רש"ש על כתובות מ״א

1 במשנה האומר גנבתי כו' ואין משלם כו' ותשלומי דו"ה. עי' בגליון גי' ס"א. ול"נ גי' שלפנינו עיקר דקמ"ל דאע"ג דבטביחה ומכירה לא הודה ובאו עדים שטבח ומכר אינו משלם דו"ה דכיון דפטור מן הכפל הרי תשלומי דו"ה א"ר ולא תשלומי ג' וד' כדאיתא בב"ק עה ב:

2 גמרא אבל פתיתי דקא פגים לה כו'. קמ"ל:

3 ד"ה האומר פתיתי כו'. הא תינח במקום שהבו"פ לעצמה כו'. ול"נ דאם מכחשתו כדמשמע קצת לישנא דמתניתין עי' בתוס' אם היה לעצמה היה פטור כמו דאיתא בחו"מ סי' ע"ה סי"א באומר חייב אני לך והלה אומר אינך חייב לי כלום. אבל אם שייך לאביה לאו כל כמינה לאפקועיה ממוניה ועי' מהרש"א:

4 גמרא איתמר פלגא נזקא ר"פ אמר ממונא ר"ה בריה דרי"ה אמר קנסא. כ"ה הגי' בב"ק וישר:

5 רש"י במשנה ד"ה ה"ז משלם עפ"ע. קסבר כופרא ממונא. ר"ל ולא קנסא. ולשונו בב"ק מג ב ד"ה והיכי דמי דכופרא כפרה ולא קנסא דליפטור משום הודאת עצמו. ומיושב הצע"ג שבתור"ע אות מ"ו. אך לשון וקסבר אינו מדוייק כ"כ. ועמש"כ שם בע"א בד"ה אימא בס"ד:

6 רש"י ד"ה לא נצרכה. אבל מה שהוזלו כו' עד שעת מכירה כו'. לשונו דלעיל עד שעת העמדה בדין מדוייק טפי:

7 רש"י ד"ה ואי תפס. לא מפקינן מיניה. כצ"ל:

8 תד"ה הא. וא"ת אכתי כו' דהביאוהו לב"ד וישלם לך. כצ"ל:

9 תד"ה ואי. ואם נוציא המותר כו' הרי אנו דנין ד"ק. קשה דא"כ גם בתפס המזיק עצמו אם שוה יותר מח"נ ניחוש לזה. ובב"ק שכתבו דההוא עובדא דחייביה ר"י אסלא ח"נ דמיירי בתפס. ע"כ היינו להוציא המותר:

10 במשנה רש"א אם לא הספיקה כו'. עי' בגליון נ"א. אבל מפרש"י לקמן מב ב ד"ה כגון שעמדה בדין ובגרה מוכח כגי' שלפנינו. וכן גי' הרי"ף והרא"ש: