תוספות הרא"ש על קידושין מ״ו

1 גמרא אמר רב בין היא בין אביה יכולים לעכב אע"ג דרב קאמר לעיל חוששין שמא נתרצה האב היינו דוקא היכא דשתיק מיד כששמע אבל אם מיחה מיחה כדפר' לעיל וא"כ אם מיחתה קודם שמיחה האב לא אמרינן סתם אב ניחא לזה כיון שעכבה קודם שמיעתו:

2 איתיביה רב הונא לרב אשי. וא"ת לרב נמי תיקשי למה לי קר' דהא דקאמר דבין היא בין אביה יכולים לעכב מסבר' בעלמא קאמר כיון שעכבה הבת קודם שמיעת האב לא חיישינן שמא נתרצה האב ואפי' שתק כששמע מסתמא לא ניחא ליה כיון שכר עכבה הבת וכולה מילתא לא תליא אלא בסבר' ולא שייך לאייתוי קרא להכי וי"ל אסמכתא בעלמא היא:

3 פיתה שלא לשם אישות קרא בעיא פשיטא כיון שבא עליה שלא לשם אישות היאך תתקדש באותה ביאה מה מיאון שייך הכא:

4 א"ר נחמן בר יצחק לו' שמשלם קנס כמפותה וא"ת כיון שפיתה שלא לשם אישות למה יתחייב קנס ע"י מיאונה מאחר שאביה לא מאן ויקדשנה לו בע"כ י"ל דגזירת הכתוב דאפ"ה מועיל מיאונה דמשלם קנס אעפ"י שהוא נושאה וא"ת אמאי אמר קרא למיאון של אב פשיטא כדקאמר אביי בפ' אלו נערות גבי אונס דיכול לעכב שלא יהא חוטא נשכר ואפי' רבא לא פליג עליה התם אלא באונס דלא חשיב נשכר כיון דמשלם קנס אבל מפתה דאינו נותן אלא לכשלא יכנוס אם ישאנה בע"כ דאב ויפטר מן הקנס הו"ל חוטא נשכר י"ל דאצטריך קרא דלא תימא מה שתלה הכתוב קנס של מפתה לכשלא יכנוס כדכתיב מהר ימהרנה לו לאשה דמשמע אם ימהרנה פטור אבל לא ימהרנה חייב ה"מ כשהמפת' מעכב אבל כשהאב מעכב לא משלם קנס הא משמע לן במיאון האב תלוי או במיאון הבת ולא במיאון המפתה והא דתני בסוף אלו נערות המפתה לכשלא יכנוס היינו לכשלא יכנוס מד מדעתא ועי"ל הא דאמר ר"ח ר"נ דמשלם קנס במיאון הבת היינו כשלא הספיקה לעמוד בדין עד שבכרה או נתייתמה שהקנס לעצמה כדאמר בפ' אלו נערות ואפי' פתה בנערות אין לומר שמחלה הקנס על פיתוי דכיון דבשעה שנפתתה היה לאב לא הויה מחילתה מחילה הילכך השתא נמי שהקנס לעצמ' צריך לשלם לה וניחא לגירסא זו דגריס שמשלם קנס במפותה לומר במפותה כמו באנוסה אע"ג דמדעתה עבדא ומחלה. והשתא הא דקאמר רב יוסף א"ה היינו דתנינא בניחותא קאמר וכן דרכו של ר"י כדאי' בפ' במה מדליקין א"ה היינו דמתרגמינן ססגונא ובפ' במה אשה היינו דמתרגמינן. ורוב הספרים גרסי' אלא אמר רב נחמן וכן גורס בערוך בערך קנס וה"פ לעולם בפיתה לשם אישות אע"ג דאינה יכולה לעכב מ"מ מועיל מיאונה לענין זה שמשלם קנס וא"ה היינו דתנינא הוי בתמיהא:

5 ואפי' בקמייתא והא מלוה היא. וא"ת כיון דבתורת קידושין בא לידה לא חשיב מלוה כדאמרינן לקמן בפרק האומר אם אמר לה הרי את מקודשת לי לאחר ל' יום אם לא בא אחר וקדשה מקודשת ואפי' שנתאכלו המעות דהני זוזי לא למלוה דמי ולא לפקדון דמי למלוה לא דמי דהא בתורת קידושין יתבינהו נהלה וכו' וי"ל דדייק הכא מדאינן מצטרפין כשאוכלת ראשונה ראשונה אין דעתו שיהיו בתורת קידושין עד שיתן כולם דאי הוו בתורת קידושין אמאי לא מצטרפין אפי' אכלם ולהכי פריך והא מלוה היא והשתא לרב ושמואל דמשני לעולם ארישא אפשר דבסי' אפילו אוכלת ראשונה ראשונה מצטרפות דבתורת קידושין באו לידה ולא חשיבי מלוה ולהכא קאמר רבא ש"מ מדר' אמי תלת אבל מדרב ושמואל לא שייך למידק אפי' חדא דלא מפרשינן מתני' במלוה:

6 גמרא ש"מ מעות בעלמא חוזרים. פי' כשאמר לה התקדשי לי בפרוטה זו ובזו ובזו וחזר בו מלקדשה קודם נתינה אחרונה חוזרות הראשונות ולא אמרי' כיון דלשם קידושין נתנם וחזר בו יש להפסידם כמו שהיה מפסיד אם אמר לאחר ל' יום משום דלא דמי דהתם הא דאמרי' דלא דמי למלוה משום דנתנם לה לאלתר בתורת קידושין להתקדש לזמן שקבע לה ואם חזר בו בתוך הזמן מ"מ המעות היו קנוים לה ולא דמו למלוה שהרי נתנם לה בתורת קידושין ולא דמו לפקדון דברשות דידה קא מתאכלי אבל הכא כיון דלא מיקדשא בשיש בראשונה שוה פרוטה א"כ אינן אצלה אלא בפקדון בעלמא ולא קנאתם כלל עד גמר נתינה אחרונה כשאכלה ראשונה ראשונה נעשו מלוה וכשחזר לו קודם נתינה אחרונה חוזרים המעות כיון שלא באו לידה בתורת קידושין. ונראה דאם אמר לה התקדשי באלו וחזר בו קודם נתינת המעות דאין המעות חוזרים דאמרי' לקמן התקדשי לי באלו אפילו אוכלת ראשונה ראשונה מצטרפות אלמא דקונה ראשון ראשון וברשותא דידה קא מיתאכלי וכמו שפרש"י הטעם לקמן דכשאמר לה התקדשי לי כיון שגמר דיבורו קודם קבלת ראשונה לא באות לידו בתורת מלוה דמיר שנגמר הדיבור הקנה לה בתורת קידושין אבל כשאמר לה בזו ובזו כשגמר דיבורו בנתינה אחרונה כבר היו הראשונות בתורת מלוה. ועי"ל כשאמר לה בזו ובזו אפי' נגמר כל דיבורו קודם נתינה אחרונה אינו מקנה אותם לה בתורת קידושין עד שתקבל אחרונה כיון שחלקן זה מזה אבל כשאמר לה התקדשי לי באלו השוה כולם לקידושין לקנות ראשונה בתורת קידושין לאלתר כשתקבלנה כמו אחרונה והך מעות חוזרים לא דמי כלל למעות חוזרים דפלוגתא דרב ושמואל ול"ג דאיתמר ולא אלא איתמר ומילתא באנפי נפשה ורבי אמי מצי למיסבר כשמואל דאמר מעות מתנה ורב דאמר במקדש אחותו מעות חוזרים ס"ל דמתני' במעות מתנה. כדפ"ל דלרב ושמואל אם אמר בזו ובזו ואכלה ראשונה לא הוי מלוה:

7 ושמואל אמר מעות מתנה לאו דוקא באחותו דאפי' באיש נכרי קאמר שמואל מעות מתנה גבי הכיר בה שאינה שלו בפ"ק דב"מ:

8 זימנין דאית ליה לכהן פחות מחמשת רבעים והאי אליש לית בהדי הדדי וכו' והא דלא קאמר אכיל ליה בטיבליה לפי שאין רגילות לעשות כך עיסה גדולה שיפרישו ממנה חמשת רבעים קמח לחלה:

9 תרומה ומעשר ממקום אחר אבל מיניה וביה לא דלא דחיישינן כשיתן המעשר ללוי שמא לא יזכור שהיא תרומה ויאכלנו א"נ לרבותא נקט ממקום אחר אע"פ שדומה קצת מן החיוב על הפטור:

10 וטירחא דכהן קבילה עלויה ואע"פ שמתחלה נתכוון לשם מתנה כשרוצה שאין כהן מקפיד סבור דנתקנה עיסתו:

11 שאני התם דמדאורייתא תרומה מעליה היא כדר' אליעאי וכו' וא"ת והא התורם מן הרעה על היפה לא אמרינן תרומה ויחזור ויתרום וי"ל דשאני הכא דריע טפי וקנסי' ליה ובירושלמי מפרש דקישות מרה ואבטיח סרוח עשאוהו כספק אוכלים הילכך צריך לחזור ולתרום מספק:

12 אם אינו קדוש נשיאות חטא למה. וא"ת ולאביי דאמר בתמורה כל מידי דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ואפ"ה לקי משום דעבר אמאי דאמר רחמנא א"כ ה"נ נימא דאינו קדוש ואפ"ה איכא נשיאות חטא וי"ל אם אינו קדוש אז אין כאן שם תרומה כלל כאדם המטלטל תבואתו ממקום למקום. ולא קרינא ביה בהרימכם ולא שייך בה נשיאות חטא: