תוספות הרא"ש על קידושין ו׳

1 גמרא תיקו וכל תיקו דאיסורא לחומרא הילכך הוי קידושי ספק וה"ה בשאר לישני דמספקא לן בעלמא גבי גירושין כגון הוציאוה עזבוה התירוה הניחוה דאיבעיא לן בפ' האומר התקבל בגיטין אי הוי לישנא דגירושין ולא איפשטא האי לישנא דמנא ידעה לקידושין אי איצטריך דעתה דלגיטין לא בעי' דעתה איהני לישנא דמשמע לשם גירושין אע"ג דלא ידעה לה עכ"ל הר' דוד. ודוקא גבי הנך דמספקא לן אבל מגורשת ומשולחת מותרת לכל אדם אפי' כשאינו מדבר עמה על עסקי גיטה מגורשת:

2 עצורתי מהו פירש"י לשון עצרת שתהא נאספת עמי לבית. ורבותי אמרו לשון כי אשה עצורה לנו ולא נהירא דהא עצורה ממנו קאמר לשון מניעה דהא אחימלך אמר לדוד אם נשמרו הנערים אך מאשה ודוד אהדר ליה אשה עצורה לנו והננו טהורים, ויש לקיים פי' רבותיו וה"ק כי אשה שהיתה אצלנו מתמול שלשום היה זה ועכשיו אנו טהורים והשתא ניחא דכל אלו הלשונות לישנא דקרא:

3 במאי עסקינן אילימא כשהיה מדבר עמה על עסקי גיטה וכו' פי' הרמ"ה ז"ל דאלישני דמיוחדת ומיועדת. וה"ה אלישנא דחרופתי בשאר דוכתי דלאו ביהודה דמיבעיא לן ולא איפשטא:

4 ויהודה ועוד לקרא אם היתה הראיה טובה לא היתה תימא על שהביאה אחר הפסו' אלא לפי שאינה עיקר ראיה כדקאמר ויהודה הויא רובא דעלמא:

5 דתנן היה מדבר על עסקי גיטה משנה היא בפ"ד דמעשר ב':

6 הלכה כר' יוסי הכי קי"ל ואע"ג דאביי דהוא בתראה מפ' מילתיה דר' אלעזר בר"ש מענין לענין ובאותו ענין לית הלכת' כותיה אלא כר' דאמר באותו ענין דוק' דכולהו אמוראי קיימי כוותיה ועוד דקי"ל הלכה כר' מחבירו:

7 לא יהיה לו עסק עמהן פירש"י לדון ולהורות אפי' בשאר דינין דאיסור והיתר נמי אם אינו בקי לא יורה ולא ידון והר' עזריאל פי' שלא ידבר עם הנשים על עסקי קידושי' לקדשם שם דלפעמים שתהא מקודשת באמירתו או מאורסת ולא יבין וק' לפי' תינח בקידושי' אבל בגיטין מה בכך אם יסבור שאינה מגורשת והרי היא מגורשת ואף על פי דבכהן איכא למיחש ולקמן בפרקין משמע שיש חשש איסור אשת איש דאמרי' דקשי' לעולם יותר מדור המבול ואין לומר שמא יסבור שהיא מגורשת דכיון שהיא בחזקת אשת איש לא יתירנה לינשא עד שידעו שהיא מגורשת בודאי וי"ל ז דאיכא למיחש שאם פשטה ידה וקבלה קידושין מאחר:

8 אפי' לא שמיע ליה דאמר רב יהודה הא דרב הונא אמר שמואל תי' אם לא שמיע ליה למה לא יהא לו עסק עמהן הרי הוא סבור לידע כל טיב גיטין וקידושין דלא כפי' הר' עזריאל הילכך נר' לפרש דלא כפי' הר"ר עזריאל וה"ק מי שממנין אותו אגיטין וקידושין צריכים אנו להודיעו הא דרב יהודה אמר שמואל שלא ליכשל בה דשכיח הוא או דילמא ליכא למיחש להכי דלא שכיח כולי האי:

9 גמרא אמר לשפחתו הרי את מותרת לכל אדם לא אמר כלום פרש"י לפי שאינו מתירה לכל אדם ע"י חירות לפי שהיא נאסרת לעבדים ע"י חירות אבל גבי אשה הוא מתירה לכל אדם שהיתה אסורה לו מחמתו וק' לי א"ה בשפחה נמי נימא הכי שהוא מתירה לכל אדם שנאסרה להם מחמתו שהיתה שפחתו הילכך נ"ל לפרש דלא אמר כלום לפי שאיסור השפחה תלוי בעבדות דכל זמן שלא הפקיע ממנה העבדות אין לשון היתר מועיל לה:

10 המקדש במלוה אינה מקודשת כשאמר לה התקדשי לי במלוה שאת חייבת לי דאפי' הלוה לה המעות ועדיין הם בעין בידה הני מעות דידה נינהו דמלוה להוצאה ניתנה ולא יהיב לה מידי אבל אם אמר בהנאת מחילת מלוה מקודשת דלא גרע מארווח לה זימנא כ"ש כאן שמארי' לה הזמן לעולם ויש בהנאה זו כמה פרוטות תדע דאמרי' לקמן דבמכר נמי לא קנה אם לקח קרקעות במלוה ואמרינן לקמן בפירקין ובפרק הזהב יש דמים שהם כחליפי' כיצד החליף דמי שור בפרה או דמי חמור בשור שאם אמר לו אחר שמכר השור קני דמי השור שאתה חייב לי ופרתך תהא קנויה לי קנה משום דדבר תורה מעות קונות ואח"כ תקנו שלא יהו קונות ומילתא דלא שכיח' כי האי לא תקנו ואוקמוה אדאורייתא והיאך קנה באלו המעות והא מלוה נינהו אלא במחילת המלוה וה"ה לענין קידושין, והא דאמרי' בפ"ב דסנהדרין שאמר שאול לדוד מלוה אית לך גבאי והמקדש במלוה אינה מקודשת מיירי כשקדשה דוד בעושר שהיה חייב לו ולא במחילת העושר.

11 הגה"ה ואפי' במלוה דמטא זימנא למיגבא אינה מקודשת דאין לך מלוה שהגיע זמנה לגבות יותר משכר שכיר דעבר ע יה משום בל תלין ואפ"ה אינה מקודשת וא"כ כי מסא זמנא למיגבה ומרווח לה זימנא וקא מקדש לה בההיא הנאה דקא מרווח לה אמאי מקודשת מי אלימא הנאת מלוה ספי ממלוה גופיה דאפי' מחל לה למלוה גופה אמרת אינה מקודשת והיכא דלא מחיל מלוה אלא במרווח לה זימנא אמרת מקודשת יציבא בארעא וכו' וכ"ת בההיא הנאה דלא בעיא למיתב פרוטה למאן דמפייס לבעל לארווחי זימנא לא הוה מקודשת ממה נפשך איבעיא ממונא דשכיח לה לבעל או לאשה הנאת מלוה נמי לאו ממונא דשכיח ואי משום ממונא דמתהני לה לאשה הוא דבעי' וע"כ היא מקודשת בהנאת מלוה וא"כ קדשה במלוה גופה דנפיש' הנאתה טפי דתו לא צריכא למפרע ולא מידי כ"ש דתהוי מקודשת אלא מסתמ' דהיינו טעמא דאלימא הנאת מלוה ממלוה גופה משום דהנאת מלוה שכיח לה לאשה טפי כמלוה גופה דאלו מלוה כי מחסרא גוביינא ויכלה לאטרוחי לבעל עילויה לבי דינא כי מחיל לה לאו כמאן דיהיב לה ממונא דשכיח לההיא דקדושי שי ביה דאלו הכא מלוה דאיהי גופה ניחא לה למיתב פרוטה למאן דמפייס ליה לבעל לארווחי לה זימנא כי מקדשא לה בההיא הנאה מקודשת וכ"ש בהנאת מחילת מלוה אלא אפי' בהנאה דארווח לה זימנא מקודשת ולא דמי להא דאמר בשכר שאעשה עמך דקי"ל דאינה מקודשת דהתם לא גמרה איהי לאיקדושי ליה דשלמא עבידתא ולכי שלמא הויא ליה כמלוה וה"ה בהנאה מחילת שכר או בהנאת עשייה דהכי דייקי' לקמן בפ' האומר דאינה מקודשת כיון דההיא שעתא דקא מיקדש' לא מיחייבא ליה מדעם מה שאין כן בהנאת מחילה או בהנאה כשארווח לה זימנא דכיון דברשותא קיימי מעידנא דאמר לה מרווחנא לך עד זמן פלו' קניא להו הכא לא מחסרה משיכה ואישתכח דבעידן קידושי' איתיה להנאת הרוחה:

12 הדה הוא דארווח ליה זימנא פרש"י שאמר לה התקדשי לי בהנאה זו שאת היית נותנת פרוטה לאדם שיפייסני על כך ונ"ל שאין צריך להזכיר הפרוטה אלא שיאמר הרי את מקודשת לי במה שאני מרווח לך זמן הלואתיך וכיון שאנו שמין שיש באותה הרוחה הנאת שוה פרוטה מקודשת כדאמרינן לקמן גבי הילך מנה ואקדש אני לך מקודשת ומוקמינן לה באדם חשוב דבההיא הנאה דמקבל מתנה כינה גמרא ומקנייא נפשה אעפ"י שלא הזכיר אותה הנאה אלא אמר הרי את מקו' באותה מנה שנתת לי וכיון שאנו שמין שיש באותו הנאה שוה פרוטה מקודשת וק' לר"ת דאין שייך לקרות זה הערמת רבית דהיינו רבית גמורה שאם היתה נותנת לו אותה פרוטה שהיא מתקדשת בה הוי כעין אגר נטר ולא איקרי הערמת רבית אלא כדהיא דמנה אין לי חטים במנה יש לי ולא הוי אגר נטר ולא היתר גמור אלא שמערים להרבות מעותיו ופר"ת כגון שהיתה חייבת מעות לאדם אחר והגיע זמן הפרעון ונתן לה פרוסה למלוה והרווח לה זמן וקדשה באותה פרוטה וא"ת מה הערמת רבית יש כאן הא אמר רבא בפ' איזהו נשך דשרי ליה לאיניש למימר לחבריה הילך ד' זוזי ואוזפיה לפלניא מאה זוזי דלא אסרה תורה אלא רבית הבאה מלוה למלוה וי"ל דה"מ כשאין הלוה נותן לו כלום לנותן אבל אם היה נותן לו היה נראה כשלוחו ואסור וא"ת אמאי מוקי לה דארווח לה זמנא הא בתחלת הלואה נמי היה יכול לפרש דבהנאת מלוה מקודשת כגון שהמקדשה נותן למלוה פרוטה להלוות לה מעות ובאותה פרוסה מתקדשת לו וי"ל דבהנאת מלוה משמע מלוה שהיתה עליה כבר ור"ח פי' דארווח לה זימנא דמסר לו הממון שהיתה חייבת לו והחזירה לזה ליהנות בו עד זמן שהרווח לה ואמר לה בההיא הנאה דשביקנא לך עד כען זימנא מקודשת לי שאם לא נאמר כן נמצא הטפל חמור מן העיקר דקי"ל המקדש במלוה אינה מקודשת כ"ש בהנאת כלוה ולא מחשיב ליה רבית גמורה כיון דלא קץ ליה מידי אלא ערמת רבית הוי ואסור:

13 הילך אתרוג זה ע"מ שתחזירהו לי וכו' אין התלמוד מדקדק בלשונו להזכיר תנאי קודם למעשה והן קודם ללאו ותנאי כפול לפי שלא בא להשמיענו דין תנאים אלא דין מתנה ע"מ להחזיר ומיהו מיירי בכל דין תנאים דאל"כ היה התנאי בסל והמתנה קיימת ולא דמי לתנאי ומעשה בדבר אחד דהיינו כששניהם סותרים זה את זה כההיא דע"מ שהנייר שלי אבל הכא אפשר לקיים התנאי אחר המעשה וא"ת כיון דאמר ע"מ שתחזירהו לי א"כ אם הקדישו אינו מקודש כדמוכח בסוף מי שמת דכיון דאמ' לי מידי דחזי לי קאמר וא"כ היאך יצא והתנן בנדרים פ' השותפין גבי מעשה דבית חורין כל מתנה שאינה שאם הקדיש אינה מוקדשת לא שמה מתנה וי"ל דהכא נמי הרי בידו להקדישו שיהא קדוש קדושת דמים כל זמן שהוא בידו עד שיחזיר, ועי"ל דלאו בהקדש תלוי הטעם מה שאינה מתנה ולא הזכיר הקדש אלא משום שעל הקדש היה המעשה ולפי שלא היה המתנה לשום דבר אלא לדבר זה בלבד שיבא אביו ויאכל הוא דהוה אסור כדמפ' התם סעודתו מוכחת עליו שלא היה בדעתו ליתן כלל לענין שום דבר רק שיבא אביו ויאכל וכן מוכח נמי לשון כל מתנה שאינה דמשמע שאינה מתנה לשום דבר אבל אם אדם נותן מתנה לחבירו לצורך דבר אחר אעפ"י שאינו יכול להקדישו הויא מתנה כדתנן בפ' בתרא דנדרים המודר הנאה מחתנו שנותן מעות לבתו ואומר לה אין לך בהם אלא מה שאת נושאת בפיך ולקמן נמי אמרי' שנותנים כסף עבד ע"מ שיצא בו לחירות:

14 לבר מאשה לפי שאין האשה נקנית בחליפין וא"ת במאי דמי לחליפין אי משום דחליפין הדרי הא בחליפי' גופייהו אמרי' בנדרים פ' השותפין דאי תפיס ליה מיתפיס ונראה דלאו חליפין נינהו ומדרבנן הוא דלא הוו קידושין לפי שדרך העולם להחזיר חליפין והני כחליפין דמו ואתי למימר דאשה נקנית בחליפין הילכך אפקעינהו רבנן לקידושי מיניה תדע דאי חליפין נינהו במכר היאך קנה בהאי מנה הא אין מטבע נעשה חליפין וכן בפדיון הבן למה בנו פדוי כסף חמשת שקלים כתי' ולא חליפין: