני בהו מניינא למעוטי מידי:6בגמרא מ"ש הכא דקתני האשה ניקנית וכו' הו"מ למימר אגב דבעי למיתני סיפא וקונה את עצמה דלא שייך התם למיתני לשון קידושין וכה"ג משני בסמוך גבי האיש קונה ול"נ דלא דמי דלקמן דהוי הכל חד לשון קנין ברישא ובסיפא אלא דפריך ליתני דאיש קונה משני שפיר אגב דבעי למיתני סיפא אבל הכא דפריך ליתני האשה מתקדשת דהכי קרי ליה בכוליה תלמודא לישנא דקי' משום סיפא לא ה"ל לשון קנין דניחא טפי דליתני ברישא האשה מתקדשת אע"ג דלא הוי דומיא דסיפא וקונה את עצמה.7משום דבעי למיתני כסף והכא לא שייך למיפרך ותני תרתי אטו חדא כדפרי' לקמן דלשון קנין שייך נמי גבי שטר וביאה ולא היה תמיה על הלשו' של קנין דלא שייך על שטר וביאה אלא משום דלקמן תני לשון קידושין והכא תני לשון קנין וכן בלישנא דקרא נמי אשכחן קנין על שטר דכתיב ואקח את ספר המקנה:8וכסף מנ"ל וכו'. וא"ת מה צורך לכ"ז דלא הול"ל אלא וכסף איקרי קנין דכתי' נתתי כסף השדה קח ממני וכתיב השדה אשר קנה אברהם וי"ל דבהכי לא סגי דנהי דכסף שדה איקרי קנין כסף דאשה לא איקרי קנין לפיכך צריך להביא ראיה דההוא כסף דגמרי' באשה איקרי קנין:9וכתיב התם נתתי כסף השדה אע"ג דלא דמי דקיחה דהכא קאי אכסף של שדה וקיחה דאשה לא קאי אכסף דאשה אלא אאשה עצמה אינו חושש אלא למצוא לשון קיחה לג"ש. וא"ת ליתני ניקחת דהוי לישנא דקר' ספי דכתי' כי יקח ותניא נמי הכל ניקח בכסף מעשר ואביאה נמי שייך לשון קיחה כדכתי' איש כי יקח את אחותו ובכל חייבי כריתות כתיב קיחה וי"ל משום דלא שייך למיתני סיפא ולוקחת עצמה בב' דרכים:10בגמ' א"נ שדות בכסף יקנו הא דלא מייתי קנין כספו דכתיב באורייתא משום דבעי לאיתויי קנין שדה:11דאסר לה אכולי עלמא כהקדש וכו' דקאמר הרי את מקודשת שת לי כלומר מקו' העולם בשבילי כמו הרי הן מקודשות לשמים כמו להיות לשמים ופשטא דמילתא מקודשת לי מיוחדת לי ומזומנת לי כמו וקדשתם היום ומחר דמתרגמי' ותזמנינון ומיהא אם היה אומר טלית זו ככר זה מקו' לי אין נר' דהכי מפרשי' ליה שיהא אסור כהקדש לכל להיות לי דדוקא גבי קדושי אשה הוא דאמרי' הכי דהא במה שמתייחדת להיות לו נאסרת על הכל:12וליתני האיש קונה דאע"ג דתנן בתולה נשאת ולא קתני נושאים את הבתולה ועוד שהיה צריך להארי' יותר ולומר האיש קונה את האשה מ"מ כיון דמהדר אלישנא דקרא הל"ל כדכתי' בקרא כי יקח איש אשה:13ה"א אפי' בע"כ ולקמן דתנן האיש מקדש ליכא למיטעי משום דכבר שמעי' הכא דבע"כ לא והא דקתני היבמה ניקנית ולא קתני היבם קונה מיבם לה. איכא למימר איידי דתנא רישא האשה ניקנית תנא סיפא היבמה ניקנית ולא טעות' היא דניקנית נמי משמע בע"כ אבל האיש קונה משמע טפי בע"כ:14ה"א אפי' בע"כ אע"ג דתנן הקונה שני אילנות הקונה אילן לא דמי הקונה להאיש קונה ועוד דהכא שאני דלא ליתי למיטעי דלא ליהוי בע"כ כמו ביבמה:15ליתני שלשה משום דכל התורה כולה בל' זכר נאמרה:16א"ה קשו קראי אהדדי אף על גב שמצי' כמה דברים שנקראים בלשון זכר ובל' נקבה והנה רוח גדולה וחזק, השמש יצא. השמש באה. המחנה האחת והכהו. וכן גבי נר בל' חכמים. כבתה אין זקוק לה נר שכבה. השוכר חמור להוליכה בהר. ובהזהב קתני לא הספיק בעל הפרה למשוך את החמור עד שמת החמור היכא דאיכא לשנויי משנינן ובקראי נמי שמא איכא דרשא:17הכא בתורה קאי ותורה איקרי לשון נקבה וא"ת מלחמה נמי איקרי לשון נקבה כדכתי' ותכבד המלחמה על שאול ותוסף עוד המלחמה ועוד דכי היכי דקאמר דרכו של איש לעשות מלחמה ולא אשה ה"נ דרכו של איש ללמוד תורה ולא אשה. וי"ל דלא דמי הכא מיירי בתורה גופה ולא בעוסקיה אבל בדרך אחד יצאו אליך אאנשי המלחמה קאי ואנשים דרכן לעשות מלחמה.18נתני דברים וניתני ג' אע"ג דאמרי' הכא דבאשה קאי תני בל' היינו משום דתני דרך שהוא אשה לשון נקבה ויותר ה"ל לשנות דברים כדי לשנות לשון זכר ועוד כדקת' בכל דוכתא על ג' דברים העולם עומד י' דברים נאמרו בכוס של ברכה י' דברים נבראו בין השמשות ו' דברים נאמרו בשדים ז' דברים בגולם הסתכל בג' דברים מי שיש בו ג' דברים:19ולא אמר כי תלקח אשה לאיש הא לא בעי למימר אמאי לא כתיב כי תקח אשה איש דלא מצי למכתב הכי דמדכתיב כי יקח נפקא לן לקמן דהיינו אירוסין אין כאן בית מיחוש דכי יקח כתיב ולא כי יקיח את עצמה.20והא דתנן אתרוג וכו' משנה בפ' ב' דביכורים, תי' דלא פריך מרישא דלעיל מינה דקת' תרומת מעשר שוה לביכורים בשני דרכים ולתרומה בב' דרכים אלא דאורחיה דתלמודא להקשות תחלה דבר שיכול לתרץ והדר תו מקשה ליה סיפא נמי נתני דבר ומשני דרכיה דאתרוג בירק:21אתרוג שוה לאילן בג' דרכים ולירק בדרך א' וא"ת אמאי לא משוי ליה נמי לירק לענין פיאה דלא כחייבי בפיאה אלא אילנות השנויין במס' פאה ולא חשיב התם אתרוג משום דאין לקיחתו כאחד ומהאי טעמא ממעט אתרוג מפאה בפ' כלל גדול ובירק נמי אין פיאה נוהגת דאינו בכלל דבר המתקיים וי"ל משום דיש ירק שחייב בפאה כגון דלעת וכרוב כר"מ במקום שנהגו הילכך אינו שוה לאילן בפאה יותר מלירק שגם רוב האילנות אינן חייבים בפאה חוץ מח' אילנות השנוים במ' פאה ומהאי טעמא נמי לא קא' שוה לירק לענין ביכורים משום דאין ביכורים נוהג בכל האילנות אלא בז' המינין וגס חטה ושעורה הוא כעין ירק ונוהג בהם בכורים, מיהו ק' אמאי לא חשיב ששוה לאילן לענין כלאים שאינו כלאים בכרם ועוד ליתני בראש השנה שלו לענין מעשר האילן כדאי' בפ"ק דר"ה וי"ל דלא תני אלא מילי דשוה לאילן לילך אחר חנטה ולירק בדרך לקיטה כדפרי' רש"י לענין שביעית וכן נר' דלענין ערלה ורביעי נמי לא איצטריך לאשמועינן שנוהגת באתרוג אלא לאשמועי' ביה דאזלי' בתר חנטה כשאר אילנות לפי שיש בו דבר דאזלי' ביה בתר לקיטה הוצרך לפ' כל שאר הדברים דאזלי' ביה בתר חנטה באילנות:
