רש"ש על כתובות ל״ח

1 תד"ה הנ"מ. כל חומרי דשמעתין כו'. כצ"ל בל"ו:

2 תד"ה אבל. ולרשב"א נראה דהכא מסיק אליבא דתנא דב"ח. נראה דלפ"ז הא דא"ל רבא הא מדתנא דב"ח נפקא ר"ל ואי ס"ל לר' חנניא כוותיה מאי דריש מכל חרם. וכן כוונתו בהא דאמר לקמן הא נמי מאידך תד"ח נפקא. ובזה תראה שאין מקום לקושית המהרש"א. ודאתינן להכי יל"פ ג"כ הא דאמרי' בסוף הסוגיא ולרבה דאמר חידוש כו'. דר"ל ואי ס"ל נמי הני תנא דב"ח האי כל חרם מאי עביד ליה אליבא דר' חנניא. ובטל בזה ההוה מצי למימר שבסוף התוס':

3 תד"ה אמר ר"א. ולעיל פטר אביי כו'. ר"ל לתירוצא דר"א דשם. וההג"ה שבגליון היא לחנם:

4 גמרא אדרבה בתולה לגז"ש שהרי אני קורא בה נערה אשר לא אורסה. כן העתיקו התוס' ביבמות נט ד"ה הא וכ"מ מלשון רש"י כאן:

5 גמ' שם ארנב"י קרי ביה אשר לא ארוסה. נ"ל דקרי ביה ר"ל פרש בו וכמו שפי' הרז"ה ביסה"נ שער הכינויים אות י"ט על הא דערכין טו אל תקרי ממנו אלא ממנו ע"ש ובהגה"ה דמ"ש בפ' שלח היינו דאורשה איננה לשון עבר ושב הריש לקמץ מחמת הפסק מאמר ולכן הוא מלעיל. אלא הוא בינוני ונקראהו מלרע:

6 תד"ה אימא. וכה"ג איכא פ"ק דסנהדרין כו'. לע"ד ל"ד אהדדי דשם ריב"ח וכן ר"ל לא קבלו שום גז"ש. רק מפרשי טעמא דמתניתין דע"כ גמירי להו לחכמי המשנה מרבייהו גז"ש מזקן ממרא מר אמר דמסתמא גמרי הזדה הזדה ומר אמר דבר דבר: