רש"ש על כתובות י״א

1 תד"ה מטבילין. ונראה לר"י כו' מדרבנן כו'. בתור"ע לקמן פ"ד אות נ"ב הקשה דא"כ דליכא מה"ת גר קטן שהורתו ולידתו שלא בקדושה. ל"ל קרא שם למעוטי שאינה בסקילה תיפוק ליה דהיא בחזקת בעולה ע"ש. ול"נ כיון שנתגיירה אמה והיא מחזיקתה תחת השגחתה כדי שתתגייר משתגדיל לכן היא בחזקת משתמרת שלא נבעלה. ועי' בגמרא ס"פ ד' אחין. עי"ל דאתי למעוטי כגון שהושיבוה ע"פ חבית של יין ולא היה ריחה נודף קודם הזנות כדלעיל. וכמו שבדקו בנות יבש גלעד ביבמות ס ב אבל לא אישתמיט תנא לאשמעינן דתהני הך בדיקה לענין קנס ולענין כתובה שתהיה לה מאתים. ולעיל ו ב אמרינן רוב בקיאין הן ר"ל בהטיה. ועי' חגיגה יד ב תד"ה בתולה:

2 בא"ד כגון שירש את אמו. לכאורה קשה מאין פסיקא להו דיורש את אמו ד"ת כיון דהורתו שלא בקדושה. ונראה דחילייהו מהא דקי"ל ביבמות צז ב שני אחים תאומים והיתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה חייבין משום אשת אח ע"ש. וא"כ חזינן דיש להם קורבה מצד האם ולכן ה"ה דיורש את אמו מה"ת. והאחרונים לא הביאו ד"ז. ונ"פ דה"ה דפסול לעדות לאמו מה"ת. ועי' בשו"ע ח"מ סי' ל"ג בש"ך סק"ז. וכן אם בא עליה חייב סקילה משום בא על האם. אך ק"ל למ"ד עובר לאו ירך אמו הוא א"כ הוא מחוסר מילה ואינו גר עד שימול ויטבול וכ"מ מתוס' יבמות מז ב ד"ה מטבילין דעדיין אינו גר עד שימול אח"כ. והרמב"ן בנ"י שם הביא ראיה מזה דבדיעבד טבל קודם שמל עלתה לו טבילה. וצ"ל דהתוס' ס"ל כאן כדעת הרא"ה שהביא שם הנ"י דכיון שהוא עתה בהיותו במעי אמו לאו בר מילה הוא הוי דינו כנקבה דסגי לה בטבילה לחודא. וכן יש לכוון דברי התוס' ביבמות שם:

3 תד"ה אבל. האומר תן גט זה לאשתי כו'. כצ"ל:

4 במשנה בתולה אלמנה גרושה וחלוצה כו'. עי' תוי"ט בשם הר"ן דחלוצה איידי דמתניתין קמא נקט. והר"ן מסיים ולאשמעינן דאע"ג דנתאלמנה ונחלצה מנה מיהא אית לה:

5 משנה שם הגיורת כו' יתירות על בנות שלש שנים ויום א' כו'. יתירות לאו דוקא כדמוכח בכ"ד דבת ג"ש ויום א' ביאתה ביאה וכדקתני במשנה הקודמת פחותות כו' דמשמע הא בנות ג"ש ויום א' מנה. ואיידי דתני רישא פחותות תני סיפא יתירות וכה"ג משני בעירובין טז איידי דתני רישא פרוץ מרובה עה"ע תני סיפא עומד מרובה עה"פ:

6 גמרא מתיב ר"נ היא אומרת מ"ע כו'. נ"ל לגרוס רנב"י דר"נ סתם הוא רביה דרבא ורמב"ח היה חבירו דרבא ולא שייך לומר דאותיב ליה:

7 והנה איתותב רמב"ח מפשטיה דמתניתין ועמש"כ בחדושי או"ח סי' ק"ס:

8 גמ' שם ואמר ליה רחב"א אפשר כו'. כ"נ דצ"ל:

9 גמ' שם אלא ש"מ הדר ביה רבא מההיא. ביצה יח ב ב"ב כד מנחות ז ב:

10 גמ' שם ויש לה עדים שלא נסתרה א"נ נסתרה כו'. לכאורה הוה זו ואצ"ל זו:

11 רש"י ד"ה באפי נפשה. בלא גברי כו'. בכזה אומר הש"ס בפירוש כן כמו לעיל ו ובכ"ד. ובאפי נפשה משמעו בכ"מ דלא איתמר על פירושא דמשנה אלא דפליגי בעלמא. והכא ג"כ יל"פ דלל"ק פליגי בפירוש דמתניתין דרב מפרש לה כדמסיק רבא אליביה לל"ב. ושמואל מפרש לה כס"ד דרב אושעיא. ונ"מ נמי לדינא דלל"ק הלכה כשמואל בדינא כמש"כ הרא"ש. ולל"ב איכא למימר דפליגי באיסורא כגון לענין כה"ג כמו שפרש"י:

12 רש"י ד"ה כשהכיר בה. כשכנסה וכתב לה כתובה. וצ"ל שכתב לה סתם כדחזי ליכי. או אפילו גם זוזי מאתן עי' לקמן יב ב תד"ה ב"ד של כהנים. אולם יל"פ במקום שאין כותבין כתובה או שלא כתב לה איהו א"נ שנאבדה:

13 רש"י ד"ה מדמי לה לבוגרת. דקי"ל שכלו בתוליה במס' יבמות כו'. וכן איתא לקמן צז ב:

14 רש"י ד"ה מקח טעות לגמרי משמע. ואין לה כלום. כצ"ל נקודת ההפסקה:

15 תד"ה הדר ביה. המפרשים נלאו כאן לעמוד על כוונתם. ומש"כ המהרש"א די"ל דהדר ביה מכוליה מילתא דבין במ"ע ובין בבעולה יש להן מנה לרבנן אף בלא הכיר בה. ונסתייע מרש"י שפי' באמת כן מדל"ג מההיא. במחכ"ת שגה בכוונתו שהרי לקמן כ' רש"י להדיא דהדר ביה מההיא דלעיל. וכונת רש"י דל"ג מההיא הוא דכיון דעסוק בה עתה ועומד בה אינו נופל עליה לשון מההיא ויותר היה נופל עליה לשון מהא או מהך אבל לקמן דמיירי באידך מימרא דרבא שייך שפיר לומר על הראשונה מההיא. ובכוונת דברי התוס' נ"ל כפשטייהו. והוא דאיכא למימר דהדר ביה וס"ל להפך דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה מנה דאינה מקח טעות כ"כ דסופה להיות בעולה תחתיו. אבל במ"ע הוה מק"ט דלא תהיה תחתיו מ"ע דאין מ"ע בבשר: