רש"ש על כתובות נ״ב

1 גמרא ותו אר"נ שאלתי כו' ואמר לא שמעתי. נ"ל דצ"ל כאן תיבת וכו' דודאי יותר קשה מהא דאמר ונראין הדברים כו':

2 תד"ה ממזרת. ואור"י כו' דיש להן פירות שאכל הבעל כו'. כצ"ל:

3 תד"ה רצה. לפי שהנשים ממהרות למות כו'. עי' לקמן פג ב תד"ה מיתה שכיחא:

4 תד"ה אין פודין. עי' מהרש"א. לכאורה גם לפרש"י יל"פ דרצה פודה אפילו ביותר מכדי דמיה כבפעם הראשון. ורשב"ג פליג ע"ז וגם על הרישא. וק"ק לפרש"י מאי פריך אדרשב"ג דלמא בברייתא השניה קאי על מכאן ואילך דכנגד כתובתה חייב לפדות אבל בפעם ראשונה מודה לת"ק. וי"ל ואכמ"ל:

5 רש"י במשנה ונ"מ שמא מרובה כו'. ועוד י"ל נ"מ להיכא דמת הוא בחיי אחת מהן או נתגרשה אחת מהן דהיתר עי' לקמן בגמרא ר"פ מי שהיה נשוי:

6 רש"י ד"ה כל ימי מיגר ארמלותיך. כל ימי משך אלמנותיך. וכתב התוי"ט והגי' בדלי"ת. ול"נ דגם לגי' מיגר ברי"ש יל"פ לשון המשכה כמו וכמים הנגרים ארצה שמואל ב י״ד:י״ד כמים מוגרים במורד מיכה א׳:ד׳:

7 רש"י ד"ה בי אבא סוראה. והשיא ר"פ לבנו אחות אשתו. ע"כ היה הבן מאשה אחרת דאל"כ הות אחות אמו שהיא ערוה דאורייתא:

8 בא"ד ובסנהדרין כו' איש ושתי נשיו שאין כו'. כצ"ל: