1גמרא הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה. פרש"י אין הולד ממזר שהרי עדיין הקידושין תופסין בה וכן פי' בסוף פ' החולץ ומפ' בגמרא טעמא דסוטה משום דתפסי בה קידושין ופרש"י דלאחר שזינתה לא פקעי מינה קידושין ראשונים וק' לפי' דנדה נמי משום דהויא נדה לא פקעי מינה קידושין אפ"ה איצטריך קרא למקדש סוטה נמי תיבעי קרא למקדש סוטה אחר שגירשה ועוד דברוב ספרים גרסי' בפ' החולץ סוטה נמי דהא כתיב בה הויא ותפסי בה קידושין הילכך נראה דמיירי שגירשה והחזירה דכתיב בה להיות לו לאשה בפ"ק דיבמות לרבות סוטה וכן משמע בפ' יש מותרות דתפסי בה קידושין אם גירשה והחזירה דקאמר סוטה ודאי איכא בינייהו למ"ד דאורייתא הא נמי דאורייתא ואית לה כתובה ולמ"ד ממני שרגילה זו מרגילתו ולית לה כתובה והיינו על בין כרחך| במחזיר סוטה דאי במקיים כיון דזנאי לית ליה כתובה אלמא מדאית לה כתובה תפסי בה קידושין וכן מוכח בפ' בתרא דלהיות לו לאשה משמע לשון הויה דאמרי' ושניהם מודים במחזיר גרושתו שאם בעל ולא קידש שאינו לוקה דרך הזיה אסרה תורה וא"ת לקמן בשמעתין דאמר לר"ע דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין כי תהיינה במאי מוקי לה לוקמה במחזיר סוטה וי"ל דלא בעי לאוקומי בסוטה משום דכתיב אהובה ושנואה דמשמע דשנואה בתחילה נשואיה וא"ת ולוקמה בסוטה לבועל וי"ל כיון דבבועל לא כתיב בה הויה לא תפסיה ליה בה קידושין דפשטיה דקרא אבעל קאי:2ועל הסוטה בשלהי החולץ פר"ח דנהי דלא הוי ממזר מדאורייתא מדרבנן מיהא הוי ממזר מידי דהוה דהלך בעלה למדינת הים ואמרו לה מת בעליך ונשאת ואח"כ בא בעלה דהולד ממזר ותצא מזה ומזה ונראה דלא דמי דהתם קנסוה משום דלא דייקא אבל הכא אין צריך לקונסה כדי שלא תזנה תחת בעלה ועוד דאמרי' בפ' יש מותרות אליבא דרע"ק דסוטה היא מרגילתו ואי הוי ממזר מדרבנן לא מרגלא ליה כדאמרי' התם גבי חליצה:3אמר קרא ותהי נדתה עליו השתא דייקי' מדתפסי בה קידושין ש"מ דאין הולד ממזר משמע דתפיסת קי קידושין וממזרת תלויין זה בזה וכן משמע בסמוך דקאמר לר' עקיבא דקאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין וכו' ולא מצי' שאמרו ר"ע בהדיא בשום מקום אלא דשמעי' דאית ליה הכי מיהא דקא' בסוף פ' החולץ דיש ממזר בחייבי לאוין אלמא דהא בהא תליא ובסמוך נמי אמרי' חוץ מאלמנה לכ"ג שהרי אמרה תורה לא יחלל חללות עושה ואין עושה ממזרות ודייק מאינו ממזר מכלל דתפסי בה קידושין וכן בפ"ק דתמורה גבי כל מילתא דאמר רח' לא תעביד אי עביד לא מהני כדפ"ל. מכל הני משמע דממזרו' ותפיסת קידושין תלוין זה בזה וק' דבסוף החולץ סבר ר' יהושע דאין ממזר אלא מחייבי מיתות ב"ד ואפ"ה מודה דבחייבי כריתות לא תפסי בהו קידושין כדמוכח בפרק החולץ דאמר רבה בר בר חנה הכל מודים בגוי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר ומפ' מאן הכל מודים שמעון התימני ומדלא קאמר מאן הכל מודים ר' יהושע דאמר אין ממזר אלא מחייבי מיתות ב"ד דהוי רבותא טפי ש"ם דמודה ר' יהושע בחייבי כריתות דלא תפסי קידושין אע"ג דלא הוה ממזר הילכך בגוי ועבד נמי אע"ג דלא תפסי בהו קידושין איפשר דלא הוי ממזר. ומהא דתנן נמי ט"ו נשים פוטרות צרותיהן מן החליצה ומין היבום דמודה בה ר"ע דאמרי' בפ"ק דיבמות בפלוגתא לא קא מיירי ואי תפסי בה קידושין לר' יהושע א"כ לדידיה חולצות ולא מתייבמות כדאמרי' בחייבי לאוין לרבנן בפ"ב דיבמות ובפ"ד מיתות אמרי' מי איכא למ"ד חייבי כריתות תפסי בהו קידושין ועוד משמע דממזרות וקדושין אינן תלוין זה בזה דבסוף החולץ נפקא ליה מק"ו דיש ממזר מחייבי כריתות ולעיל מצרכי' קרא לחייבי כריתות דלא תפסי בהו קי' וי"ל דהיא הנותנת דכיון דאשכחן קרא בחייבי כריתות דהוי ממזר וגם דלא תפסי בה קידושין וכן לר"ע בחייבי לאוין לית לן למימר דהא בהא תליא לשמעון התימני ולר"ע ולרבי יהושע נמי הול"ל הכי אלא דלא איפשר לדידיה דדריש בסוף החולץ מלא יקח עד לא יגלה הוי ממזר טפי לא הוי ממזר ומיעט הכתוב חייבי כריתות מממזרות אע"ג דלא תפסי בהו קידושין:4אהובה בנישואיה דליכא למימר אהובה צדקת דהא אכי תהיינה קאי משמע דמחמת אהובה היא שנואה:5ב' נשים מעם א' בעי' ושתיהן מצריות א' ראשונה או שנייה וא' שלישית לאו היינו מעם א' דהשלישית כישראלית גמורה:6גמרא אמר קרא לא תתחתן בם י"ס שכתוב בהן לא יהא לך חיתון בה וכן פרש"י וק' לר"ת דלא תתחתן לאו בנכרים איירי כדאמרי' בפ' הערל בגיותן לית להו חתנות בגירותן אית להו חתנות ועוד דכי משני כי יסיר לרבות כל המסירים א"כ בכל האומות איכא לאו דלא תתחתן ונראה לר"ת דלא גר' לא יהא לך חיתון ומסיפיה דקרא קא דריש דכתיב בהו לא תקח לבנך כלו' לא יהא ליקוחין בה וא"ת הא אמרי' לעיל דלא יקח לכתחילה משמע אבל בדיעבד תפסי בהו קידושין כדאמרי' לעיל וי"ל דוקא גבי לא יקח איש את אשת אביו וגבי לא תקח דאחות אשה דאיירי במקדש עצמו שעושה האיסור שייך לומר דלכתחלה קאמר אבל הכא דלא תקח לבנך דאיירי גבי הבת לא שייך לומר דוקא לכתחלה הילכך ע"כ לא יהא לך ליקוחי' בה קאמר והשתא ניחא דלא תתחתן איירי בז' עממין משום דבגירות איירי ולא שייך בגירות לומר לרבות כל המסירות המסירין:7אמר קרא כי יסיר וכו'. פירש"י דע"כ אבתך לא תתן לבנו קאי ובנך הנולד מבתך קאמר שקראו הכתוב בנך דבהסרת הבת לא קאמר דלא כתיב כי יסיר את בתך ואבתו לא תקח לבנך נמי לא קאי דלא כתיב כי תסיר את בנך והשתא דריש מדהקפידה תורה אבן בתך הבא מן הגוי ולא הקפידה אבן בנך הבא מן הגויה ש"מ דאינו קרוי בנך אלא בנה וק' לפי' א"כ מאי קאמר רבינא ש"מ וכו' הול"ל נימא קסבר ר' יוחנן דכי יסיר את בנך אבתו לא תקח לבנך קאי כי יסיר החותן את בנך מאחרי שיעבוד אלהים אחרים כמותו ומדקדק ר' יוחנן מדלא הקפידה תורה אלא על הסרת בנו ולא על הסרת זרעו מדלא כתיב סתמא כי יסירם או כי יסיר את בנך ואת זרעו מאחרי אלמא לא חששה תורה אם יעבוד בן בנו ע"ז שהרי אינו בן בנך כיון דבא מן הגויה אלא קרוי בנה וה"ק בנך הבא מן הישראלית כלומר אותו בן שנולד לך מישראלית שאתה מחתנו לגוי קרוי בנך והקפידה תורה על הסרתו ולא על בן בנך הבא מן הגויה ורבינא בא להוסיף ודקדק ש"מ בן בתך הבא מן הגוי קרוי בנך מדלא כתי' בקרא כי יסיר את בנך ואת בתך מאחרי היינו משום שלא רצה לכללם ביחד דדוקא בבנך כתי' כי יסיר את בנך למעוטי זרע אבל בתך אפי' בזרעה יש לחוש להסרה:8ה"נ נימא קסבר רבינא גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר דבסוף פ"ק דיבמות מוכח דמחמת שהולד נקרא ע"ש הגויה הוא יוצא מכלל ממזרות גבי הא דא"ר יוחנן וכולן לפסול כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי בנך הבא מישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן הגויה קרוי בנך אלא בנה:9הא ניחא לר"ש דדריש טעמיה דקראי ובלאו כי יסיר הוה מוקמי' לי' בז' אומות דדרי"ש טעמא דקרא"י בע"ז טפי משאר אומות הלכך כי כתיב כי יסיר לרבות כל המסירים נכתב אלא לרבנן דלא דרשי טעמא דקראי אי לא כתיב כי יסיר הוה מוקמי ליה בכל אומות והשתא דכתיב כי יסיר מקמי' קרא דוקא בז' אומות דמסירי טפי וכי ה"ג אמרי' בסנהדרין בפ' כ"ג גבי לא ירבה לו נשים ובסוף המקבל גבי אלמנה עניה אין ממשכנין אותה מיהו הכא לא ניחא כולי האי דכיון דקרא בז' אומות כתיב אמאי הוה ליה לאוקומי לקרא לרבנן בכל אומות דאי משום דילפי' מז' אומות שאני אנהו דמסירי טפי וש"מ כיון דלא דרשינן טעמיה דקרא אפי' פירכא לא שייך למעבד כי האי גוונא וא"ת כ"ש דמוקי כי יסיר לרבות את כל המסירים א"כ לא תתחתן נמי נוקמי בשאר אומות וי"ל דכיון דלא תתחתן בגירות איירי לא שייך לאוקומי ביה ריבוי דכי יסיר ועוד מדאסר רח' מצרי ואדומי ועמוני מכלל דשאר גרים שרי ולפי מה דמשמע הכא דאי לאו כי יסיר הוה מוקמי' קרא בכל אומו' ניחא השתא הא דאמרי' בפ"ק דע"ז לא תחנם לא תתן להם חנייה בקרקע דאיידי בכל אומות. ומי' לא תכרות להם ברית ק' דאי בכל אומות איירי הרי שלמה כרת ברית עם חירם מלך צור ויכרתו ברית שניהם וי"ל דדוקא כריתות ברית לשם צ"ז אסר הכתוב כדכתיב לא תכרות להם ולאלהיהם ברית או שמא חירם מלך צור גר תושב היה והא דכתיב גבי גבעונים אולי בקרבי אתה יושב ואיך אכרות לך ברית אלמא אף ברית דלאו בע"ז אסור היינו משום שהיו מצוים שלא להחיותם ועי"ל דאפי' ברית שלא לשם ע"ז אסור כגון ברית של אהבה ושל ריעות לעזור זה לזה במלחמה ולהשתת זה ע"ז בכל דבר אבל כריתת ברית של שלום כגון ברית שעשה אברהם לאבימלך אם תשקור לי ולניני ולנכדי וכן היה כריתות ברית של חירם מלך צור עם שלמה:
