תוספות הרא"ש על קידושין כ״ה

1 בגמ' המנונא קרנונא. פר"ח כלומר אתה אומר המנונא כמו דג חם שהוא טוב לא כן אלא קרנונא שהוא דג קר:

2 כולן אינם מטמאים משום מחיה תי' אמאי נקט מחיה דראו מהאי קרא גופיה דרשי' דסומא באחת מעיניו אינו רואה את הנגעים ולא אמרי' דדוקא במחיה לבד דמחיה לאו דוקא והאי דנקט מחיה משום דההוא קרא במחיה כתיב ובת"כ דריש ליה מקרא אחרינא דכתיב בנגעים וראהו כולו כא' שאם היה על ראש חוטמו ועל ראש אצבעו משופע אילך ואילך וכו' ולמאן דדריש ליה מההוא קרא איירי בכל נגעים ה"ה להך תנא נמי דנקט מחיה משום דהוא דריש ליה מלכל מראה עיני הכהן. ועוד י"ל דהא דנקט משום מחיה לאשמועי' רבותא דאע"ג דזימני' דראשי איברים מטמאים משום מחיה כגון דאם פרחה צרעת בכולו טהור ואם נראה בו בשר חי אח"כ אפילו בראשי איברים טמא כדתנן * בפ"ח דנגעים הפורח מן הטמא טהור אז רובו ראשי בפ"ח דנגעים נ"ל שכצ"ל משנה ד' כל פריחת ראשי איברים שבפריחתן טהרו טמא כשיחזרו טמאים ע"כ אפ"ה אינו מטמא בתחילתו בראשי איברים:

3 ר' אומר אף הסירוס לא הוצרך ר' להוסיף אף תלש בזקנו ודלדל בו עצם דמילתא דפשי' דאף ת"ק מודה בה וכן שן ועין נמי לא חשיב וכוליה סירוס דשמעתין כשנפסקו הבצים ועודן תלואים בכיסן אבל אם נחתכו הבצים עם הכיס פשיטא דהוי מום שבגלוי:

4 ורמינהי הרי מי שהיה מזה. תי' מאי פריך מהזאה שאני הזאה דילפי' מטומאה דהא לענין טבילה מודה ר' דהוי כטמון ודילמא ילפינן עבד מטבילה. וי"ל כיון דאשכחן שן שאינו גלוי לגמרי דלענין טבילה נמי לא בעי' אלא שיהא ראוי לביאת מים כא"ה חשוב גלוי לענין שום דבר לענין עבד נמי חשוב כגלוי:

5 מ"ט כי יגע אמר רחמנא וכו' ה"ג ברוב ספרים ורש"י גריס כל אשר יגע בו הזב וידיו פי' דהאי קרא דרשי' ליה בנדה פ' יוצא דופן למגע בית הסתרי' טהור וליתא דהתם הרי שאי מייתי לה על קנה בקומטו של זב והסיט בו את הטהור טהור דדרשי' יגע בו נגיעה בידיו וליכא למימר דדרשי' נמי מיניה שלא יטמא את הטהור במגע בית הסתרים שלו דא"כ אפי' אמשא נמי נמעט כי היכי דממעטי בקומטו של זב והסיט בו את הטהור דההוא קרא במשא דרשי' ליה התם ובהדיא אמרי' התם דקנה בקומטו של טהור והסיט בו את הטמא טמא ונר' דמכי יגע דכתיב בכל טומאו' דרשי' ליה דלשון נגיעה משמע דבר שבגלוי שמא בר נגיעה והא דאיצטריך התם למדרש התם הסט ונגיעה בידיו משום דההוא קרא בהסט איירי כדדרשינן איזהו מגעו שהוא בכולו הוי או' הסטו ולא מצי למדרשיה מל' נגיעה:

6 מה בשרו מאבראי ופירש"י אע"ג דגבי טומאה חשיב לשון מאבראי וגלוי היינו משום שיכול להוציא מקצת לשונו ונגיעה במקצת הוי נגיעה אבל טבילה אינו יכול להוציא כל לשונו ולא מצינו טבילה במקצת הילכ' כולה בטמון הויא ולא נ"ל דלא שייך הכא למימר אין טבילה במקצת דהיינו בכלי שהוא טמא ואדם שהוא טמא שצריך שיטבול כולו כא' אבל הכא יטביל מן הלשון מה שיוכל להוציא ממנו לחוץ אלא נ"ל דהכ' דומיא דבשרו בעי' דכולו מאבראי אכל לשון שהוא בתוך הפה וכן שינים לא בעי שיבא בהם מים אלא לענין טומאה בר נגיעה הוא כיון שלפעמים הוא מוציא לשונו לחוץ:

7 דאמר י' זירא כל הראוי לבילה עיקר מילתיה בפ' המנחו' והנסכים דתנן הרי עלי ס' וא' מביא ס' בכלי א' וא' בכלי אחר ומס' בגמרא משום דס' נבללים וס' וא' אין נבללים ופריך כי אין נבללים מאי הוי והתנן אם לא בלל כשר א"ר זירא וכו' תי' מאי פריך אם לא בלל כשר נהי דבלילה לא ליעכבא מ"מ מצוה לבלול וצריך שיביא בב' כלים כדי שיוכל לבלול כיון דבסתם נדר וי"ל דהך סיפא דס' וא' קאי אהך מתני' דמתנדב אדם מנחה של ס' עשרון ומביא בכלי א' ואם אמר הרי עלי של ס' וא' וכו' כלומר מנחה של ס' וא' וכיון שהזכיר מנחה של ס' וא' סד"א לקרבן בכלי א' איכוין וכאלו אמר להביא בכלי א' דהא לא מצי להביאן בב' כלים דשפיר טפי דנייתי בכלי א' ובלא בלילה להכי פריך והתנן אם לא בלל כשר:

8 אין בילה מעכבת בו וכו' אע"ג שבכמה דוכתי' כתב בלולה בשמן ובפ' נשיאים כתביה תריסר זמנין ואמרי' בריש הקומץ רבה דף י"ט כל מקום שהחזיר הכתוב בתורת מנחה אינו אלא לעכב וי"ל כיון דלא כתיב בלשון ציווי ובללת כדכתיב ויצקת אלא בכל דוכתא כתיב בלולה משמע דלא מעכבא וא"ת מנ"ל דבעי' ראוי לבילה וי"ל דסברא בעלמא היא דכיון שהזכיר הכתו' בלילה דבעי' לכל הפחות ראוי לבילה וכן בביאת מים דהכא דכתיב כל בשרו דמשמע אפי' בית הסתרים אע"ג דדרשי' מה בשרו מאבראי מ"מ כיון דכל בשרו משמע אפי' הטמון לפחות מרבינן ליה לענין זה דבעינן ראוי לביאת מים ולא דמי לקריאה דחליצה וקריאה דביכורים דבעינן קריאה והיכא דאינו ראוי מעכב דשאני התם דכתיבא קריאה בהדיא הילכך אע"ג דאינו מעכב כשהוא ראוי מ"מ קריאה לכתחילה בעיא אבל התם אע"ג דכלי מרבה טמון כיון דלא כתיב בהדייא לא בעיא שיבוא בו מים:

9 במשנה בהמה גסה נקנית במסירה בפ' המוכר את הספינה פי' הריב"ם דמסירה בעיא מיד אל יד והביא ראיה מפ"ק דב"מ דף ח' דקאמר מוסירה מחבירו קנה במציאה ובנכסי הגר לא קני מאן מסר ליה דאיקני וכן משמע קצת מתוך לשון רש"י בשמעתי' דפי' בעלים מוסרים אותה ללוקח באפסר כדקתני לעיל כיצד במסירה אחזה בטלפיה וכו' וגר' דלא בעיא מיד ליד דלשון אחזה בטלפיה משמע שמעצמו אחזה בלא מסירת אחרים והכי פי' רשב"ם במצות המוכר. ועוד אמר בפ' המוכר את הספינה כל היכא דאמר לך חזק וקני ולא אמר תא וחזק והא דקאמר בב"מ במציאה ובנכסי הגר מאן מסר ליה ה"ק מי אמר לו לך חזק וקני ומיהו במסירת אותיות נראה דבעי' מיד ליד דאי באחיזה בעלמא כמו אחזה בטלפה לא עדיף קניית השעבוד של שטר מקניית גוף הקלף לצור ע"פ צלוחיתו שלא היה נקנת במסירה אלא משיכה כשאר מטלטלים ואפי' הגבהה נמי הוה צריך כדאמר בפ' המוכר את הספינה דדברים שדרכן להגביה ה אין נקנין אלא בהגבהה הילכך נר' דודאי משיכה בעי' הא דנקט מסירה בכל מקום גבי אותיות משום דלקנות שעבוד השטר בעיא נמי מסירה מיד ליד וראיה מהא דאמרי' בפ' מי שמת אימיה דרב עמרם שכיבא ושבקא מלוגא דשטרי דקאמר התם והא משך אלמא משיכה בעי' בקניית השטר, ועוד ראיה בפ' המוכר את הספינה' דקתני ספינה נקנית במשיכה ואותיות נקנית במסירה ומוקמי לה בסימט' והיכי מהניא אותיות בסימטא והא אביי ורבא דאמרי מסירה קונה בר"ה משיכה קונה בסימטא ופרשב"ם דוקא בר"ה דא"א לעשות משיכה מהנייא מסירה הילכך ודאי האי מסירה משיכה היא והא דנקט מסירה משום דבעיא נמי מסירה מיד ליד ומי' מצינן למימר דאפי' אותיות לא בעי מיד ליד ומה שנז' בכל מקום לשון מסירה לומר דוקא במקום שחבירו מקנה לו לאפוקי הפקר שאם החזיק בו לא קנה החוב על ידו דמאן מסר לו דאיקני:

10 בהמה גסה נקנית במסירה פירש"י אבל לא במשיכה דאין דרכה בכך להוליכה בפניו ונר' דכיון דנקנית במסירה כ"ש במשיכה דעדיפא טפי ומתוך טעמו של רשב"ם נלמוד שפי' בהמוכר את הספי' מסיר' קונה בר"ה משום דלא איפשר למיקני התם במשיכה דלא שייך משיכה אלא כשנמשך הדבר לרשותו משיכה קונה בסימטא דשפיר הוי רשותו להניח שם מה שהוא צריך וכיון דאיפשר במשיכה שהוא קנין חשוב לאו אורח ארעא למקני כמסירה שהוא קנין גרוע כדאמרי' בהגבהה דדבר שדרכו להגביה אין נקנה אלא בהגבהה ולפי טעם של רש"י אם יש דבר שקניינו במסי' ולא במשי' למה לא תועיל מסירה בסימטא כיון דא"א לקנות בסמטא. ועוד יש לדקדק מהא דקתני בפ' המוכר את הספינה ספי' נקנית במסירה דברי ר' וחכ"א לא קנה עד שימשכנה משמע דלא קנה לרבנן במסי' אלא במשי' אבל לר' דקא' מסי' לאו למעוטי משיכה א אתי וכן משי' לישנא דתלמודא התם דקא' א"ה ספינה נמי תקנה במסי' משמע עם המשיכה. ועוד ראיה בגמרא דרש רב בקמחוניא בהמה גסה נקנית במשיכה ופריך שמואל והא אנן מסירה תנן וע"כ הכי פריך והא אנן אף במסי' תנן ורב במשי' דוקא קאמר דאת"ל דרב אף במשיכה קאמר ופריך והא אנן במסי' דוקא תנן א"כ מאי פריך ליה הכי נמי משי' תנן בפ"ק דב"מ היו שנים רוכבים ע"ג בהמה או שהיה א' רוכב וא' מנהיג וכו' שניהם יחלוקו משום דכל א' קנה מחצה. ועוד אמרי' התם אמר רב יהודה שמעית מיניה דמר שמואל תרתי רכוב ומנהיג חד קני וחד לא קני היכי דמי אילימא רוכב לחודיה ומנהיג לחודיה מנהיג לחודיה מי איכא למ"ד דלא קני ומאי ק"ל הא איכא תנא דמתני' דאמר דוקא במסירה ולא במשיכה ועוד דשמואל אית ליה דמסי' תנן והתם אית ליה לשמואל דמנהיג קני ור"מ ור"א אית להו במתני' דמסי' קונה והתם אמרי' דלר"מ משיכה קונה דקאמר מני אלימא ר"מ יושב קני רכוב מבעיא ור"א נמי קתני התם רכוב בשדה ומנהיג בעיר קני ומוקי לה אפי' במקח וממכר ועוד דקא בעי בגמרא פיל לר"ש במה יקנה תבעי לרבנן במציאה ובנכסי הגר במה יקנה דבמסי' לא איפשר דמאן אמרי להו דליקני ומשיכה לא קניא להו לרבנן בבהמה גסה כיון דאמרי' במסי' דוקא אלא מכלל טעמיה משמע דנקנית במסירה וכ"ש במשיכה:

11 ש"מ כליו של וכו' הוה מצי למדחי כגון דא"ל מוכר זיל קני דבהא לכ"ע קנה לוקח כדאי' בפ' המוכר את הספינה כליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח דמסתמא ברשות מוכר עומדת בהמתו: