רש"ש על כתובות ל״ט א

1 רש"י ד"ה מר בר"א. עי' מה שהקשה המהרש"א. ולפמש"כ רש"י בחולין עו ב דקי"ל כמר בר"א בכל דוכתי בר כו' וכ"כ התוס' שם ולקמן פד ב. צו י"ל קושייתו:

2 רש"י ד"ה ופקע אב. וקנס כו' כל כמה דלא גבתה. ל"ד דאפי' לר"ש דר"פ דלקמן. גבי דידה ממון הוה משעת העמדה בדין להוריש כמו שפי' בעצמו שם מב ב בד"ה כגון שעמדה בדין:

3 רש"י ד"ה שותה בעציצו. ע"כ ישאנה כדכתיב לא יוכל כו'. אולי יכוון למש"כ התוס' לקמן מ ד"ה מהר: