1גמרא בבא לחוב בדמיהן. פירש"י דכך פדייה דמייתי שני דמים ומחלל הבהמה בתנאי הא' עולה והא' שלמים ולא נהירא דהא לא שייך מידי לפלוגתא דר"מ ור' יהודה הילכך נר"ל בבא לחוב בדמיהן היינו שבא לגזול בהמה זו מן ההקדש ולהוציאה מרשותו כדי להתחייב להקדש כל מה שנוכל לספק שגזל והשתא הוי כעין פלוגתא דר"מ ור' יהודה דפליגי במתכוין לגזול מן ההקדש אם מתחלל או לא ואתי נמי שפיר הא דפריך וקדושת הגוף מי מתחלא והתנן אין מועיל אחר מועיל דמיירי שנתכוון להוציא הדבר מרשות בעליו דבנהנה גרידא יש מועיל אחר מועיל אפילו בקדושת דמים כדפ"ל וקסבר ר' אושעיא דאע"פ דמתכוין לגזול מן הקדש מ"מ שרי כיון שמתכוין לשם שמים כדי לעשות תקנה להקריב כל הספיקות ולר' יוחנן לא מיסתבר ליה הכי לפי שאין אומר לאדם עמוד וחטא בשביל שתזכה:2ההיא ר' יהודה היא וכו'. גם המקשה ידע מעיקרא דר' יהודה היא דכר"מ לא מתוקמא דכיון דס"ל דבשוגג אין מתחלל א"כ משכחת לה מועיל מועיל אחר מועיל אפי' בקדושת דמים אף אם נתכוון לגוזלה שהרי בשוגג אינה יוצאה לחולין ומעילה איכא משום דקא מתהני:3בקדשים קלים מי שמעת ליה דכיון שיש לו חלק בהם לא חשיב כמו מוציאו מרשות בעליו ומכניסו לרשות אחרת וא"ת מאי ק' ליה אפי' אי קדושת הגוף לא מיתחלא בקדשים קלים מ"מ יש תקנה לדבר דזכרים שימצאו יכולין ליקרב זבחי שלמים ם על תנאי אם עולות הן הרי מתכוין לגזול וחוזר ומשלם עולות אחרות תחתיהן והם עצמן יהו שלמי נדבה ואם שלמים היו הנך עולות יהיו נדבה. ועוד תי' ניחוש דילמא בכור ומעשר נינהו דלא שייך בהו חילול דבכור קדושתו מרחם ומעשר נמי מאליו קדוש וצ"ל דלהאי שינויא נמי דבא לחוב בדמיהן לעולם צריך להמתין לבהמה עד שתומם ותאכל בתורת בכור ומעשר אלא דלהך שינוייא יכול להפקיע כל ספק קדושה שעליה בלא מום הילכך גם קדושת שלמים צריך להפקיע ממנה:4גמרא מייתי ב' בהמות ומתנה וא"ת והא עולה ושלמים בעו סמיכה ואי איפשר אלא בבעלים כדדרשינן ידו ולא יד שלוחו ואע"ג דסמיכה לא מיעכבא מ"מ לכתחילה אין לעשות בלא סמיכה כדפר' בפ' כל הגם גבי השולח חטאתו ממדינת הים והא בעי סמיכה וי"ל דהכא כיון דא"א לתקן בענין אחר שרי והא דפרי' בפ' התערובות גבי הא דתנן קדשים שנתערבו מין במינן זה יקריב לשם מי שהוא וזה יקריב לשם מה שהוא והא בעי סמיכה והתם נמי אי אפשר לתקן בענין אחר י"ל דאיפשר לתקן ברעיה שירעו עד שיסתאבו ויביאו הבעלים קרבנות אחרים:5דמייתי נמי תודה אבל להתנות אי אפשר דתודה נאכלת ליום ולילה ושלמים לב' ימים ולילה א' ואין מביאים קדשים לבית הפסול וגם גבי אשם נמי לא מצי לאתנויי מהאי טעמא. מיהו ק' מהא דמשני פסח שלא בזמנו שלמים מאי קא משני והלא פסח שלא בזמנו הקרב שלמים נאכל ליום ולילה כדאיתא בפסחים פ' האשה גבי שכח רבו מה אמ' לו לכך צריך לפרש דאתיא כר"ש דשמעת ליה בפ' התערובות דמביאים קדשים לבית הפיסול והא דלא משני גבי תודה דמתני משום לחם. דאי הוו שלמים הוו חולין לעזרה כדקאמר בפ' התודה גבי תודה שנתערבה בתמורתה וגבי אשם נמי לא מצי לשנויי דמתנה משום דשלמים טעונים נסכים ואשם אינו טעין נסכים כדתניא בפ' שני מדות ועל הנסכים אינו יכול להתנות דנסכים הבאים עם קרבן הם לספלים והמתנדב נסכים מזלפן על גבי האישים כדאיתא בזבחים פ' כל התדיר. ומיהו ק' דפלוגתא דתנאי התם והוה מצי לאוקומי כמ"ד לספלים ועוד כי פריש דילמא אשם מצורע ואשם נזיר ומשני לא שכיחי דמשמע דתרוויהו איצטריכי לשנויי הכי וגבי אשם מצורע הוה מצי לשנויי דמתני שהוא טעון נסכים כדתנן בפ' שני מדות ונ"ל דפשיטא ליה לתלמודא דתנא לא מספקא ליה שיהא אשם מדלא קתני זכרים עולות ואשם:6שלא בזמנו שלמים הוי וא"ת כיון דבזמנו מיזהר זהירי ביה לא משכחת לה שלא בזמנו וי"ל שלפעמים שהפסח חולה ומפריש אחר:7אין לוקחין בהמה ממעשר שני פרש"י משום שמא תכחיש מחמת טורה הדרך ולא צריכינן להך טעמא אלא כדמפרש טעמא בלולב הגזול וחכ"א על שחוטים מתחללים על חיים אין מתחללין שמא יגדל עדרים עדרים ואפי' לר"מ דפליג עלייהו וקאמר מתחללים על בהמה חיה ועוף ה"מ בזכרים כדקאמר עולא התם מחלוקת בזכרים ומפרש בירוש' דבזכרים פליגי אי גזרינן אטו נקבות דבנקבות אפי' בדיעבד אין מתחללין והך ברייתא לא אתיא כר"מ דלדידי' אפי' לכתחלה מתחללין כדתניא בתוספתא דשביעית א' שביעית וא' מעשר שני מחללין אותה על חיה ועוף ועל בהמת חיה ועוף בעלת מום דברי ר"מ וחכ"א לא אמרו אלא בשחוטים והאי דנקט בפלוגתייהו דר"מ ור' יהודה מתחללין דמשמע בדיעבד כדדייק בפ' הזהב מתחללין ואין מתחללין מיבעיא ליה לרבותא דחכמים נקטיה דאפי' בדיעבד אין מתחללין והך ברייתא דהכא ע"כ רבנן היא ומודו רבנן דאם לקח במזיד תעלה ותאכל במקום כמו שמפרש ר' יהודה שלקחן מתחלה לשם שלמים דאז לא גזרו בדיעבד שמא יגדל והא דאמרי' בסנהדרין דאמרי' דאימתי ר' יהודה לפ' ובמה לחלוק ה"ק אימתי לעולם לפרש ובמה פעמים לחלוק ופעמים לפרש: