תוספות הרא"ש על קידושין ס״ו

1 רבא אמר הוי דבר שבערוה וכו'. תי' דהא רבא מודה בכולהו דשתיקה כהודאה ומ"ש הכא כיון דחשיבה כהודאה גבי ערוה נמי תיתסר עליה דהא מודה דזינתה וי"ל דשתיקתו לא עבדא ליה הודאה גמורה אלא דאמרי' שראה רגלים לדבר שהוא כדברי העד ולפיכך שתק הילכך על ידי רגלים לדבר ועדות העד הוא דאסרינן בשאר איסורין ולענין אכילת חלב נמי מביא קרבן אבל לדבר שבערוה לא אסרי' ברגלים לדבר כי האי דלא האמינה תורה עד א' באיסור ערוה אלא בקנא לה ונסתרה תחלה דאיכא רגלים לדבר ומייתי ראייה מעובדא דסמייא דהתם נמי רגלים לדבר חזה בו ולהכי אתא לקמיה דשמואל למשאל וכן ההיא דינאי נמי שעת המלחמה הואי ויש כאן רגלים לדבר:

2 גמרא ואין דבר שבערוה פחות מב'. וא"ת ואביי היכי פליג אהא הא בהדיא דרשינן בריש סוטה דעד א' לא מהימן אטומאה בלא קנוי וסתירה דאתיא דבר דבר מממון וי"ל דההיא הוה מוקי לה אביי במכחישו או באו' איני יודע ורבא מוקי לה בדשתק נמי. א"נ י"ל דבקרא לא פליגי אלא מדרבנן אסר ליה אביי אפי' לא מהימן ליה כבי תרי:

3 מעשה בינאי המלך לאו היינו דפ' הבא על יבמתו דקאמר תרקבא דדינרי עיילא ליה מרתא בת ביתוס לינאי מלכא עד דאוקמוה ליהושע בן גמלא בכהני רברבי שהרי הוא עצמו היה כ"ג ועוד בעובדא דהכא הוה שמעון בן שטח ומרת' בת ביתוס היתה בימי החרבן כדאי' פ' הניזקין וינאי דהכא היינו דברכות דאמרי' שם כט. ששימש בכהונה גדולה פ' שנה ולבסוף נעשה צדוקי:

4 הקם להם בציץ שבין עיניך. תי' והא שלא בשעת עבודה אסור ללבוש בגדי כהונה כדמשמע לעיל בפ"ב דאמרי' בגדי כהונה אין בהם משום מעילה לפי שלא ניתנה תורה למה"ש. ומיהו למ"ד דוקא בעודו על מצחו הוא מרצה היה צריך ללבשו כל שעה. אר"ת דציץ כיון דכתיב ביה תמיד יכול להניחו בכל שעח לכ"ע אע"ג דאצטריך תמיד שלא יזוח דעתו ממנו מ"מ אין מקרא יוצא מידי פשוטו:

5 רב לך כתר מלכות. ואע"ג דתניא בתוספתא דמכילתי' אין מעמידין מלך אלא מהמשיאין לכהונה היינו מדרבנן לפי' לא היו מקפידים על המלכות:

6 סמוך אהני דאישתבאי ואמאי לא נמצא. פרש"י ה"מ אי היא קמן והיתה באה לב"ד להתירה אבל בנה זה הנדון אין לו חזקה בכשרות דלית ליה המכשיר בה מ"מ מכשיר בבתה. ועוד מוכיח בכתובות דכי איכא תרי דאמרי בן גרושה ובן חלוצה ואיכא תרי דאמרי כהן הוא דמן הדין הוה מסקן ליה אי לאו דחיישי' לזילותא דבי דינא אלא מוקמינן ליה אחזקת אביו. הילכך נראה דהכא נמי מן הדין הוה מוקמינן ליה לינאי באחזקת אמו דהויא בחזקת כשרות אבל קיימא לן בפ' ד' אחין דתרי ותרי ספיק' דרבנן וההיא דכתובות בתרומה דרבנן איירי שלא החמירו:

7 גמרא משל לעומד ומקריב ע"ג המזבח ונודע לו שהוא בן גרושה וכו' תי' מי דמי התם עבודתו כשרה אע"פ שהיה פסול בשעת עבודה כיון שלא נודע פיסול באותה שעה אבל הכא אם היה נודע שהיה המקוה חסר בשעת טבילה מודה ר' טרפון שהטהרות טמאות כדקתני בהדיא מקוה בחזקת שלם היה עומד וכ"ת דלדבריו דר"ע קאמר לדידי אפי' היה חסר נמי בשעת טבילה דילפינן מבן גרושה אודי לי מיהת כיון דבחזקת שלם היה העמדהו על חזקתי אכתי ק' היכי יליף לה מבן גרושה שאני התם דגלי קרא לענין עבודה כדדרשינן לקמן ונר' דבתרתי פליגי לענין טהרות פליגי כדמפרשי טעמייהו ולענין עבודה נמי פליגי אם טבל במקוה זה ועבד לר"ט עבודתו כשרה אע"פ דנודע דהיה המקוה חסר בשעת טבילה וניחא השתא דהא ר"ש קתני לה להך ברייתא ולא הוה שייך למיתני לר"ש מטמא אספק טומאה דכל ספק טומאה ברשות היחיד לר"ש תולי' כדאיתא בריש נדה אבל למאי דפרישינן נקט מטמא משום טומאה ודאית נמי דאיירי בה:

8 מקוה פסולו ביחיד. פרש"י דעד א' נאמן באיסורים ולא נ"ל דהיינו דוקא להתיר היכא דהוי בידו או דלא אתחזק איסורא אבל לא לאסור אלא פסולו ביחיד כדאמרי' לקמן שלח אחוי ומקוה נמי בא ונמדוד:

9 והיתה לו ולזרעו אחריו. תי' דאדרבא זרע משמע דוקא זרע כשר כדאמר בריש מכילתין אין לי אלא זרע כשר ועוד דבפ' נושאים על האנוסה דרשי' מהאי קרא י' כהנים ופי' א' מהם ובעל שמשתיקים את הולד מדין כהונה ואי מרבי' מהאי קרא אפי' זרע פסול היכי ממעיט ליה מהאי קרא אע"ג דמסקי' התם דאסמכת' בעלמא היא מ"מ אפי' אסמכתא אין לעשות ממנו כיון דעיקרו אתי לאכשורי זרע פסול. ואר"ת דאסיפיה דקרא קא סמיך דכתיב ברית כהונת עולם דמשמע דאתי לרבויי בין זרע כשר בין זרע פסול וכי ה"ג אמרי' לקמן גבי לברית כותית מנ"ל אמר קרא לא תתחתן כמו שאפרש לקמן:

10 ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם. וכן בתו' בכל הספרים וכן בפר"ח. וק' דההוא קרא לאו בענין עבודה מיירי אלא לענין דין כדמפרש בר"ה בעובדא דר' יהושע יפתח בדורו כשמואל בדורו ורשב"ם גריס ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם דכתיב גבי ביכורים בפ' והיה כי תבא ובת"כ דריש ליה בהדיא מהאי קרא:

11 בגמ' כל שאין לה עליו קידושין וכו' ואי זה זה הבא על א' מכל העריות שבתורה הך סתמא כשמעון התימני בפ' החולץ דיש ממזר מחייבי כריתות ולא מחייבי לאוין אע"ג דסתם לן תנא כר' עקיבא בפ' ר"ג ובפ' האשה רבה מ"מ הך סתמא עיקר דכה"ג קרי הלכתא פסיקתא בב"מ בהדיא דכל המשנה ידו על התחתונה וכך סתמא דתלמודא בפ"ק דיבמות דקאמר פשי' חייבי לאוין כשרין נינהו ובפ' כיצד קאמר ר' חנינא בני חייבי לאוין תפסי בהו קי' ועוד מדפסקי' בפ' החולץ גוי ועבד הבא על בת ישראל הוולד כשר ורבי יוחנן וכולהו אמוראי מיירי בצרת מחזיר גרושתו בפ"ק דיבמות ולר"ע לא משכחת לה דאין קידושין תופסין בה ולקמן בפ' בתרא אמרינן הכל מודים במחזיר גרושתו שאם בעל ולא קידש שאינו לוקה אלמא תפסי בה קידושין ומשמע דאפי' חייבי לאוין דשאר אין הלכה כרבי עקיבא ומי' בכל הנך אין ראיה שלא יהא הלכה כר' יהושע דאמר מחייבי מיתות לחוד הוא דהוי ממזר אבל כולהו סתמי משמע ודאי דלא כר' יהושע. ועי"ל מהא דאמרי' בפ' החולץ ושניהם לא למדוה אלא מאשת אב ולהא מילתא דמו חייבי כריתות לאשת אב דלא תפסי בה קידושין לדידיה ותפסי בה לאחריני ועוד ראיה מהא דאמרי' בפ' החולץ גבי הכונס יבמתו ונמצאת מעוברת דראב"י או' אין ממזר מספק אלמא יש ממזר מאשת אח ודחקי התם אביי ורבא לתרוצי דר"א בן יעקב אליבא דהלכתא ועוד ראיה מהא דאמרי' א"ר טובי בר קיסנא אמר שמואל הבא על צרת חליצתו הולד ממזר ואפי' ר' יוחנן לא פליג אלא משום דצרה כחליצה אלמא לכולהו אמוראי יש ממזר מאשת אח: