רש"ש על כתובות ה׳

1 גמרא וא"ר אלעזר פוסקין כו'. כצ"ל בל"י:

2 גמ' שם הולכין לבתי כנסיות ולב"מ כו'. נראה דתרתי קמ"ל חדא דאף דב"כ וב"מ אין נאותין בהן כו' כדאיתא בפ' בני העיר אפ"ה לפקח על עס"ר שרי וכמו דשרינן שם הספד ש"ר. שנית דאפילו בשבת שרי. וכן בהא דהולכין לטרטיאות כו' אית בהון איסורא אפילו בחול כדאיתא בעבודה זרה דף יח. ועי' ברי"ף בפ' שואל במש"כ שם המגיה:

3 גמ' שם מיתיבי השמים כו'. ומעשה ידיו מגיד הרקיע ה"ק כו'. ק"ל מדוע לא מקשינן מהכתוב שם קב ומעשה ידך שמים. ואולי בספריהם היה כתוב חסר י' כי גם ויבשת ידיו יצרו בספרנו מ"י. כאשר העיד המ"ש:

4 רש"י ד"ה ידחה. לשלישי כו'. וא"כ תחול יום ערבה בשבת. ועי' סוכה מג ב ובתד"ה לא איקלע:

5 רש"י ד"ה למחר. שאין משתה אלמון באלמנה אלא יום אחד כדלקמן כו'. כוונתו למאי דמסקינן שם דברכה אלמון באלמנה אינה אלא יום א'. ופי' אליבא דאב"א קמא שם וע"ש בר"ן:

6 תד"ה שמא בסופו. אתיא מבן עוף כו'. ע"ש בקדושין ותראה שט"ס בדבריהם ונצרך לתקנם:

7 רש"י ד"ה זו אמה. מהגדולה מודדין כו' ואמת כלים. הן לר"י בפי"ז דכלים מ"י אמת כלים באמת בת חמשה. וכמדומה שאמת בת חמשה טפחים נמדדת מן פסת היד זולת האצבע. ולא ה"ל להכניס א"ע בפלוגתא:

8 תד"ה זה. ועוד דאפילו לא מחלק מצי משוי כו'. ק"ל דמה יענו על הא דזו אמה. דודאי הוי מצי למדוד האמה ממנו אף אם לא היה מפורד:

9 תד"ה דם. ועוד דע"כ לשמואל כו' אלא משום נטילת נשמה. אלא טעמא דחבורה הוי כו'. כ"נ דצ"ל:

10 בא"ד קמ"ל דחבורי מיחבר. פירוש ואפ"ה שרי משום דסכנה היא. לכאורה מזה ראיה לדעת הרמב"ן שהביא הר"ן בפר"א דמילה דמותר למול בשבת אף שיצטרך אחר המילה לדחות שבת להחם חמין או לשחוק כמון וכדומה ותיובתא להרז"ה והרשב"א שאוסרין. דהא שרינן למול אף שסופו לחלל שבת במציצה. וי"ל דשאני מציצה דא"א לעשותה מע"ש. ולכן כשצותה התורה למול בשבת ע"כ עם מציצה ג"כ. משא"כ חמין וכמון דאפשר להחם ולשחוק מע"ש וכדאר"ע שם כ"ד שאפשר לעשותה מע"ש אינה דוחה אה"ש:

11 תד"ה לדם הוא צריך. ולפירושו לקמן כו' אע"ג דהויא משאצ"ל. ר"ל ומשמע דאי לדם הוא צריך אסור אף לר"ש דפוטר במשאצ"ל. ולכן גבי מציצה ל"ק דמאי חילול שבת איכא דהא א"צ לגוף הדם דהתם דייק אליבא דר"י דמחייב במשאצ"ל. והא דהקשו התוס' לעיל על טעם דהחלשת התינוק דא"צ להחלישו. היינו משום דהוה מקלקל דפטור לר"י אף בחובל ועדיין צ"ע: